27.12.06 השלד : שעור טבע מאת יעקב משולם.

השנה 1945 . ניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית היה לעובדה מוגמרת.החופש הגדול בבתי

מצאתי עצמי בבית הספר החדש, בית-ספר ב'. עליתי לכתה ז'. ביום הלימודים הראשון היה

מפגש הכרות עם המחנך, שהוא גם מנהל בית- הספר, מורה ותיק, פדגוג מעולה ודמות נערצת

ע"י התלמידים .בשעה הראשונה מסר לנו המורה את תוכנית הלימודים: כמה שעות יומיות ומה נלמד.

כאשר דיבר על שעורי הטבע, הביע צער על כי כאשר נלמד על גוף האדם, לא יהיה מוצג בשיעור שלד

אדם. בבית הספר הישן היה רק שלד אחד והוא נשאר שם ולא נוכל להשתמש בו לצורך הלימודים.

הערצתנו למורה גרמה לכך שאנו, שלושה חברים בנים מהכתה, קיבלנו החלטה לעשות מעשה, שלא

נתנו עליו מספיק את הדעת ועל התוצאות שהדבר יגרום. היה לנו סוד כמוס. ידענו על שדה קטל

ממלחמות רבות אשר עברו על הארץ ועל חללים רבים אשר לא הובאו לקבורות ואשר עצמותיהם פזורות

בשטח. חשבנו כי נעשה מעשה נשגב ונשמח את המורה אם נביא לבית הספר שלד אחד, כדי שנוכל

ללמוד עליו בשעורי טבע. מיד לאחר הלימודים, יצאנו שלשתינו מבית הספר, אל המקום הסודי,

בו היו טמונות עצמות החללים.לקחנו עמנו שק יוטה גדול. השטח היה מלא שיחים. עצמות החללים היו

פזורות במקום נפילתם. איש לא טרח לסמן קבורתם. עם השנים,כוסו גופותיהם בשכבה דקה של חול

ועם כל סופת רוח קלה בצבצו העצמות על פני השטח. זיהינו, בזהירות, מקום הימצאותו של שלד אחד:

מצאנו הגולגולת, הצלעות, עצמות הידיים והרגלים ולבסוף את עצמות עמוד השדרה וידענו שישנן כל

העצמות. אספנו את כולן בשק.

משם הלכנו לביתו של אחד החברים. בחצר ביתו הייתה גדר חיה גדולה וסבוכה, בתוכה היה חלל. שם

פרסנו את העצמות על הקרקע.נדף מהן ריח מיוחד של עצמות. סימנו אותן לפי סדר,שטפנו אותן במים

והשחלנו אותן על חוט ברזל.שמנו את השלד בשק והחבאנו אותו. הלכנו לביתנו גאים ושבעי רצון מהתוצאות,

במטרה להביאו למחרת היום לבית הספר .בבית, אמא הגישה ארוחת צהרים: צלחת מרק שעועית עם עצם.

היא לא הבינה מדוע ברחתי מהשולחן.ריח המרק הזכיר לי את ריח העצמות. למחרת בבוקר נפגשנו.

לקחנו את השק והלכנו שמחים וטובי לב,מתכננים איך נשמח את המורה ומהי הצורה הטובה בה נציג לפניו

את מעשה ידינו להתפאר.חיכינו עד אשר הפעמון יצלצל וכל התלמידים יכנסו לשיעור. המורה סגר את הדלת.

מצאנו בחוץ כסא והבאנו אותו סמוך לדלת הכתה. חברנו הגבוה עלה עליו. שלפנו את השלד מהשק ואני

דפקתי בדלת.עפנו מבית הספר. רק לאחר שבוע, התרצה המורה לתחינותינו ונדרינו ושבנו ללמוד, אך ההורים

לא ויתרו ועוד הרבה זמן שילמנו את עוונותינו על מעשנו הנלוז והלא יסולח.

"בית חינוך לילדי עובדים ב' ", קריית חיים.

המחנך הפדגוג, צבי עין צור ז"ל

יבדל"א התלמידים יעקב חיון, עמרם טובי ועבדכם הנאמן משולם,

להקליק > >