28.2.07 בגדים צנועים –וקקאו סיפור מאת
מוטקה ברק
מלחמת העולם השנייה בעיצומה! השנה היא 1939 , הצורר הנאצי מתקדם עם צבאו המאורגן והמסודר וכובש מדינה אחר מדינה ושואף לכבוש את כל אירופה .
איטליה בראשותו של מוסיליני מצטרפת אל צבאות גרמניה.ולוחמת נגד צרפת הנכבשת ע"י הגרמנים.חיל האוויר האיטלקי שולח את מטוסיו ומפציץ יעדים חשובים בארץ ישראל שהמטרה העיקרית מצבורי מיכלי הנפט של האי. פי. סי. ונמל חיפה, שהיה בסיס חשוב לאוניות הצי הבריטי והאמריקאי.בזמן שמטוסי האויב היו בשמי הארץ הייתה נשמעת אזעקה! מן צפירה מחרישת אוזניים, שבה קראו לרדת למקלטים . אבל אנחנו הילדים בחרנו לשבת על מעקה המרפסת ולהסתכל באלומות האור של הפרוג'קטורים המחפשים את המטוסים כדי לפגוע בהם. כל זמן שלא קורה כלום זה נחמד מאוד מראה פנטסטי שומעים את זמזום המטוסים ואלומות האור מצטלבות אחת עם השנייה. באחת הגיחות פגעו מטוסי האויב האיטלקי במצבורי הנפט , ופרצה בעירה ענקית הלהבות הגיעו לגובה רב שהאירו ימים רבים את כל שמי קריית- חיים . מיכלי הנפט בערו והיה חשש לסכנת התפוצצות .
המיכלים היו בקרבת בתי הקריה בצד
המזרחי ליד פסי הרכבת.(עוד היום הם שם) והיו חייבים להתפנות. רבים מתושבי הקריה
בייחוד אלו הקרובים לאש פינו את בתיהם ועברו לגור במקומות שונים רבים מתושבי הקריה
בייחוד אלו הקרובים לאש פינו את בתיהם ועברו לגור במקומות שונים אבי, זליג
קרבצ'יק עבד כבנאי "בסולל- בונה"
ובאותה עת החלו לבנות את משטרת טבריה. והיה ברור שבמקרה זה תעבור כל המשפחה להתגורר בטבריה ליד מקום
העבודה . למרות שצריך לשלם שכר דירה ויש בית גדול בקריה.שכרו חדר אחד עם מרפסת
בקרבת מקום בנית המשטרה, מרחק כעשרים רגע
הליכה מהדירה למקום הבניה . כל השטח היה שומם מבתים ועצי שיזף וסדריות גדלו בשטח .אנו הילדים
אהבנו מאוד ללקט מהפרות שנקראו דומים
שגדלו על העצים, הפרי היה
כדורים קטנים עם גרעין גדול שעטיפתם מתוקה וטעימה מאוד. טעמם של הפרות הללו נשאר בפה עד היום.
אבא
יצא לעבודה השכם בבוקר ואימי בלהה
נשארה עם שלושה ילדים קטנים: אחותי אביבה בת שש נחשבה כבר גדולה , ואני בן ארבע.
ואחותי הקטנה טליה בת השנתיים . והכל על ראשה של אמא . וכך מתחילים חיי מצוקה
וצפיפות ללא תנאים, בלילה ישנים
כולם אבא אמא והילדים על מחצלת קש בחדר . וביום היו מגלגלים את המחצלת אל הקיר .
והמטבח
היה במרפסת על ספסל ארוך, עליו
פתיליה ופרימוס, וכמה סירים . מים בחצר, והיכן השרותים ? אצל בעלי
הבית.!פעם בשבוע אמא הייתה הולכת לשוק,איך הלכה לשוק עם שלושה ילדים קטנים וחזרה
הביתה עם סלים! אני לא יודע .השוק הומה מאדם,אנשים נדחקים נדחפים כאילו יחסר משהו
והם לא יספיקו לקנות. הריחות והמראות מושכים את עיננו בייחוד באזור הדגים. יש
דגים גדולים וקטנים מסתכלים
עלינו בעיניים גדולות, מסודרים בשורות בארגזים בין שברי קרח ,
ובמעלה הרחוב בקצה השוק תלויים
לראווה מעל לראש גושי בשר
גדולים.אמא עורכת את הקניות ואנו נסחבים אחריה.ממול מרפסת הבית שבו גרנו , גרה
אישה אחת קראנו לה הג'ריתנא, (שכנתנו בערבית) הייתה מומחית לקליית גרעיני אבטיח ,
שהייתה מוכרת אותם בשוק. היה לה מן תוף
עם ידית כפופה ומסובבת אותו
מעל גחלים בוערות. אהבנו מאד להסתכל עליה ובזמן שהייתה מעבירה גרעינים מצד לצד
זכינו בחופן גרעינים קלויים.יום אחד בעודנו יושבים ומסתכלים , ומחכים לגרעין שיפול
בחלקינו , עוברת ברחוב ערביה אחת עטופה בכפיה שחורה ואפילו את העיניים שלה אי אפשר
לראות. היא קוראת אלינו! "תאלי
תאלי " ומרימה את היד , טליה
הקטנה שומעת, קמה על רגליה והולכת אליה.אביבה תפשה אחריות ומשכה אותה מיד חזרה.היא
שמעה תאלי והרי זה בדיוק השם שלה
אביבה בת שש! וזה בדיוק הגיל
ללכת לבית- הספר אמא בודקת היכן אביבה תלמד , ובבית- הספר הכללי הם דורשים שכר לימוד גבוה וממולם בית- הספר
הדתי "בית- יעקב" מקבל תלמידים ללא תשלום,ולמי שאין כסף לשלם עבור שכר
לימוד גבוה ברור שיבחר את "בית-
יעקב"! ואפילו בניגוד להשקפת עולמה
תלמידת
כיתה א' מתחילה את מסלול לימודיה
בבית ספר דתי עם כל הכרוך בנוהגים הדתיים. יום הלימודים נפתח עם תפילת
הבוקר: " מודה אני לפניך מלך חי וקיים,שהחזרת בי נשמתי בחמלה-רבה אמונתך".
עוד היום יודעת אביבה את כל תפילת הבוקר בע"פ), בוקר אחד כ,שהכל ערוך ומוכן ארוחת- הבוקר על השולחן "פנד'לה" קקאו על האש!
אביבה אומרת לאמא "הבגדים שהלבשת
אותי הם לא בסדר. אני צריכה שמלה אחרת! עם שרוולים ארוכים, וגרביים שיגיעו מעל
הברך" השמלה עם השרוולים בכביסה ,אמא מנסה להתאים לאביבה איזה בגדים צנועים
לבית הספר. ובינתיים שוד ושבר נשמע קול בכי
וזעקה! טליה תפשה עצמאות והלכה לקחת לעצמה קקאו.שהיה מתבשל על האש. הסיר עם
הקקאו הרותח נשפך עליה .כל דיירי הבית באו לעזרה ואישה אחת הביאה קמח ושפכה את כל
הקמח שהיה בידיה על הכוויות שהיו בכל הגוף. וכשהגיעו לבית- החולים
"שוויצר" הקרוב והרופאים
ראו את העזרה הראשונה שנתנו השתוללו
מזעם והחל המרוץ לחייה של טליה שנכוותה כולה מקקאו רותח. מספר ימים הייתה בסכנת
חיים. שאמא יושבת לידה כל הזמן ועושה את כל שניתן. הרופאים נתנו לה סיכוי קלוש להשאר בחיים כוויות מסוג כזה הם
עוד לא ראו. והנה אם יש ניסים, כאן היה נס ואחרי כמה ימים העור בגופה של טליה התחיל לשנות את צבעו הכוויות נעלמו
. הילדה בת השנתיים יצאה מבית החולים להמשך הבראה
בבית!(תודות לטיפול המסור והמיוחד לא נשארה אפילו צלקת אחת) .
בנית
התחנה נסתיימה , הלהבות באי. פי. סי. כבו והחלו בשיקום המיכלים שבערו זמן רב אחרי
כשנה בטבריה שבנו הביתה לביתנו בקרית- חיים! מוטקה