טיול שבת באופניים
בשעת בוקר מוקדמת ,התאספנו במקום המפגש הקבוע שלנו ,בין
קריית –ביאליק, וקריית –מוצקין,
"ברונדל " על כביש עכו חיפה קבוצת נערים ,שהגדול בן 15 והקטן בן 13,קבוצה מעורבת מאזור הקריות.– היינו שבעה בנים עם אופניים,
ועוד
בן אחד בא בלי אופניים,נתקבלה החלטה לרכב לכוון עכו
.הכביש היה פנוי ,בלי מכוניות .יצאנו לדרך ורכבנו בזוגות בשיירה. גדעון הבן הגדול מוביל
בראש. את חיים שבא בלי אופניים הרכבנו על הרמה בתורנות. התקדמנו בקצב הרבה יותר
מהיר מהתוכנית, רוח גבית נושבת ומקלה על הנסיעה .הגענו לעכו הרבה יותר מוקדם
.המחשבה הייתה להגיע לעכו בצהרים ,לאכול חומוס במסעדת החומוס לעלות על החומה
להסתכל קצת על הים ולראות איך הגלים מתנפצים אל הסלעים ולחזור לצהרים הביתה .השעה
הייתה עשר בבוקר, עצרנו בצד הדרך, למנוחה .קצת מוקם מדי כדי לחזור .עושים בדיקת
מלאי מה יש אתנו . ולאן להמשיך לרכב. יש לנו הרבה זמן .מתברר שכל הקבוצה יחד מאורגנת די טוב ,דן הביא אתו הכול
.מימיה מים ,אוכל ,פנימית רזרבית ,משאבה , נרות , גפרורים ,חבילה חוטים
וכל מה שתגיד יש אצלו בתרמיל. וגם אצל האחרים ,היו
כמה פרוסות לחם וקצת מים, שיהיה,
יותר טוב מה שיחסר. גדעון אומר "בואו נסע לנהריה זה לא
רחוק
מכאן" דן מציע נרכב לכוון קבוץ כברי יש בדרך כמה
"בוסתנים" נטושים ומבטיח ענבים ותאנים, אמנם זו עליה לא קלה ,אבל בדרך
חזרה יהיה נחמד מאוד להתגלגל בירידה .לא חושבים הרבה ונוסעים לכוון כברי .העלייה
די קשה ,אין רוח גבית ,השמש מחממת ,אני מרגיש קצת עייף ,מסתכל קדימה דן מתקדם די בקלות .
רמי שהרכיב כל הזמן את חיים, יורד מהאופניים וממשיך
בריצה אחד אחרי השני נחלשים יורדים מאופניים והולכים ,דוחפים את האופניים ," נגיע לבוסתן הקרוב נעשה
הפסקת זלילה " נשמע קול של אחד מהחברה , המשכנו לדחוף את האופניים בעליה
כ-רבע שעה ובמאמץ לא קטן הגענו ",לבוסתן ",בצד הדרך. מוקף בשיחי שיטה
קוצנית עם שיחי סברס .מחפשים פרצה בגדר .איך להיכנס ?נשמעו קולות "נעזוב את
זה "ובמאמץ לא קטן נמצאה הפרצה המבוקשת, נכנסנו כולנו לבוסתן, ואת האופניים
השארנו בחוץ ! .עצי תאנה מלאי פרי תאנים עסיסיות .לפני שמכניסים לפה צריך לבדוק כי
יש כבר כאלה תאנים בשלות מדי עם הרבה תולעים. לקטוף סברס צריך לדעת, איך לטפל בכל
אחד ולאכול, בלי להתמלא בקוצים.
אם זה היה כדאי קשה להגיד אבל היה נחמד .אכלנו עד בלי די .הגיע הזמן לצאת
ולחזור. השעון לא עצר מלכת והתחיל להיות קצת מאוחר ,לפנינו דרך כשעתים … חזרה ואולי יותר. השעה
כבר שתיים בצהרים ,אני כבר מדמיין איזה "מנה " אני מקבל כשאבוא הביתה.
אמרתי שאני חוזר לצהרים. אצלנו במשפחה נהוג ביום שבת בצהרים ,אוכלים כולם יחד , מסלק
מחשבות מראשי נוסעים ונוסעים ,קצת מזיעים
ורוח נגדית מקררת את הגוף אבל מקשה מעט על ההתקדמות.
ע"י מושב שבי –ציון, מוטל'ה מודיע יש לי פנצ'ר בגלגל הקדמי
.הראשונים שהיו קדימה לא מרגישים ,וממשיכם לנסוע .אני ודן שרכבנו אחרי מוטלה
עוצרים .. ומתארגנים לתקון
הפנצ'ר.כולם מומחים בתיקון פנצ'ר והחלפת פנימית אבל
בשדה בלי מים זה לא
פשוט.אצל דן יש הכל, והוא גם יודע מה לעשות ! אחרי כרבע
שעה הכל תקין וממשיכים לנסוע .הגענו
" לרונדל" ומכאן מתפזרים כל אחד לביתו ,יש לי עוד נסיעה כ-עשר
דקות שנראות ארוכות מאד אני נכנס ברחוב צדדי עושה קיצור דרך רחוב .ח' ומרחוק אני
רואה את אחותי טליה עומדת בצד הכביש
הראשי ,בפניה לרחוב ד. אני מגיע אליה וזוכה לקבלת פנים שמחות ומחייכות, אתה
כבר "תקבל"
היא אומרת "איפה היית" ?אין זמן להסברים
.נוסעים יחד הביתה . אני מרכיב אותה על הרמה, כשאנחנו מגיעים לפני הבית ,אחותי
יורדת ,ואומרת לי "אתה תחכה כאן ,אני נכנסת להגיד שהגעת. ואתן לך סימן מתי
אתה יכול להיכנס ".
נכנסתי הביתה כולם מסתכלים עלי .השולחן "ערוך
" לארוחת צהרים ,אבי שואל "מה יש לך להגיד" ?ואני די נבוך אומר
רכבנו לטייל באופנים ונסחפנו קצת .אמא קראה לשולחן והגישה אוכל ראיתי שאבא כועס
,אבל לא אמר מילה וזה יותר גרוע, אכלנו בשקט את ארוחת הצהרים .האוכל היה טעים מאד
, ואפילו יותר מתמיד .כשגמרנו לאכול ,אבי מודיע " שבועיים אף אחד לא רוכב על
האופנים" ! אחותי
אביבה אומרת "מה זה עונש קיבוצי "?לא עזרו "טענות
ומענות" במשך שבועיים אף
אחד לא רכב על האופניים.האפניים היו בשותפות לי ולשתי
אחיותיי.
ואמא אמרה "כשיוצאים לדרך צריך לחשוב על הדרך חזרה".....
מוטקה