21.6.07 החמור הממושמע : סיפור מאת מוטקה ברק.
כשהגעתי לקיבוץ תמיד חלמתי להיות "מיספויניק" . כך קראו לעובדים
שגידלו ירק ,וספקו אוכל לפרות . אחרי שבוע
עבודה במספוא, פנה אלי סדרן עבודה לפגישה
. ישבנו כשעה ושוחחנו
על המצב ובכלל על הנעשה בקיבוץ ואיך החברה מרגישים בין הותיקים . לפני
שנפרדנו אומר לי הסדרן החביב .שמע יש לי בעיה קטנה בעזרה לחליבה בעדר הצאן אם אתה
מסכים לעבוד כמה חודשים בעזרה לחליבה. לא אמרתי לא ולמחרת מצאתי את שמי רשום
לעבודה : במרעה .
חודשים אלו נמשכו כמה שנים טובות. למדתי להכיר את הכבשים ואיך יוצאים למרעה
עם עדר המונה כ-400 ראש ולחזור בשעה המתאימה לחליבה. וכל סודות ניהול ענף הצאן.
בשכנות לקיבוץ גדות ע"י אילת-השחר היה כפר ושמו קרד אל –בגרה. בתרגום חופשי מערבית
מגדלי הפרות. אך בעיקר היו להם כבשים ועיזים.ידידות רבה לא היתה ביננו אבל בין הרועים
היתה הבנה כל אחד הקפיד לעלות עם
העדר השלו על שטחים השייכים להם בלבד לפעמים
היינו נפגשים, שותים קפה מר
ומספרים חווית הכל בעניני כבשים ובחורות צעירות. בין הרועים
היה אחד נחמד בן השיך היתה ביננו ידידות .בפגישה אחת הוא אומר לי , הבאתי לך מתנה!
אני מסתכל סביבי ,ולנגד עיני עומד
חמור יפיפה, ",יהיה לך הרבה יותר קל
לרכב על החמור מרחקים כאלו שאתה הולך ברגל" השאיר לי את החמור והלך חזר לאוהלו .בכפר גרו באוהלים
ובמערות אשר בואדי.
עברו ימים ,החמור התרגל לתנאים שקבל
והשתלב יוצא מהכלל והיה לעזר רב .ערב אחד היינו יושבים סביב תבנית מלאה בשר
צלוי ומספרים סיפורים ניסים ונפלאות על
התנהגות בעלי חיים וחיבתם לאדם .תוך כדי דיבור שואל אותי אחמד בן -השיך איך החמור ואני משיב לו "אחלה"
חמור בענג רב ונכנס לפרטים ,אשר נראים לי שיתענין בהם:
יום יום אני רוחץ אותו שלא יסריח,
נותן לו תערובת ,בנינו לו אורווה ,קשרתי
פעמון וסרט
לזיהוי , ומקבל יחס מיוחד. "טוב
ויפה" אומר בן השיך .בוא נגש לראות . חליבת הלילה לא נסתימה עדיין יש אנשים בדיר אפשר לגשת לראות . אנו עומדים
לפני החמור אחמד בן השיך מרים
את ידו ,החמור מרים את ראשו ! אחמד מנפנף בידו שנית והחמור לא מגיב. פונה אלי בן
השיך בצער ואומר: "הרסת את החמור!" מה ,אני שואל ,תראה איזה יחס טוב
מקבל החמור.
" זה בדיוק, הענין ",
כשאני מרים יד והחמור מרים ראש, זה לא יכול להיות.
הוא אומר : "חמור תן לו על הראש יום יום .שידע מיהו בעל הבית !
" מוטקה.