חבלי-התבגרות סיפור מאת יעקב משולם.
בשנת 1943 עברה משפחת משולם לביתה,
שבנתה ברחוב ט',
(לאחר שגרה ברחוב ב' 25, בבית ששכרה ממשפחת פפרהולץ,
ליד
רוז'נסקי.) בסביבה החדשה גרים חברים רבים מהכיתה
ומהכיתות
המקבילות. עד מהרה מצאתי את מקומי
בחבורת רחובות ט', י', טו',
טז', יז' ויח', הגזרה הצפונית
מזרחית בקריה. חבורה זו הייתה קו-
ההגנה מפני כנופיות מוצקין וביאליק. המפקד העליון של חבורתנו
היה מיקי, יהודה מזרחי. בחופש הגדול נערכו כל הקרבות הגדולים.
היה לנו מחנה בין הרחובות י' וטז'. שם היינו מתאספים ומתכוננים
למערכה. באותה תקופה הורגש באזור מחסור חמור
במכסים של
פחי-האשפה. את כולם אימצנו והם
שימשו אותנו כמגינים, במלחמות
הדו-קרב שערכנו.כמו כן אחד האבות
שלנו, שהיה מסגר רתך,
הביא לנו "קרביד" ולימד אותנו
את נפלאות הגז שנוצר עם מהילתו
במים. כך בנינו ארטילריה.
מקופסאות שימורים הכנו פגזים.
זה אופן הכנת הפגז:
לקופסאות השימורים, הפתוחות בצידן
האחד, מכניסים מסמרים מכופפים
ואוטמים בשכבה דקה של ניר-עיתון.
לאחר מכן חופרים גומה קטנה
בחול, שמים גוש קטן של קרביד,
שופכים עליו מים ומניחים את הקופסה
הפוכה, כשהפתח למטה. הגז, שנוצר
תוך שניות, מעיף את הקופסה
לגובה של כ-15 מטר ואז, כשהיא
מגיעה לשיא המעוף, משתחררים
המסמרים ונופלים. לא חשבנו שזה
מסוכן, אך לא בחלנו בשום נשק.
עד מהרה הובסו כל אויבינו
הצפוניים והשלווה שבה לקריה.
הרגשנו חשובים ובוגרים והתנהגנו בהתאם:
מהפרוטות שחסכנו, אספנו מספיק כסף
וקנינו לנו סיגריות!
הזולות ביותר היו קופסאות בנות
שלושים סיגריות בקופסה:
"עתיד",
"אודם", "לטיף" ו"דפנה" והיכן היינו מעשנים, אם לא
באחד המקלטים הרבים שהיו פזורים
ליד בתינו ?!
יום אחד התכנסה כל החבורה במקלט
ליד ביתי, ברחוב ט'.
הוצאנו את שללנו ותוך כדי דיונים
על נושאים שברומו של עולם,
התחלנו לעשן.ביתנו, שהיה חדש,
נזקק לחיבור לקו- החשמל.
ליד הבית היה עמוד ואנשי
חברת-החשמל באו לבדוק ולתכנן ביצוע חיבור לבית.
בחוץ עמדה הגווארדיה הותיקה של
חברת-החשמל בקרית-חיים:
פלימן, הלפרין, מאיר ברוג וגורנשטיין, (בוזיק).
הם בחנו את העמוד מקרוב ולפתע
הבחינו בעשן המיתמר מארובות המקלט
הקרוב, נבהלו, חששו פן דליקה פרצה
במקלט, נכנסו פנימה ונדהמו:
חבורת בני העשר, שתים-עשרה, ישבה
בפנים ודנה בכבד-ראש בענינים
העומדים ברומו של עולם, אפופה עשן
של מבוגרים.
לאחר רגע התדהמה, נתפסו האזניים
של החברה', המנצחים הגדולים בקרבות
הוצאו לרחוב וישבניהם האדימו.
סיפור זה נכתב לכבוד יום הולדתו
התשעים ותשעה של מאיר ברוג, שיאריך ימים,
שהיה מנהל מחלקת החיבורים לבתים
של חברת- החשמל במחוז- הצפון.
סוכות, תשס"ז.
יעקב משולם, כרמיאל.
הערה :עד כמה שאני זוכר היה צריך
לעשות נקב זעיר בתחתית הקפסה המופנת
כלפי מעלה , ואל הנקב הזה היו מגישים
ענף בוער שהיה מדליק ומפוצץ את הגז,
וזה מה שהדף את הקופסה, אני גם זוכר נער
עם "פנס" גדול על העין כשהקופסא
טסה ישר לפניו....
גייזי.