12.12.06 "היה חלום.": סיפור קצר מאת יעקב משולם
זוג צעיר, גבר ואישה, נדדו שנים ברחבי-העולם.
בשום מקום לא מצאו מנוח. רדפום, הקיזו דמם,
עד שיום אחד אמרו: די !
הם חיפשו
מקום שבו יחיו לבטח ובלי הטרדות.
הגיעו לשטח נטוש ועזוב,שומם,מלא ביצות ושממה רבה
והחליטו כי פה יהיה ביתם.
הקימו בית. בנו רפת ובשארית כספם קנו שור בארץ שכנה.
בוקר בוקר יצא הגבר עם
השור לנקז את הביצות, לחרוש ולזרוע.
האישה עבדה במשק-הבית, הקימה לול, שתלה עצי-פרי,
גן-ירק וגן-נוי.
נולדו להם ילדים והם חיו באושר ובבטחה.
יום אחד עלו על השור קרציה ובן-זוגה הקרציון.
ראו הקרציה ובן- זוגה כי טובים הם חיי הגבר והאישה
והחליטו להצטרף למשפחה.
היה הקרציון יוצא בכל בוקר על גב- השור, יחד עם
הגבר, לעבודה
והקרציה נשארה בבית, שם מצאה לה מחייה בין חיות הבית.
ערב ערב היו הגבר ושורו חוזרים לרפת
והקרציון היה אומר לרעיתו הקרציה:
"אוף! אל תשאלי כמה קשה עבדנו בחריש, כי כל
הזמן הוא נע ונד וכל
שריריו רעדו, כאשר מצצתי את דמו! "
כך עברו שנים ולקרציון ורעיתו נולדו הרבה צאצאים
וכולם חברו
לעזור לשור בעבודתו.
הגבר, שהחל להתבגר, הבחין בקרציות הרבות העוסקות
במלאכת-
המציצה
וניסה מידי פעם לטורדם ולנקות את השור,
אך קרציות רבות מארצות שונות, ששמעו על טובת-
הקרציות היושבות
על גב- השור, מיהרו להגיע ולהצטרף.
אט אט החל השור להחלש. כה רבות היו הקרציות.
הגבר הזדקן ונחלש והתלונן בפני אשתו וילדיו, כי
אינו יכול יותר
להילחם בהן.
גם האישה הזדקנה והילדים ענו לו, כי אינם יכולים
לעבוד כה קשה
וכי יאלצו לחפש מזלם בארץ אחרת.
המצב הלך ורע.השור נשאר לאט לאט ללא דם, הזדקן ונחלש
והפסיק לעבוד.
בוקר אחד, כאשר הגיע הגבר לרפת, לשים לפני השור
מעט ירק שעדיין נשאר, מצאו מוטל לפניו מת.
אז ירדו הקרציות, חיפשו ולא מצאו ארץ אחרת.