22.1.07 הבאתי טלה לאימי -
סיפור מאת מוטקה ברק
קטיף התפוחים הסתיים היבול היה סביר , עונת
הגיוסים תמה ולחברים יש מנוחה קלה מהגיוסים
. עד לדילול הכותנה!
תפוחים יפים אדומים , תשורה נאה לחג
הייתה מחווה לחברים שהתגייסו והשכימו קום לקטיף . נרתמו לעבודה שלא היו אמונים עליה
, לעלות על סולם לשאת תרמיל מלא תפוחים על
הכתף קצת כבד למי שלא רגיל והברחש
... עוקץ בכל מקום גלוי. הכל נשכח עם קבלת התשורה , להווה ידוע תפוח העץ היה פרי יקר , ורק בעלי ממון יכלו ליהנות מהפרי העסיסי.
חשבתי שיהיה יפה מאד להביא להורים , ( שגרו
בקרית- חיים ) ,חלק מהשי שקבלנו לחג. נשאלת
השאלה ,כיצד מתגברים על
המרחק ?
הנה נמצאה דרך פשוטה , בשביל מה יש
חברים! רכז קניות נוסע פעם בשבוע לחיפה (היה תפקיד כזה ) , ומה קל יותר
לסטות מעט מהמסלול ולהיכנס לרגע ,לקריית-
חיים . צריך לבקש יפה והכל מסתדר, ואכן
בקשתי נענתה בחיוב הרעיון להיכנס למסור חבילה קטנה לשתות כוס קפה, לאכול משהוא
נתקבל באהדה . מה טוב להתחיל כך יום התרוצצות בין החנויות.
עשיתי את כל ההכנות למשלוח הקטן,
ציירתי מפת הדרכה לנהג כדי שלא יתבלבל וימצא את הבית בקלות. יש אנשים מאמינים
בכוכבים ומזלות ויש אומרים מקריות.... בבואי
בבוקר לדיר , אומר לי ישעיהו מרכז "הענף" (המומחה לגידול
הטלאים)"יש כאן טלה
מסכן, נולד בלי מזל סתם מטרד לא יצא ממנו
כלום . הוא לא יודע לינוק ולא אוכל, צריך
להפטר ממנו ,שיהיה מאכל לעופות השמים. כל
המחלות נדבקות לחלשים,כדאי לסלק אותו."
עם מומחים לא מתווכחים, לקחתי את הטלה רזה כחוש בקושי עומד על הרגלים להעביר אותו מהחיים . ביום היוולדו זכר בעדר,
גורלו נחרץ. השאלה כמה זמן יעבור, ומה תמורה נקבל עבורו , ובדרכי לחורשה ...
אני מהרהר
על דרך קבלת החלטות בין השכל והרגש. צצה במוחי מחשבה להביא את הטלה
לאימי היא תגדל אותו . ביחוד שיש
לה ידע וניסיון. ואהבה לבעלי חיים. חג הפסח
קרב ובא. סבתי חנה עלתה לארץ- ישראל
מעיירה קטנה לונינייץ מבלו- רוס
.
שם היה להם משק עזר:
פרה ,תרנגולות, ואימי ספגה את
אהבתה לבעלי חיים מימי ילדותה בכפר . כאן
בקרית- חיים
היא גידלה בחצר תרנגולות , שהסתובבו
חופשי בכל מקום .היו עולות בלילה על עץ הלימון, שהיה בחצר, מסתתרות מטורפים למשך הלילה , וכן התקינה
כלובי הטלה וכל בוקר אוספת את הביצים,
שהתרנגולות הטילו כמו שעשתה בעבר הרחוק
בימי ילדותה.
"הטרמפ" מגדות ישר לקריה נתן לי את הדחף להביא את הטלה לאימי. אצלה הטלה יקבל טיפול טוב , יגדל וישמין ויהיה לזבח לחג הפסח. לקחתי יום חופש ונסעתי יחד
עם רכז הקניות . ארגז תפוחים והטלה על
הטנדר מאחור. נכנסנו לקריה,
האימא הדואגת חיכתה לנו בשער. שתינו קפה
ואכלנו ארוחת בוקר . אימי שמחה מאד לתפוחים אבל הייתה מאד מופתעת מהטלה.
נפרדנו בחיבוקים ונשיקות . הטלה משמיע קול
פעייה דקה , ואחרי כמה דקות מרגיש כבן בית בחצר ומתרגל בקלות, לידה הרכה של
אימי , וכמו שציפיתי , אחרי כמה ימים אני
מקבל טלפון ושומע על הטלה שהתאקלם, מסתובב בחצר . אוכל לחם משאריות ומלחך ירק
ומרגיש מצוין. את חג הפסח השנה אנו חוגגים בבית ההורים . נתכנס כולנו המשפחה המורחבת
בקרית- חיים. נהיה
"בסדר" שנים-עשר איש כולל ילדים. הכל על
הראש של אימא, כולם הבטיחו שיעזרו . הבית גדול יש מקום לכולם יהיה שמח.
התפריט לארוחה נקבע מימים ימימה לפי מסורת
החג בבית אבא: כל מאכל מסמל משהו בארועים
שקרו לעם ישראל ולא משנים. הפרט היחידי, שיש עליו עוררין הוא . אימא
הודיעה" את הטלה לא שוחטים " ! תרנגולת
שהורידו מהעץ זה בסדר.
דגים ששחו כמה ימים באמבטיה וכעט הם על השולחן
גם כן בסדר , אבל הטלה שהסתכל לנו בעיניים ואכל מכף היד . זה לא!
דיבורים שכנועים , מצוות הקורבן, זבח
לאדוני השם., שום דבר לא שכנע את אימי. הטלה נשאר לחיות כחית מחמד
בצילו של העץ.
את ליל הסדר אבא ניהל כהלכתו קראנו את כל
ההגדה. מסורת רבת שנים , שרנו את כל שירי פסח, הארוחה הייתה נהדרת כידה הטובה של
אימא.
מוטקה