20.9.07 מאת גדעון שדמי

לוּ קַיָּם הָיִיתָ

לוּ יצאתי לְחָלות פָּנֶיך

זעמי הִטָּחְתִי בְּך וּבֶך

על אֱחָי הרבים אשר זנחת

על בן האדם, שבו בגדת

על החולים, ללא מרפֵא

על חֶלְכָּאים , זה לא יפה

על רעבים, נוֹברי אשפות

אותם עזבת לאנחות

על בני הרך , ילדי יעקב

אשר בְּתֹם חָצָה רְחוב

לאמא ואבא, הבאת מכאוב

לא נִצָּבְת בְּתִלבושת וְשֶלֶט

לא חסמת דרכו של הילד

אתה שנתת, אתה שלקחת

על איזה חטא אותו זנחת

אתה השולט, רב מָג הִנֶּך

אתה שהכל, לפי מִצְוָתֶך

אתה האיום ונורא בָעוֹלָּם

הרחום, החנון לְכֹל האדם

ביום עֶבְרה חֻרְבָּן וָצער

לא נִצָבת , עמדת בַּשָּער

בְּגוּפך לא חסמת צר ואויב

שכחת את מי אתה אוהב

שכחת עמך, צאן מרעיתֶך

הפקרת שומרי מצווֹתֶך

הֵשבת רֵיקָם , בְּנֵי עם חֵילֶכָה

פני כל הקוראים בקול בִּשְמֶךָ

בְּיום של פקודה לא הראית פניך

כל שלמדנו , אהבנו , שמרנו

התנפץ לִרְסיסים בַּפָּנים שלנו

קרענו קריעה, על ראשינו אֵפֶר

וְהַכל נכתב בדפי הספר

אבא שלי מְקֻבָּע או תמים

בְּסִיפור בַּכָּתוב , כְּסוּמָא האמין.

בַּתָּאים הקטנים, לא עלה אף פעםְ

אולי בַּדְּברים אין אמת וָטעם

מִּכָּל לא נודע, בְּפָחד בורח

אוטם האָזְנַים ולא שומע

עוצם לו עינים ולא יודע

זוֹ הַמָּסֹרֶת , דורות על דורות

בְּפַרשנות וּפִלְפּוּל, צלחו הַבּוֹרוֹת

עֵת בְּפָמוֹט, מהבהב רק נר

לא אפרשן, זה שמש זוהר

לוּ בְּפִלְפּוּל , חרשנו שדות

לוּ פֵּרשנו מה זה לִבְנות

הָיִינו עֲדַיִן דרי מערות

היום ועד סוף כל הדורות.

איך רע לְצדיק , לְרשע רק טוב

זה ישר מלמעלה, חלילה לחשוב

אני קורא ומתריס, חוזר ושואל

מחפש בְּנֵרות ותוֹהֶה לָהֶבְדֵל

בין הכופר, לְאדם מתפלל

מחלה, פרנסה , אסונות ועוד

מנת חלקו, כאוכלי הטרפות

מִמְך לא אתבע דין או חשבון

אותך לא אציב מול עמוד הקלון

על כל שעוללת, לְאישה וּלְאיש

על אסון, לא מנעת בַּכְּבִיש

מעשיך הנ'ל , ידועים לַכּל

וגם מחדליך, אתה כל יכול

לא אחרפֶךָ ואתבע העלבון

לא אעלה קללה על לשון

לא אשמיע מילת נאצה

זה כל כך פשוט, אינך בנמצא

או אולי חלילה, רשע מרושע

ככה , או כך, אין כל הבדֵל

אֶחֱשוֹף כל אֱלוֹהָ, ארטיט הַתֵּבל

על ההר אֶעֱלה ואזעק בקול

נפשכם הצילו, בִּרחו אל הָחֹל.

ערֶך, מָסֹרֶת וּקְדוּשָה ְ

יָצַר האדם, ערכים של ממש

אך נִכֵּס לעצמו גם כאלה של קש

רֵע אהבְתי , בְּראש הסולם

כַּשְרות, למשל, מנהג סתם

שנמסר כבר דורות, מאבא לְבֵן

מנהג ומסורת, קדושה בו אין

מה תורם ועוזר לָאָדם בחייו

הוא ערך חשוב, אשמור עליו

אך לא כל מנהג ברא האדם

אותו הוא עושה מאז מעולם

הופך לו לערך קדוש מקודש

אמיתי וחשוב שיש בו ממש

למרות רֹב שנותיו, נותר רק מנהג

שנזכיר ונספר במועד ובחג

נשירה בקול , מחלצות נלבש

המנהג , מנהג , לא ערך ממש

ביום החג, לא נלין , רק נשמח

לקולה של אישה, נאזין, לא נברח

ננצור בלבנו, כל מה שנאהב

ונורֶה לְרֹאשֵנו, פקח עין עליו.

סֵיפָא

דורות רבים תָהה אדם,

איך וּמָתַי, נברא עולם

אֶל המבוכה קפצו רבים

אמרו לעם, אנו יודעים

ישנו למעלה אֵל חָזק

הוא שֶקבע את המשחק

לפני חָמֵש אלפי שנים

יצר הַיֵּש, האלוהים

תהה אדם על הבריאה

ומה היה קַדְמת דְנָא

מתי ואיך נוצר האל

כיצד יצר את ישראל

כך שאלו ואף יותר

והחידה, אין איש פותר

דורות חלפו באמונה

והחידה עוד על כַּנָּה

ואז הגיע איש גואל

אני יודע, לא שואל

עולם וחי לא נבראו

תמיד היו והתקימו

כולם אמרו, האח הידד

עכשיו יש אמונה בַּיָּד

אין שאלות ואין ספקות

הכל ברור אפשר לחיות.

ִ

מַסְקָנָה

בְּרֹב מִלִּים וּמִשפטים

אמרנו, מה אנו חושבים

בַּלֵב , הרהור , בָּרֹאש, צעקנו

נזפנו, לִטּפנו, מילים הִרְעפנו

פזלנו שמאלה, הבטנו למעלה

מוסר הִטּפנו, מכאן והלאה

אנחנו, שֶשֵכל, מָעוז קִיּומֵנו

מסקנה לא הסקנו מכל דברינו

לחמנו בְּצָר ואויב ונצחנו

אך מול אמונה, פשוט נִגָּפְנו

הֹלֶּם לִבֵּנו חזק משכלנו

על אף שידענו, ההוא איננו

לא העזנו לפשוט המדים

עדיין פוסחים , על שְתֵי סְעִפִּים.

מדען ידען, מוֹנֶה מליון שנים

כשמר לבו, קורא לאלוהים

לְבִטחון מפה וגם קִמְעָה משם

זה טבעו של האדם

כי בְעִתּות של מְבוּכָה

זקוק אדם לִקְנֵה תמיכה

אם לא קָיַּם מִשְעָן קָשיח

גם קש נִדָּף, כֹּחוֹ יוֹכִיחַ.

אֱמוּנָה

הציץ אדם ממערה

ראה ברקים וּסערה

בחוץ היה הכל נורא

מיד נפל עליו מורא

אבל צריך לתת תשובה

יצאה האם, לִבְנָה אמרה

זה שום דבר, זו הבריאה

וכך נוצרה האמונה

כי מי יכול לתת תשובה

אם לא אמא חכמה

האמונה, היא בת בריתה

של אי הידיעה

אך כאשר קָדֹש קֻדְשָה

בַּלְתָה וְסָר חִנָּה

12.08.07