1)ידידי
גיד'לה . מאת גייזי שביט ,נחל-עוז .( פורסם בעתון "הקיבוץ" 5.5.93)
הקדמה:
עלפי השקפת עולמי היהודית, לאומית ציונית, סיפוח שטחים בפועל מהגדה המערבית, אל
מדינת ישראל ,מהווה סכנה להמשך אופייה היהודי ציוני של מדינת ישראל, לדעת ידידי
גידלה ההפך הוא הנכון, על התהום הזו
בין גישתנו היה גידלה מגשר ומסיים במשפט קבוע : "לכל אחד מאתנו דרך שונה אל
אותה המטרה המשותפת : מדינה יהודית בארץ ישראל....."
ידידי גיד'לה
הוא מוותיקי המתנחלים בעפרה ועכשיו תושב גוש עציון. בשנות ה-50 , כשהייתי רוכב על
טרקטור המושך אחריו את הדריל, מכונת הזריעה אשר מטמינה את זרעי החיטה ומעלה ענן של
אבק לס, היה גיד'לה יושב ליד ערמת הזרעים, ביני לבין שכונותיה המזרחיות של עזה,
וקנה המקלע שבידו מופנה מערבה,על כל
צרה שלא תבוא...אח"כ ,כאשר הבשילו השבלים, היינו נכנסים זה בעקבות זה, רכובים
על הקומביינים, לזלול את היבול הזהוב, בטרם ישים בו השכן ממערב את עינו. לגיד'לה פנים מלאות, אשר מתוכן מחייכות בשובבות זוג עיניים טובות
וידידותיות של איש גדול, אשר בתוכו פועם לב יהודי חם ונדיב—איש של חסד ומעשים
טובים, אשר לא יודע להרע. גידלה
בהתנחלותו ואני ב"סטיותיי".......מעת לעת אנו נפגשים ומניחים איש לפני
רעהו, את אמונתנו ואת הסתייגויותינו .
אני יודע
שגיד'לה מאמין בכל לב במעשיו וכל כוונותיו רק לטוב ולצודק. את הפער אשר בין
אמונותינו איש לא יצליח לכסות, אפילו שאיני מסכים לאמונתו של גיד'לה , אני חושב
שהיא לגיטימית ויש לכבדה. אך במעשיו
ובמעשי חבריו ,אני רואה הגשמה של אמונה בכוחנות ובכפיה חד צדדית, בלי להתחשב באלה
שבתוכם התנחלו, וכל זאת במקום ובזמן
שחובה לקיים דו שיח חופשי , של
שוויון והסכמה ,ללא איומים והשענות על כח צבאי ואיומים בנשק. אני יודע
שבעיני גיד'לה אין פני הדברים נראים כלל כפי שהם נראים בעייני, במחלוקת הזאת לא
נגיע כנראה אי פעם להסכמה. את גיד'לה אני אוהב בגלל מזגו הטוב. אני שמח שהוא יודע לשמור על קשרים, דרכו אני לומד כל פעם מחדש, עד כמה
מורכב עולמנו, מסובך ומלא סתירות, רב פנים ופרושים. עולם שיש בו יותר שאלות מאשר
תשובות, עולם אשר אי אפשר לחלק סתם בפשטות : לטובים או לרעים.