ניצל מהטבח בבתי הזיקוק : "הרפיינריס" -מאת מוטקה ברק/קרבצ'יק
הנוזל השחור החבוי במעמקי האדמה,הוא
"הנפט" מניע גלגלי עולם הגיע לא"י היא פלשתינה, בתקופת המנדט
הבריטי. הנפט עבר בצינור שעשה דרך ארוכה מעירק!את המפעל לזיקוק הנפט הגולמי הקימו בשנת 1938
בסיוע חברת "סולל- בונה". הבניה נסתימה
בשנת 1944 ביוזמת הבריטים ששלטו
בעירק וכן בא"י. הניחו
את קו הנפט ובנו מיפעל לעיבוד הנפט
הגולמי במפרץ חיפה הידוע בשם
"הרפינריס" . קרוב למקור מים ,
הוא נחל הקישון שהיה אז נחל זורם ,
וכן נמל גדול שיוכל לשנע את המוצר באוניות לכל מקום בעולם הגדול.
שני
מיכלי הקירור גדולים שהתנשאו לגובה
רב דמו לכוסות לבן ענקית פארו
את כל הסביבה שהייתה שוממה
ורחוקה מכל ישוב .הפועלים ברפינריס
היו ברובם ערבים כ- 1700 מכפרי הסביבה. חוואסה, ובלאד- השייך
וכן 470 יהודים . ושכבת ההנהלה של כמה עשרות מהנדסים בריטים שגרו בחיפה . רבים מבין היהודים
היו מקרית- חיים. ומפעל בתי הזיקוק עבד
ופעל באופן שוטף סיפק מזוט לאוניות
העוגנות בנמל . בימי מלחמת
העולם השנייה סיפק המפעל מוצרי דלק שונים לצבא האמריקאי שפעל בצפון אפריקה. יהודים וערבים נפגשים
וחיים יום יום בעבודה .. והנפט
זורם...ערב ההצבעה על תוכנית החלוקה להקמת מדינת ישראל "הרפינריס" עוד
פעל כרגיל ולא ניכר כל שינוי באווירת
האחדות בין הפועלים.
ב30 לדצמבר 1947 בתחילתו של יום עבודה רגיל בשעת הבוקר
הצטופפו ליד השער עשרות פועלים ערבים
שניסו להתקבל לעבודה מיוחדת באותו יום. אל ההמון שליד השער נזרקה פצצה ע"י הא"צל כפעולת נקם.
וכתוצאה מכך נהרגו 6 ערבים ונפצעו עשרות. כרוח סערה נשמעה הקריאה
"אטבח אל יהוד". וערבים חברים
שעובדים יום יום עם היהודים . תפשו מכל הבא ביד צינורות מוטות ברזל
וכלי משחיט אחרים והחלו לטבוח
ביהודים באותו יום נרצחו 39 אנשים. בין הנרצחים היו חמישה מאנשי קריית- חיים
:
אברהם
וולף , אברהם ולפינגר, יהונתן גור אריה (ליבנוירט), יונה רינגל ואברהם הרמן.
כתגובה על מעשה הנפשע של הערבים, פיקוד ההגנה שלח 4 מחלקות מהגדוד הראשון
של הפל"מח, ושתי מחלקות
חי"ש. הם "פשטו" על הכפרים
חוואסה ובאלד אשיח אשר משם הין רב הפורעים. והשאירו שם מסר ברור.
רבים אחרים הצליחו להימלט בדרכים
שונות מידי הפורעים הערבים ! בין השורדים את אותה התנפלות היה נער
בן 15...גבי לכמן שגר ברחוב ד' בקרית
חיים בשכנות עם גייזי שייטוביץ גרו בית ליד בית .בגמר בית -הספר העממי
החליט גבי לצאת ללמוד מקצוע שיהיה לתועלת רבה בלכתו להיות חבר קיבוץ .בני
קרית -חיים הושפעו רבות בתנועות
הנוער שפעלו נמרצות ללכת להתיישבות ולבנות צורת חיים חדשה. ובמפעל
ה"ריפינריס" נפתחו כיתות הכשרה
מיוחדות לנערים ללמוד מקצוע המסגרות והענפים
הנילווים ריתוך, נפחות, חרטות ועוד
. גבי נתקבל כחניך .
למרות התנגדות ההורים שרצו שימשיך את
מסורת המשפחה ברפואת שיניים.
כששמעו על המתרחש בחוץ! במהירות
ובתושייה רבה התארגנו עובדי תחנת הכוח של המפעל אשר בתחומו היו
ממוקמות כיתות הלימוד, התבצרו כולם
במבנה התחנה . ריתכו את דלתות הכניסה למבנה הכינו צינור קיטור במידה
שהדלתות לא תחזקנה מעמד בפני ההמון
הפרוע וחיכו לבאות .. כאשר השתלטו
כוחות הביטחון על המתפרעים,
פונו כל העובדים לבתיהם. גבי שב הביתה.
הוריו לא היו בבית ולא ידעו
דבר מהמתרחש . באופן טבעי הלך אל
בית שייטוביץ שם נתקבל בזרועת פתוחות . אל
ה"ריפינריס" לא שב יותר. נרשם לבית- ספר בוסמ"ת בחיפה ושם
סיים את לימודיו.. הצטרף להכשרת ראש
–הנקרה , שחבריה צעירים ממנו
בשנה.כי הוא נאלץ להתנתק מהמסגרת
המקורית של הכשרת מעין-
ברוך עקב דחית הגיוס בשנה.. בקיבוץ ראש- הניקרה הכיר את אישתו מרים ,התחתנו
בקיבוץ ולאחר 6 שנים עזבו לחפש את עתידם בעיר הגדולה.
גרים היום ברמת השרון. מוטקה.
גילה > 
מרים וגבי
>
תוספת משלי : גייזי שביט/ שייטוביץ.
את התמונה שגבי חוזר מבתי הזיקוק ישר
לזרועותיה המושטות של אימי,.. החיבוקים והנשיקות,
את התמונה הזו אני זוכר כל ימי. אני זוכר
את הוריו, את גילה אחותו, זו הייתה שכנות של קירבה
וידידות גדולה. כשעברו הלכמנים לחיפה נפרדו דרכנו, נפגשנו באקראי במצרים בזמן
מלחמת יום כיפור,
ואח"כ עוד הפסקה גדולה, עד שלפני
7 שנים נוצר קשר באמצעות האינטרנט
ומאז אנו נפגשים מעת
לעת, ומשמח אותי לדעת כי הזיכרונות היפים שלי, הם גם הזיכרונות
של גבי. גייזי.