9.1.07 הזכרונות של "ילדה"
מהשוטר פלינק .סיפור מאת אלי
רביד,לישי.
מצאתי השבוע באתר הודעה על
מותה של דרורה רטנר ז"ל לבית פלינק. ברחוב ט' 22
גרה דרורה עם בני משפחתה.כילד שגר בפינת הרחוב
[ט'2 ] אני זוכר את משפחת פלינק בעיקר
בזכות הטעם הטוב והמיוחד של עצי הפרי שהיו
נטועים בחצרם ובשל אביה השוטר הרחום, הקצין
יואל, וכל זאת בשל אירוע שהתרחש לפני
כששים שנה ומלוה אותי מאז: רכוב על אופני חזרתי
ממסיבת פורים מוצלחת שקיימנו הבנים
מקבוצת "עלומים" והבנות בנות גילנו מקבוצת "מעוז
"
בסניף
הנוער העובד שבקריה. המדריך הטוב שלנו, שאול כוכבי והמדריכה המוכשרת
של קבוצת
הבנות עלימה, דאגו כי נחזור לביתנו עד שעה
שמונה בערב[כפי שהבטיחו להורינו] .לאחר שהורדתי
מ"הרמה" של אופני את נורית פלימן,
סמוך לביתה שברחוב ח' העגול [הצפוני],המשכתי
בדרכי ותוך שאני רוכב בכביש הראשי ומתכוון לפנות
ימינה לרחוב ט',חולף לידי הקצין יואל פלינק,רכוב
על אופניו המשטרתיות[ניידת משטרתית דאז],נשמעת
שריקה צורמנית ממשרוקיתו, וקורא לעברי
"ילדה עצרי ". אני,ילד בן
תשע המחופש לילדה,בולם את האופניים
וניצב מבויש
ומורכן ראש ליד
ילדה, הוא אומר לי את שני הוינטילים שבידי אחזיר
לך לאחר שתגיעי לתחנת המשטרה[בכביש חיפה—עכו]
וירשם לך דו''ח על רכיבה באופניים ללא
תאורת הפנס. עלה ורכב על אופניו ואני "הילדה" צועד אל
תחנת
המשטרה המנדטורית,כשהאופניים שצמיגיהם ללא
אויר לצידי. מבויש .,עליתי במדרגות
התחנה ,נכנסתי אל תוכה והתייצבתי אל
מול השולחן המוגבה של היומנאי. הקצין יואל פלינק ,פותח
את יומן המבצעים עב הכרס,מושיט
צווארו לעברי,נועץ עיניו ושואל : "ילדה מה שמך
"?
אליהו רבינוביץ אני עונה לו. אתה של
מרים ובצלאל, שואל פלינק ולא ידע נפשו.
הנה שני הוינטילים,נפח את שני
הצמיגים ומהר הביתה,אמך ודאי כבר מאד מודאגת."ואני,טס הביתה,
ולקראתי כבר צועדת אימי ..... שמחתי שלוש פעמים.האחת שלא פתחו לי תיק
משטרה,השנייה
שהתחפושת שלי כילדה הייתה כה
מוצלחת שאפילו קצין במשטרת המנדט שהוא
גם שכני לרחוב
לא זיהה אותי והשלישית שזכיתי בחיבוק ונשיקה מאמא סולחת
ואוהבת.
אלי רביד,לישי.