15.3.07 סיפור אישי של עלי כהן : "איתור הבית בו גרתי בקרית חיים"
ילד הייתי כאשר הורי עזבו את הקריה
לטובת ירושלים, אבל לקריה היה אצלי תמיד מקום נכבד בשייכות האישית שלי למרות
שמיעטתי לבקר בה מסיבות שונות שלא כאן המקום לעמוד עליהן– היו צילומים והיו
זיכרונות שונים מרחוב חית, הרחוב שבו גרנו. כך למשל אני זוכר היטב את תגובתה של
אמי כאשר חזרתי מחיים הספר קרח לחלוטין. מה שאני זוכר הוא שכנראה הושפעתי מאחד
הילדים שעשו קרחת והלכתי ביזמת עצמי (עצמאי...) לספר. אמרתי לו שיעשה קרחת. הוא
שאל אם אמא מסכימה ואני עניתי בהמהום. חיים הבין שיש אישור ויצאתי קרח. כשהגעתי
הביתה עם כובע טמבל שהסתיר את חרפתי ואמא גילתה מה שעשיתי הענישה אותי. יש צילומים
מגן הילדים שאני עדיין מקווה שיהיו ילדים מאותה תקופה שיאתרו מצולמים.
את יעל פשר ז"ל פגשתי בבגרותי
בירושלים. היא למדה רפואת שינים וכאשר במקרה פגשתי ביעל והתברר לה שהיינו שכנים
הראתה לי את הזרת המעוכה שלה ואמרה לי –"זאת עבודה שלך! ". מסתבר שהייתי
שובב בן 4 בערך כאשר מעכתי לה את הזרת. זה לא הפריע
לה להתקדם בחיים ולי לא נותר
בבגרותי אלא להצטער על משובת ילדותי המוקדמת. יש צילום שבו רואים את יעל, אותי
ועוד כמה דמויות בלתי מזוהות ומבוגרות יותר. הצילום נעשה ליד ביתם של הפשרים. משום
מה חשבתי כל השנים שהם גרו ברחוב טית. לאחרונה ביקרתי בקריה, עשיתי סיור
כתובות וצילומים והגעתי לרחוב חית. הבית בו גרנו עדיין עומד על תילו- בית מס' 17
ברחוב השיירה, הלא הוא רחוב חית. ליד בית זה גיליתי לפתע שלט חצוב בשיש ועליו כתוב
"פשר, רפואת שיניים". השלט נראה אמין לחלוטין. אני נכנס לבית מספר 19,
עליו כתוב היום שזה פעוטון, במגמה לאתר מישהו מן הפשרים. בעוד אני תוהה שואלת אותי
גננת את מי אני מחפש. אמרתי לה- את המרפאה לשינים. היא לא ידעה על מה אני מדבר
ואני אומר לה על השלט, הקבוע בפתח הבניין. היא מופתעת- אף פעם לא שמה לב אליו וגם
– "אין כאן שום מרפאת שינים" ו"תשאל את חמי- הוא ותיק". היא
קוראת לאיש, דן ברטלר, יליד 1937."השלט הושאר על ידי הקבלן הדפוק"-אומר
לי דן. אני לא מסכים איתו-הרי בגלל השלט הזה גיליתי עובדות.
.
הערה : 1 ) עלי כהן הוא האיש שלנו שמשדר בימי ראשון בעברית ,מרדיו שלום בקופנהגן.