1.1.07 http://video.google.com/videoplay?docid=2916331330020209180
קלמן והלירה. סיפור מאת מוטקה ברק /קרבצ'יק
אימא של קלמן
קראה לו באמצע המשחק.בדיוק שהיה תורו להיות "העומד",כל יום בגמר
הלימודים היינו מתאספים כל ילדי השכונה, יותר נכון ילדי רחוב ד' לשחק במשחק
שנבחר
ע"י אחד מהילדים הגדולים. ללא הפרעה המשחק נמשך עד שהיה מחשיך , וכל אחד הלך
לביתו. אבל היום שהיה תורו של קלמן להיות "העומד" אמא יונה קוראת לקלמן,
המשחק נמשך
גם שקלמן עזב. הוא חייב ללכת כי אמו קראה לו. "יש לי בקשה גדולה אליך , אומרת
אמא של קלמן, קח את הרשימה הזאת ולך לחנות הירקות לקנות את הכתוב
ברשימה".נותנת
לו ביד, לירה מנייר. (היה ללירה ערך רב) ומוסיפה ואומרת." לך ישר לחנות
אל תתעכב
בדרך לפני שסוגרים. שמור היטב על הכסף שלא יאבד לך! תאמר למוכר שמו
היה עופר,
שייתן לך את כל הכתוב ברשימה! ואת הסחורה הכי יפה." קלמן לוקח את הסל,
מחזיק את
הלירה ביד וחשב באיזה דרך ללכת,ואיפה להחביא את הלירה שלא תאבד,מכניס את יד לכיס
והרגיש שיש לו חור בכיס. איזה מזל שבדקתי אמר לעצמו. המשיך בדרכו
לחנות,
הולך ומסתכל סביבו, רוח חזקה החלה לנשוב מכיוון הים . קלמן, מכניס את הלירה מתחת לבית השחי, הידק ידו למותן,
מקום בטוח ובהליכה מהירה צעד לכיוון
החנות.לא
הפנה מבטו ימינה או שמאלה. הגיע לחנות, ניגש אל הדוכן שהיה די גבוה והיגיע לו עד הסנטר. בקול בטוח אמר "שלום לעופר"."אימא שלחה אותי לקניות, תן לי בבקשה את כל
מה שכתוב ברשימה".
לוקח עופר המוכר את הרשימה , מתבונן בכתוב ופונה אל קלמן
ואומר שמע חביבי יש לך כאן רשימה גדולה הבאת אתך את הכסף? או לרשום על החשבון. היה נהוג אצלנו שקניות "קטנות" רושמים ומשלמים בסוף החודש, את כל החוב מסתכל
קלמן בגאווה אל עופר ואומר: יש לי כאן את כל הכסף! ומגיע לי עודף. כעבור כמה דקות הסל
היה
שבעים ושמונה
גרוש, קלמן עשה את החשבון "בראש",בשביל קלמן זה קלי קלות הוא אוהב לחשב
כל מיני חישובים מסובכים. מרים את היד לקחת את הלירה, אוי ! הלירה איננה , הבין
מיד שתוך
כדי הליכה הוא הניע את היד בלי להרגיש. והלירה שכה שמר עליה זזה ונפלה בדרך, אם אף
אחד לא מצא אותה הלירה מונחת ,איפה שהוא בדרך. בלי להתעכב אמר קלמן
למוכר
"חכה רגע"!בכל המהירות רץ בחזרה את כל הדרך ,מהחנות ועד הבית ולא מצא את
האבידה. מה עושים ?חשב : אמא "תהרוג" אותי .בשביל מה יש חברים ?קלמן הגיע
כשהוא
וורוד ונושף
בדיוק שנגמר המשחק ושמע את הקריאה" שברו את הכלים ולא משחקים" כולם לצאת
מהמחבואים.! כל הילדים יצאו
מהמחבואים מתאספים ליד "העומד" . בקול רועד
בשקט בשקט
סיפר קלמן מה קרה לו. טיוכק'ה שהיה הילד הכי חזק ברחוב אמר "מפסיקים
את המשחק כולם לתת ידיים עושים שרשרת לרוחב כל הכביש, והולכים לחנות !
כל ילד יבדוק
במקום שהוא עובר. ובטח נמצא את הלירה". בלי וויכוחים הילדים הסתדרו לרוחב הכביש
נתנו ידיים. קלמן הלך ראשון להראות את הדרך בה הוא הלך,צריך להזדרז
צריך להזדרז השמש התחילה שוקעת, שעת דמדומים עוד חצי
שעה יהיה חושך ולא יראו כלום ומלבד
זאת עוד מעט סוגרים את החנות. הרוח הנושבת מהים מעיפה כל דבר קל, והנה באה מכונית
מולנו . עוזבים ידיים ונותנים שוב ומתקדמים לכיוון החנות. כל העיניים
מסתכלות לאדמה. קלמן הולך די מודאג מי יודע
מה עובר לו בראש :מה יגיד לאימו אם לא תמצא הלירה ? קרוב מאד לחנות שומעים
קריאה. "מצאתי מצאתי , הנה הלירה!
קלמן חזר הביתה
עם כל המצרכים, כשהוא מחזיק ביד אחת את הסל וביד השניה
את
"העודף" לפני שהלכנו כל אחד לביתו. אומר טיוכק'ה, חכו רגע ברצוני להגיד לכם :
"הייתם
נהדרים. כמו כף יד! כל אצבע לבדה היא קצת חזקה , אבל כולן יחד , זה כוח רב
עוצמה!."
מוטקה