מילון פולקלורי לביטויים קרייתים  : 

מאת נילי דיסקין    (בתחתית הדף נספחים ותוספות למדור)

וגם נספח חדש: שירי שטות שהושרו אז בפי הקרייתים בזמן ריקודי ההורה ובפעולות. (הנספח יופיע בסוף הגיליון)

שירים נוספים יתקבלו בברכה.  

                             בעריכה ובעדכון של רות קדרי (בנדלה)

הקדמה :  בילדותנו, רק כשנפגשנו עם חברה צעירים ממקומות אחרים בארץ, הבינונו שאנחנו, בגלל היותנו מעט מבודדים גיאוגרפית ממקומות אחרים, פיתחנו חלקי שפה משלנו שאינם זהים

למקומות אחרים בארץ.חלק מן המילים הן קרייתיות במקורן ומילים אחרות הושאלו משל אחרים . חשבתי שזה עוד חלק שיפה לתעד אותו. אני מתחילה, לפי סדר אלפא - ביתי, וכמו בשחזור

הרחובות לפי מספרים - מקווה שאחרים יכניסו מילים לפי הסדר ל "מילון/לקסיקון" הנוסטלגי הזה, ויעבו אותו..   מקווה שהיוזמה שלי   "תתפוש" ותהיה לנו עוד פינה נחמדה. בי. נילי. 

 

הלקסיקון ישכון במדור "שורשים" ולכל תוספת יהיה קישור מ"מה חדש באתר"  .היוזמה והפתיח הם של נילי, אך כבר הצטרפו חברים נוספים הכל כבר בלקסיקון שלמטה  . גייזי.

זו רק ההתחלה  הקרייתים באשר הם מוזמנים להשתתף ולהוסיף צרופים ומילים.

תודה לבנדלה שעורכת ומעדכנת את הדף. אפשר לשלוח ערכים ללקסיכון ישירות אליה :   [email protected]

 

מעודכן ל-16.11.2010

 

מבוא מאת ראובן פורת:

שפה זו של הקרייתים, התפתחה במרכזים סגורים,והיא מיוחדת לבני דור העמלים : קרית חיים, שכונת בורכוכוב, תל אביב, ירושלים  ואצל בני המושבות:  מלאבס, ראשון ,זיכרון וראש פינה. ההשפעות היו רבות:

המילים ברובם נגזרות  משפות שונות כגון רוסית , פולנית, יידיש . גרמנית וערבית. את המטקה (אמא), קבלנו מהרוסים, את ערבוב זכר ונקבה קבלנו מהיקים "לאן אתה הולכת" שאחר כך הפך ל"עשר שקל"  .או "אַח וָאס!, שיינקין מיט קבאס"  או "ואסט מאכט מזל". אצל בני האיכרים  נולדה המילה ,שטוזה" - מכה איומה בצינור ארוך .שנבעה מהרס השטוצרים  ע"י בני המושבה שנהגו בטרקטור והרסו בסיבוב עם הטרקטור את השטוצר (ברז השקיה בולט מפני הקרקע). הגדיל שייקה אופיר לתאר את ההווי הזה במערכון שלו על "בובעה". בראש- פינה כתבה את שירי הרחוב: דרורה חבקין' שהעלתה גם את הקללות והברכות בשירת הסלנג. הוורסיות השונות כגון: "סיחים" ו"שפיצים", נתגלו בפגישות של מחנות העבודה של תנועות הנוער בו נפגשו קבוצות שונות שאחר כך הפכו לגרעיני התיישבות . כור היתוך וערבוב למילות המוזרות שנוספו לעברית היו הפלי"ם והפלמ"ח  ואחר כך בבסיסי הנח"ל . כור היתוך  נוסף היה בבתי הספר החקלאים כמו כדורי או מקווה ישראל, ששם היה ריכוז של נוער מבני דור העמלים  ובני המושבות.יש לזכור, שרדיו לא היה  ( ברחוב ה' הדרומי עד שנת 1945 היו בסך הכל שני מכשירי רדיו) אחד אצל משפחת מרמור' והשני אצל משפחת טריפון. וכמובן שלא הייתה טלוויזיה. את רוב הזמן החופשי בילינו ברחוב. במשחקי הרחוב האלה, נולדה שפת הרחוב , עליה אנו מתענגים לזכר הימים ההם .

א.

"אַבּוּ ארבע" : בעל משקפיים.

"אָבּו-עָלִי" : אחד שעושה דאווינים על מנת להרשים. 

 "אַ-גְרוֹיְסֶע מֶענְש'" : איש גדול. המקור: אידיש. בנדלה: הביטוי היה שמיש בעיקר לזלזול. נאמר על מישהו שחושב עצמו למי יודע מה, ובעצם הוא כלומניק.( אַ-גְרוֹיְסֶע-שם נרדף לפני תואר גם אַ-גְרוֹיְסֶע אדון וכד' –מתוך זלזול)

"אֶה-בֶּה-צִיגָלֶה-מֶה" : כשמישהו מגמגם כי הוא לא ממש יכול לעמוד מאחרי מה שאמר, אומרים לו את זה. יעני: כל מה שאמרת = כפעיית הכבשה, וגעיית העז.     

"אַהְבַּל"  : טיפש.  (מערבית)

"אופני בלון" :  עם צמיגים 28X2  בעוד שהנפוץ 28X1.5  (המידות באינצ'ים).   גדעון חיטי: אני מבקש להוסיף על הכתוב במילון המונחים: אופני הבלון נחשבו כאופנים מיוחדים ויעילים לרכיבה על גבי מדרונות הדיונות הרטובות בחורף.  הדיונות הללו השתרעו בעקר  בשטח חסר הבתים, מערבית למסילת הברזל.

"אופניים עם רָמָה, ובלי רָמָה"  :(יש לקרוא רמה במלעיל) עם רמה לבנים, בלי רמה לבנות. תוספת של עמיקם שכטר: רמה: המוט/צינור האופקי העליון של מסגרת האופניים שנקראו "אופני בנים", להבדיל מ"אופני בנות" שהיו נטולי מוט כזה, על מנת לאפשר לבנות עלייה נוחה וקלה יותר על מושב האופניים מסיבות ידועות. עלייה רגילה לרכיבה על אופני בנים חייבה הנפת הרגל באוויר, כאילו הינך עולה לרכיבה על גבו של סוס. "להרכיב על הרמה" היה ביטוי נחשב ונחשק, משום שעל הרמה היינו מרכיבים כמובן את הבנות.

אוֹרְקֶסְטְרָה" : תזמורת

אוֹיְיסִי בְּסוֹיְסָה"  : מי שלא אוהב להתקלח תופסים אותו במה שמו.

 "אָחוֹם" או אפילו  "אָחוֹם מתחנף"... "יזכור" לביטוי  "אחום", "אכום", "עכום", "החום" וכו' בקריה בסוף שנות השלושים, ועוד כשגרתי בחיפה, אמרו על ככה על מישהו איתו היו "ברוגז" . כמו "צ'ילבה"...          

"אחת שתיים שלוש—דג מלוח!" : משחק נוסף ששיחקנו בו בילדותנו. 

"אי אפשר לבנות מזה קומה שנייה"   : כשאדם מוותר לחברו על סכום פעוט, למשל בגין תיקון שעשה לחברו בבית, המוותר אומר: "אל תשלם לי. ממילא אי אפשר לבנות מזה קומה שנייה". יש לזכור שזה היה לפני עידן פריחת הנדל"ן בקריה, והחלום של כל קרייתי טוב היה לבנות מעל ביתו דירה לאחד מבניו.

"אינג'יל  - יבלית"  : מעין "חיידק אלים", שפגע בכל הגינות בקרית חיים . זהו צמח שתוחלת החיים שלו אין סופית ככל שתכה אותו - כן ירבה . בהרבה מקרים האינג'יל היה משתלט על  כל דשא נחמד למראה . על מנת להפטר ממנו, נדרשה חפירה עמוקה (עד עומק חצי מטר) הריסת כל הדשא  עקירת כל שורשי האינג'יל ושתילת דשא מחדש . הפתרון הזה היה מחזיק מקסימום 5 שנים ואחר שוב . כיום ישנן שיטות רעלניות המכות את האינג'יל מכות קשות אך הוא מצליח לשרוד . יש שהיו מרימים ידיים ומגדלים אות וגוזמים אותו כאילו הוא חלק מהדשא . לגבי עצי הפרי ניתן היה לעדור מפעם לפעם בהכנת גומות

ההשקיה ולקצץ את האינג'יל , לא עד הסוף. תוספת של בנדלה: חפירה לעומק ועקירת היבלית נקראה: "בַּחַר". זרעי היבלית מופצים על ידי הציפורים והרוח. תוספת של חנן רותם: הערך אינג'יל עורר בי זכרונות – מקריית חיים, שבה פגשנו את היבלית לראשונה בארץ. נראה לי שבחר – ים בערבית – שימש לציון דרך לחימה זו ביבלית, משום שבגמר   הפעולה נראית חלקת הקרקע כמו  ים זרוע-גלים.

"אינטר" בית ספר מקצועי קיצור של אינטרנשיונל: יוניון גארמנט דה אינטרנשיונל ליידיס אוף יונייטד סטייט אוף אמריקה.   

"איסן כילה" "איסן בילה"  : פיילה – הערבים לא יכולים לבטא את האות – פ) )  ו"איסן קסלאך" - פעולה שהתבצעה ע"י ערבים ערב חג פסח , מלווה בהגעלת כלים וכן ציפוי  וחידוש כלי נחושת של עולי רוסיה בבדיל.

"אָמָה" : הנוזל הכי מקובל לשטיפת כלים בשנים ההם. היה לו גם זמריר פרסומת: כל אישה בוחרת אמה, כל אישה יודעת למה. על התג המודבק הייתה מצוירת נערת פלייבוי עם סינור.

"אַסְכְּדִינְיוֹת" : פרי גניב , היום נקרא שסק. רק קריתיים אסלים מכירים את השם הזה,  עץ ענק גדל בחצרה של אלימה, וזכה בעונה לביקורי כל חברי תנועות הנוער בגילאים המתאימים...

"אסוּמַניה ואבּודַניה, חוט אדום בין רגליה".מאת אורה יוליוס: נזכרתי שבמשחק ה"חמור" היינו צועקים "אסומניה ואבודניה, חוט אדום בין רגליה". אני מודה ומתוודה שאינני זוכרת למה  שימשו המילים האלה.

"אֶפָּלֶה"  "אֶפָּלֶה צוּקֶר"  : תפוח מצופה סוכר, כפי שגם התגר המוכר היה מכריז על מרכולתו. 

"ארבע מקלות"  :   סוג של "קפיצה משולשת" בסגנון קרייתי באמצעות ארבע מקלות פרושים במרחקים ביניהם, ובכל קפיצה מגדילים את המרווחים בין המקלות עד שנותר הקופץ האחרון כמנצח.

"ארון אוויר"  :  למעשה מזווה, שתכננו ובנו המהנדסים יוצאי אירופה בבתי קרית חיים הישנה . בכל בית היה ארון אויר, שלא יכול לשמש לאיחסון מזון רך ורטוב, בגלל החום של ארץ ישראל, ששונה לגמרי מהקור באירופה. הוא היה ממוקם במטבח, והיה לו תריס יציאה לאוויר. היו מאחסנים בו "קשות" – קיטניות  ודומיהן . בחורף - את פרות ההדר, ובקיץ לאחר קטיף תפוחי העץ, את  יבול  התפוחים שהבשילו שלא ירקבו על העץ .

"אשד:   "  ראשי תיבות: אגד , השחר, דרום יהודה

"אַש לילה" : ראשי תיבות של: אימון אישי. מה יותר מסמל  את פעילות השטח בתנועות הנוער ? אם לא "אש לילה".ואם כבר אז "סחיבת דגלים" והשיא של כל הפעילות הלילית בקריה היא התגנבות יחידים לחוות המיכלים i.p.c. ועליה בהתגנבות למרומי המיכלים. תיקון של חיים בר זיו (ברזובסקי): א"ש הם ראשי התיבות של: אימוני שדה. א"ש לילה - אימוני שדה לילה.  (א"ש זה גם ראשי תיבות של אליעזר שיטוביץ)

 

"אתה מרחובות"  : בנים שהולכים עם מכנסים קצרים בדרך כלל "שיבר" או פחות והתחתונים בולטים מעבר לתחום המכנסים .

"את מצלמת"  : רואים לך את התחתונים כשאת יושבת בפישוק.

 

ב.

"בַּאֲבּוּ אֲבּוּהָה"  : ועוד איך! (מערבית: באבי אביו(

"בּוּגֶ'רָס" "בּוּגִ'ירָס"  : שיבוש של הביטוי הערבי: ווּג'עאַרָאס (כאב ראש), שהפך לווּגֶ'רָס ולבּוּגֶ'רָס. בעברית: טרחה, טרדה, מצב מסובך ומעיק.

"בּוֹיידֶם"  : עלית גג. הכוונה גם למקום שמשליכים אליו חפצים שאינם בשימוש יום יום

"בּוֹיבְּריק"  : חור, מקום נידח, מעבר להרי החושך, פיזדיולוך. תוספת של בנדלה: המקור: הסופר שלום עליכם.

"בּוּלְפָס"  : ילד/נער שמן מאד, חביתי.

"בּוֹלֶרוֹ"  : מין בגד, עליונית, ללא שרוולים.

"בּוֹנְבּוֹן – בּוֹנְבּוֹנִים" : סוכריה-סוכריות.

 "בּוּסים"    :קנים מעץ לבניית ארגזי עופות'  ולבניית  טייארות -  [עפיפונים]"בוסמת – בסמ"ת"  : בית ספר מקצועי תיכוני  בחיפה . כדי להתקבל אליו היו צריכים לעבור מבחני קבלה ובחינות כניסה . לתלמידי הקריה היה ייצוג נכבד כל השנים . לוחמי הפלמ"ח, שלימודיהם הופסקו עם פרוץ מלחמת השחרור, חזרו לסיים את לימודיהם בשנים 1949 – 1950 . בית ספר זה (עם בתי ספר דומים  כגון: הולץ ,שבח ,ואורט גבעתיים) נתנו את התשתית הטכנולוגית  למדינת ישראל . בסמ"ת הכיל מגמות של: רכב , מיזוג אויר, מתכת ( מסגרות ומכונות כלים) חשמל ואלקטרוניקה, וכן כלל בתוכו את בית הספר הימי  תחת אותה מטריה,  עם אותם מורים. כיום אין כמעט חינוך טכנולוגי  בישראל. התעשייה המתקדמת מחפשת כוח עבודה מקצועי , ובאין לה - היא מקימה בתי ספר מקצועיים פרטיים ליד מפעלי התעשייה  הגדולים. לדור האחרון של המהנדסים בוגרי הטכניון , אוניברסיטת תל אביב והמיכללות, אין כל רקע מקצועי וחבל . עתה מנסה משרד החינוך לתקן את המעוות ולהחיות את החינוך המקצועי מחדש.

"בּוּקְסוֹת"  :  ארגזי תנובה לאריזת ירקות ופירות.

"בחוּקים"  : מי שיצא מהספר וחבריו הקדימוהו להכריז "בחוקים", היו כולם עושים לו ספיחס וטופחים על פדחתו שלש   פעמים. "

"בטלדרס"  : (תרגום: מעיל קרב באנגלית/ battle-dress ) מעיל קצר, עם חגורה נרכסת במותניים או בירכיים. ניתן לחיילים כחלק מן התלבושת הצבאית. גם בצה"ל בשנים הראשונות, שימש המעיל הזה את החיילים.

"בַּלוֹרוֹת" : במקומות אחרים הן נקראו בנדורות , גולות, ג'ולים, וכד' .משחקי בלורות: ג'ורה, 3 בורות, מור בננה, מור משולש , קטנה,גדולה , אדומה, ירוקה (כולן במלעיל ) ועוד.

ערכי הבלורות :

"פשוטה" = 1 לטש

"פצוצה" = 1 לטש ( בלורה עם פגם) פצוצה (מלעיל) סוג בלורה מחוספסת, בלויה וחבולה, אך שבהחלט היתה יכולה לשמש כ"ראסית"

"גזוזית" = 2 לטש

"פרפרית" = 5 לטש ( למעשה היו אלו הבלורות היפות ביותר )

חלקה ( צבע אחיד אטום ) = 10 לטש ( בדרך כלל הטובות היו מכדורי קרמיקה ולא זכוכית ולא היו נשברות או נשחקות )  

מס כביש + כאשר הגדולים ניסו לגרש את הקטנים מאזור משחקם היו לוקחים מעשר והקטנים היו נמלטים.  בעיקר חשובה הייתה הגומה.

 

"בלופר"  : שקרן.

"בַּלְזָה"  : עץ קל, לבניית רפסודות  וטיסנים."בלי חוקים" : מי שיצא מהספר והכריז בלי חוקים: אסור לעשות לו ספיחס

"בלי חוּטָף ובלי שוּתָף"  : הלוקח הוא גנב......", הכרזה על חפץ כלשהו ששיך מעתה עד עולם למכריז.

"במצב" : בהריון.

"בננות"  : כינוי לבנות

"בּוּסְטָרִים":  נעליים כבדות גבוהות.

"בלון זַיְידֶה" : ׁ(זיידה באידיש: משי) הכוונה למגע מלטף . אך הנושא  היה מאד מציאותי:  בזמן מלחמת העולם השניה ריחפו מעל הקריה בלונים פורחים להגנה אווירית . הבלונים היו עשויים מיריעות משי . חומר קל עדין וחזק . כאשר בלון כזה היה מתפוצץ . הייתה נהירה אל המקום בו נפל,  כדי להשיג יריעה גדולה ככל האפשר  של בד המשי . המהדרין שזכו בבד זה, הכינו להם גם מעילים מהודרים, הנראים במבט של היום כבגדי חוצנים – בגלל המראה הכסוף. ובנוסף הבלון היה עטוף בגומיות איכותיות, שנלקחו  לשימושים רבים.

 "בְּלִינְדֶר" : קצר רואי.

"בְּרָאסוֹ" : כינוי לחיל מצוחצח ומבריק. המקור הוא: משחת הבראסו ששימשה בצבא להבריק את הכפתורים של השינל! לכן זה היה הכינוי של השוטרים הצבאיים (חיילי משטרה צבאית)  שתמיד היו מצוחצחים ומבריקים.

"בַּרְדָקִיסְט"  : עושה צרות. עושה בלאגן. המקור: ברדק, בית זונות בצרפתית.

"בֵּרְיֶה"  : בת חיל וגם בעלבוסטה טובה. (האידיאל של האימהות שלנו...)

"בְּרִילַנְטִין : שמן לשערות בריח חריף. היה גורם לשערות להידבק אחת לשנייה, ולהבריק מאד.

"בתי תותח"  :  בעקבות הבנייה הצפופה של קריית חיים המערבית, ועם התגברות העלייה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, חיפשו פתרון מהיר לבניה עבור העולים. בפאתי קריית מוצקין, אחרי כביש גליה, התחילו לבנות בתים בשיטה מהירה ביותר: הציבו תבניות פלדה של דירה שלמה, כולל צינורות מים וחשמל. מערבל בטון עם תותח הזרקה הובא לשטח, ויצק בלחץ את הבטון לתוך תבניות הפלדה. למחרת היו משקים את הבית, ויום לאחר מכן מפרקים את התבנית להקמת בית נוסף. כאשר רצו להקים בית דו קומתי היו מעלים דירה מעל דירה, ומוסיפים בנפרד חדר מדרגות חיצוני. כך התחילה בניית קרייה חדשה בשם: גב ים, כיום  קריית ים .

 

     ג.

"גָאטְקֶס" : תחתונים ארוכים חורפיים.

"גבעת הכלניות" : מזרחית לביאליק בדרך לכפר אתא. (בכוּרְדָאנִי) מאיר קליין מעיר: גבעת הכלניות היא צפונית לקריית ביאליק, ליד כורדני בדרך מזרחה לכיוון אפק, ולא מזרחה לביאליק לכיוון קריית אתא. זה הזיכרון שלי. הוספה מאת גדעון חיטי: בוויכוח לגבי מיקום "גבעת הכלניות" אני מרשה לעצמי לציין, שהמיקום היה מזרחית וקרוב לשורת הבתים המבודדים (באותה תקופה) שחתמה את  קרית ביאלק במזרח. שורת בתים לאורך הדרך היחידה שהיתה קיימת באותם ימים,  מקרית ביאליק לכפר-אתא (ששנים לאחר מכן הפכה לקרית אתא)      תוספת של אדריכלית רותי שפריר: גבעת הכלניות: תל אפק של היום, הגבעה בשמורת אפק המשקיפה על בית הקברות צור שלום ממזרח, שם קבורים הרבה מהורינו היקרים.

"ברזלים"  : כינוי למעקי הבטיחות מפלדה על המדרכות באזורי הבילוי בחיפה וגם בקריות, שעליהם היו יושבים בטלנים שנקראו: "קומנדו ארמון", למשל.

"בתי תותח "  : בעקבות הבניה הצפופה של קרית חיים המערבית, ועם התגברות העלייה לאחר תום מלחמת העולם השניה, חיפשו פתרון מהיר לבניה עבור העולים. בפאתי קריית מוצקין, אחרי כביש גליה, התחילו לבנות בתים בשיטה מהירה ביותר: הציבו תבניות פלדה של דירה שלמה, כולל צינורות מים וחשמל. בא מערבל בטון עם תותח הזרקה, ויצקו ממנו בלחץ את הבטון לתוך תבניות הפלדה . למחרת היו משקים את הבית, ויום לאחר מכן - מפרקים את התבנית להקמת בית נוסף. כאשר רצו להקים בית דו קומתי, היו מעלים דירה מעל דירה, ומוסיפים בנפרד חדר מדרגות חיצוני. כך התחילה בניית קריה חדשה היא קריית ים

"ג'בקה"  :מוצר נחות דמוי מפתח צינורות, שהיו משווקים בקרית חיים אצל סטוצינסקי ואצל רפאלוב, לאותם משקי הבית שרצו להציב צנרת השקייה בחצר. הג'בקה עבדה רק בקיץ, כאשר הצינורות היו חמים. בחורף הג'בקה הייתה מתעייפת, מועכת את הצינור, ונהרסת אחרי יום של עבודה.

"גֶ'דָע או "גָדָע": בחור כהלכה. בן-חיל.  ג'דה ( ערבית ): סבתא, אישה באלבוסתע, חזקה, בריאה, מנהיגה.

"גוֹגוֹאִים"  :  משחק שהיה נפוץ בכל הארץ (אולי אף היום ?) וכמובן גם בקרייתנו, ובעיקרו זהו למעשה משחק גולות, )או בלורות בעגתנו( לעניים, משום שבלורות עלו כסף, ואילו הגוגואים  הם גלעיני המשמש המיובשים: רבגוני מאד וכולל צורות קליעה, פגיעה וזכייה, רבות ומשונות.

"גְוִינְט" : (מגרמנית) תבריג או הברגה, בצנרת מים ביתית בדרך כלל. אבי ואני עשינו גוינטים רבים מאד (אלפים) לצרכנים שביקשו: "תעשה לי בבקשה שני גוינטים שלשת רבעי צול"

"גוּלְגַלָאך" : הפרי העגול כדורי, של האיזדרכת , ששימש תחמושת לרוגטקות.

"גזוז"  : גזוז אוריגינלי היה של "קרנה" כמו של טמפו בשנות ה -06 . המפעל היה ממוקם דרומית לקריה,  בדרך כלל צבעו של הגזוז המבוקש היה כתום . היו מינים שונים של גזוז.  מיץ אדום  : מי סודה עם מיץ פטל, בדרך כלל תרכיז מחומר לא ידוע.  נמכר בבית הקפה ברחוב הראשי'  וגם בקיוסק ממול, אצל סְרדני) האבא של יו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון) למי שקנה אצלו גלידה. מיץ לימון: מי סודה עם מיץ לימון ממותק  בדרך כלל תרכיז מחומר לא ידוע  נמכר בבית הקפה ברחוב הראשי  וגם אצל סְרֵדני למי שקנה אצלו גלידה. צוף: משקה שלא מתחרה בבירה השחורה , מבוסס על צוף דבורים , נשמר בחביות  ונמזג מברז מיוחד גם עם קצף. נחמד ונעים לשתותו. המשקה המוצלח ביותר באותה תקופה.

"גזוזטרה"  : מרפסת,

"ג'ינג'י" או  "ג'ינג'י כַּלַבָסָה"  : בעל שער אדמדם. כלבסה היא דלעת בערבית, וצבעה הכתום ציין את צבע השער של הג'ינג'י. שלמה ירון מוסיף: כי ג'ינג'י זה אופי, כי ג'ינג'י זה טבע, על ראשו של הג'ינג'י בוער הצבע.

"גפיר"  :  שוטר במשטרת המנדט לרוב חברי ההגנה בקריה.

"גֵרוֹטֶנֶה"  : אישה מוצלחת. (מעניין שכנראה שאין לזה לשון זכר. מעניין למה... ואולי קוראים לו גרוטנר? אבל מעולם לא השתמשו בביטוי זה לגברים ברחוב שלנו, אע"פ שהיו בו המון אבות וילדים זכרים נחמדים ומוצלחים...)

"גָרְמוֹשְקה" :   מפוחית פה,  

"Give me matches"  :תחנונים לקבל מחיילי הצבא האנגלי קופסאות גפרורים מצוירות מדהימות, וכן מגע ראשון עם גפרורים מסיבי חוטים עם דונג – דונגיט , אשר היו ניצתים בקלות אפילו על כף הנעל.

Give me stamps""  :  תחנונים לקבלת בולים מהחיילים האנגלים .( הם הרי קבלו מכתבים מאבא ואמא מאנגליה ) זו הייתה הדרך להעשיר את אלבומי הבולים בבולים נהדרים שהיום ערכם לא יסולא בפז.

Give me badge""  תחנונים לקבלת סמלי (תגי)החילות מהחיילים האנגלים

ד.

"דאראם"  : שם משחק בלורות זוגי, בו ישבת מול חברך במרחק של כמטר ומחצה ברגלים משולבות והיית מנסה לצלוף על הבלורה המונחת לפניו.

"דבר גדול"  : לקוח מז'רגון החרדים (גדויילים) והכוונה לחרבן.

"דג מלוח" :  עניבה...

"דבר קטן"  : לקוח מז'רגון החרדים (קטיינים) והכוונה להשתין.

"דֶבֶּש" : אבני מחצבה גדולות ששימשו לשתי מטרות : אחת, לסלילת הרחובות של הקריה כאשר הכביש הוכן בעבודת ידיים עם סתתים  מקצועיים שהניחו את האבנים כתשתית לכביש ואחר ריסקו את הקצוות למילוי החללים . שניה, הכנה ומילוי בורות סופגים בכל חצר, לפני שהיה ביוב מרכזי בקריה.

"דיונות"  : אנחנו קראנו להן: הגבעות. אלו שנשארו לאחר הקמת הקריה המזרחית. הן כללו את האזור הדרומי של הקריה מהמחנה הצבאי עד פסי הרכבת, כל אזור קרית חיים המערבית וכל אזור קרית ים . החולות הפסיקו לנדוד והגבעות נשארו יחסית  קבועות. בגלל שיחי הרוזמרין ושיחי החובזות  שעצרו את הנדידה של החולות.  (הערה של בנדלה: אני לא זוכרת שם חובזות בכלל. לדעתי היו אלה בעיקר שיחי לענה וסמר). שימושים: טיולי אופניים, וגלישות לאחר הגשם הראשון ולאחריו גם כן .כמו כן מקום מסתור למשחקי א"ש של תנועות הנוער, וכן חיתוך קווי הטלפון של הצבא הבריטי. המטרה: ניתוק התקשורת הקווית של בסיסם, כאשר הקצוות החתוכים היו מוסתרים בדיונות . האנגלים לא הצליחו לגלות את מקום התקלות, שיצרו את הניתוקים בקווי הטלפון שלהם . עד שבאו מפקדי הבסיס,  לבכות לפני מנהל בית הספר, צבי עינצור, ולבקש שנגלה היכן חתכנו את הקווים .  ואנו גילנו להם בדאבון לב היכן החיתוך בוצע. גייזי מוסיף:   התלמידים אספו פחיות שנרמסו ע"י הזחלמים (ברנקריירים) והיו תוחבים אותם בין השרשרת לגלגל המניע  וכשהרכב נע השרשרת הייתה מוסטת  ממקומה והרכב נתקע...הקצין הבריטי בא לבית הספר ואמר שאם לא יחדלו יפוצצו את בית הספר !   מיותר לציין שאת התלמידים זה לא הפחיד....

 ה.

"הַאק נִישְט אִין צַ'יינִיק"  : במקום להגיד אל תבלבל את המוח אמרו:  "האק נישט אין צ'ייניק".בעברית: " אל תקשקש בקומקום" ( צ'ייניק היה קומקום התה הקטן, ולא הכללי – הגדול. צ'יי היה תה). תוספת של בנדלה: האק - פירושו באידיש: הַכֵּה. קומקום התה הקטן, שהכיל את תמצית התה, היה בדרך כלל עשוי מאלומיניום. כאשר מכים באלומיניום נוצר רעש גדול. מכאן הביטוי. אל תקשקש בקומקום – הכוונה: אל תקים מהומה על משהו סתמי. היום אומרים: אל תחפור לי במוח.

"הגרלות"  :   בבית הקפה נתן היה למשוך בחוט חבילת הפתעות תמורת 25 מיל . בדרך כלל היתה זו משרוקית פח מלאה בסוכריות קטנות ודביקות . לפעמים נתן היה לזכות בבלון . או בכדור פינג פונג. הגרלות בין ילדים: לצורך התחלת משחק או בחירת מישהו לביצוע מטלה מסויימת.

הגרלה בין 5 ילדים: "מחמש יוצאים שניים!"  : חמשת הילדים מסתירים את ידיהם מאחורי הגב, ובבת אחת מוציאים אותן, כאשר כף היד פרושה באחד משני האופנים: או שגב כף היד למטה, או שגב כף היד למעלה. השניים שהציגו כפות ידיים שונות משל השלושה האחרים – יוצאים מן ההגרלה. אחר כך קוראים "משלושה יוצא אחד!" והילד שכף ידו בתנוחה שונה – יוצא. כאשר נשארים רק שניים, מכריזים:

"אבן, נייר ומספריים!"  : הגרלה בין שניים: הידיים מאחורי הגב ולקריאת אחת! שתיים! שלוש! – מוציאים את הידיים כשכל משתתף מעצב בידו אבן (אגרוף), או נייר (כף יד פרושה) או מספריים (שתי אצבעות זקורות המראות כאילו מספריים). הנייר עוטף את האבן ומנצח, המספריים חותכות את הנייר ומנצחות, והאבן כותשת את המספריים ומנצחת. כשהיו יותר מחמישה – "אן דן דינו..." או: "הבנאי בנה לו בית כמה מסמרים היו לו..."

 "הולכים  אֶנְגָזֶ'ה"  : זוג מאוהב  מטיילים  חבוקים  בזרועות שלובות.  

"הולך לקשור את החמור"  : שנמצאים בחברה והולכים הצידה, רחמן לצלן,   הולכים להשתין.

"החולות" : אצלנו באזור הכוונה הייתה לחולות שהתחילו ליד קן דרום של תנועת הנוער העובד לא רחוק  מביתו של צייזל שהיה ברבות הימים ליו"ר הועד, חצו את רחובות א, ב, ג, והגיעו עד כ"ג היכן שהתחיל השביל הלבן לכיוון רחוב כ"ח והלאה למוצקין.  

 "החנות שלך פתוחה" הערה לבן שכפתורי מכנסיו נפתחו רחמנא ליצלן. (רוכסנים לא היו עדיין בשימוש...)

"המנוע שלו עובד על שלשה טקטים"  : ביטוי למאמץ מפרך  במסעות הצבא,

 "הֶנְדְס אַפ": מילים שפרושן ידיים למעלה.. במשחקים נגד הכיבוש הבריטי. "אֶנְגַ'פּ": גירסה מהמערבית ל"הנדס אפ"

"הצריף" : הצריף שכן  בקרית חיים, בפינת הכביש הראשי וכביש חיפה-עכו [כיום שדרות ההסתדרות }, ושימש מוקד תפעול של קואופרטיב "משמר המפרץ ". במחצית שנות הארבעים, עלה הצריף באש ,ובמקומו נבנה בנין האבן, המשמש גם היום תחנת אוטובוסים של קואופרטיב "אגד ". גם משהפך הצריף לבנין - המשיכו תושבי הקריה לציין את המקום כ"הצריף ". הערה של עמיקם שכטר: מוזכר כאן, כי הצריף המקורי עלה באש במחצית שנות ה- 40 .??) ??( ותחתיו נבנה מבנה האבן וגו'. ולא היא, משום שאני יליד 1949, וזוכר מצוין במשך שנים לא מעטות את "הצריף" המיתולוגי, העשוי פח גלי בגוון ירוק או ירוק-טורקיז מזעזע, ניצב לו כך בפינתו שאנן ובטוח, עם גמלון גגו המחודד  והמשופע להחריד, יותר מגגות השלג שבשוויץ (ראשונינו היו נאיביים כנראה ושיערו אולי ששלג רב עלול לרדת בקריה). להערכתי "הצריף" שרד לפחות במהלך שנות החמישים,  ואולי אף יותר.

"הַקוֹצִים" : במושג הזה תואר השטח הלא בנוי שהיה בין רח' י"א במערב לבין כביש עכו חיפה במזרח. בשטח הזה צמחו צמחי בר רבים' ובזמן מלחמת השחרור נחפרו בו עמדות של ההגנה שצפו על כביש עכו חיפה. אזור הקוצים, והעמדות שנותרו בו לאורך שנים, שימש מגרש משחקים ענק לילדים שגרו בקרבתו, ובית גידול לבעלי חיים שונים:  מזוחלים למיניהם ועד לתנים ושועלים. באזור הקוצים נהגנו לאסוף עצים יבשים להסקת התנור לחימום מים באמבטיה, עשבים וחלזונות להאכלת העופות בלולים.

"הקמפ"  : הבסיס הצבאי הבריטי מדרום לקריה, שהכיל בדרך כלל ג'ובניקים נחמדים אנגלים, שהחליפו את החיילים האוסטרלים שקדמו להם, שהיו הכי נחמדים. למעט הימים שהאנגלים הפעילו עוצר ועשו אצלנו חיפוש - זכינו לקבל מהם קופסאות גפרורים מדהימות מחו"ל (Give me matches ). נוסף לכך היתה להם תזמורת מדהימה שנגנה מנגינות  לכת וצעדה ברחובות הקריה, כאשר המנצח צעד לפנים עם שרביט ענק, שהסתובב כחרב המתהפכת. בתור נקמה על החיפוש האחרון - גנבנו להם את כלב הזאב המאולף של הגדוד . ( קראו לו SEX ) פשוט אנחנו נתנו לו יחס יותר טוב מאשר נתנו לו האנגלים וכן אוכל טעים יותר. שמרנו עליו כל החופש הגדול של  שנת 1947.

"התזמורת הגיעה"  :  מופעי רחוב מדהימים של החיילים האנגלים בחוצות הקריה עם תזמורת כלי נשיפה ותופים ענקיים. וכמובן, עם מנצח ששיחק עם השרביט כחרב המתהפכת .

 

   ו.

"וָואס צַ'פַּצְ'חְתָה?"  : מה נדבקת אלי?

"ווּזווּז" או "ווּסווּס"  : כינוי לעג לאשכנזים על שום כפל המילה "ווס" שפירושה "מה", מככבת גם במערכוני הגשש.

"ווּנְדֶרקִינְד" :  ילד פלא, מישהו מוצלח.

ֵ"וֵרקו"  : נדמה לי שזה היה כינוי לחוב על בית או תשלום על חשבן המשכנתא. כשהיו באים לגבות את הכסף לוורקו ולאנשים לא היה כסף לשלם הם פשוט התחבאו בבית של השכנים...   ז.

"זַבָּשוֹ  "   : ראשי תיבות: זו בעיה שלו.

"זַאחַאלֶן": כשהיינו משחקים בסוס ארוך , קופצים מעל ה"חמור" והרגל היתה פוגעת בו - קראנו לזה זאחאלן והפוגע היה מפסיד במשחק.

"זְהַבִים"  : אותן עטיפות "נייר כסף", שהן למעשה רדידי אלומיניום, (צבעוניים)בדרך כלל של דברי מתיקה, שהיינו אוספים ומחליקים היטב בין דפי הספר.

"מכנסי זלמן"  : מכנס גברים קצר שמגיע עד הברך, ועליו השלגר הידוע של אותם הימים: "זלמן יש לו מכנסיים, מגיעים עד הברכיים, אם יפלו המכנסיים...אז יראו לו את ה...זלמן יש לו מכנסיים... וחוזר חלילה בלופ. תוספת של ראובן פורת: מכנסי זלמן – מכנסים קצרים-ארוכים תרתי משמע. מאפיינים בעיקר את עובדי חברת החשמל . ניתן היה לזהות את עובדי חברת החשמל בים, כי היו להם בירכיים שזופות . הם הלכו לעבודה עם מכנסי זלמן, וגרביים באורך "עד עכשיו", ורק הברך היתה חשופה. "זלמן יש לו מכנסיים מגיעות עד..." משרת בנאמנה את המושג מכנסי זלמן.

"זקס"   :  ביטוי שמוכר במחנות עבודה של תנועות הנוער . במצב של דיור משותף בנים בנות . צד אחד מפנה פניו לאחור .כאשר צד שני מתלבש ,לקריאה זקס.

   ח.

 "חֲבַּאלוֹת" : כך היינו קוראים למה שבירושלים קראו "חוביזות" (חלמית) : מזון בר

"חולות" : תיקון קטן לגבי המושג "חולות": כתוב, שהם מתחילים מביתו של צייזל שליד "קן דרום". צריך להיות קן צפון.

(אנחנו שכנים של צייזל ושל סניף הנוער העובד, כותב יגאל ברק). לימים נוסף לו  השם: קן צפון.


"חַיָל שוקולד" : חיל שעושה הכל כפי שצריך בלי להרהר פעמיים.

"חרבון" : צואה. נגזרת: פשלה. פעל: "לחרבן" - להטיל צואה. "אכל חרבון" - נפל בפח. "חִירבֵּן קוביות" : עשה מאמץ אדיר..

"חמש  אבנים" :   שהיינו מעלים בצורות שונות מכף היד אל גבה, בזריזות ובדרגות קושי שונות. 

 "חְנְיוּק" וגם "חְנוֹיְק": כמו חנון+אנטיפט . ראוי להזכיר את ההצגה רווית ההומור, "שני קוני למל" של משפחת בורשטיין  1964.

שם אמרה האמא (דומני): "דר חלופטו חניוֹק" -באידיש עסיסית.

"חַפְּתי מינג'וֹס" : קליעה כפולה במשחק-הבלורות, לחיזוק חוקיות הקליעה

 "חַפְּתי מַרָדֶה" :  ??? "חַפְּתי מַרָדֶה" :  ??? ביאור של חנן צוריה רותם: ראי מילון הסלנג של רוביק רוזנטל עמ'  142 (מהדורה רביעית 2006):

קריאה במשחק ג'ולות. הקריאה מאפשרת לנקות את שטח הקליעה, או להציב את הגולה על גבעה קטנה.  

"חַצְ'קוּנִים"  :   פצעי עקיצות. (?) בנדלה: למיטב ידיעתי, לא היו אלה פצעי עקיצות, אלא פיצעונים שצצו בעיקר על הפנים, בייחוד בגיל ההתבגרות.       

   ט.

"טָאוִויל"  : נער ארוך וטיפש. הערה של בנדלה: בספר הערבית שלמדנו בו אז, בין סיפורי ג'וחא, היה גם הסיפור על נער "טָאוִויל (ארוך) וּהֲבִּיל" (טיפש) והביטוי מצא לו מקום בלשוננו.

"טורקי-לבן" : פיסות קרטון משוננות ששופשפו מקופסאות סיגריות בעזרת פקק  של בקבוק משקה. ה"לבן" היה הצד  האחורי הלבן ומקורו של ה"טורקי" באיש חובש התרבוש    מסיגריות "סימון ארצט". לפריטים לא היה ערך קבוע וערכם לצורך חילופים נקבע במו"מ פר עיסקה.

 "טַיָארוֹת" - עפיפונים אותם בנינו לבד והפרחנו בחולות , והיו שולחים על החוט "מכתבים". תוספת של ראובן פורת:  לגבי הטיארה ( עפיפון) לצורך העלאתה לאוויר היו דרושים שניים: אחד בחוט המשיכה, ואחד אוחז במרכז הכובד של הטיארה . על מנת לשחרר את הטיארה, היו משמיעים קריאה בעלת שתי הברות. היו כמה ורסיות. אני זוכר: חי – לק.

"טיכו"  : מאד מאד, באופן קיצוני, למשל "עייף טיכו" או "רעב טיכו" "עבה טיכו".   עוד תוספת ל"טיכו": ביטוי להמון זמן. "מימי טיכו" : לפני עשרות או מאות שנים. תוספת של ראובן פורת: טיכו -  הכוונה באמת למשהו ישן, כמו ד"ר טיכו רופא העיניים  הוותיק ביותר בירושלים . ראו במערכון של שייקה אופיר על ד"ר טיכו .

"טור או יאס": הגרסה הקרייתית ל"עץ או פלי".

"טורייה"  :   מעדר גדול. אז איפה הן הבחורות ההן, עם הקוקו והסראפן? עם הטורייה והשברייה...  

"טורפדו": אותו חלק מורכב ומסובך שהווה את מיכלול הציר האחורי באופניים רגילים ללא הילוכים, ובאמצעותו התאפשרה פעולת הבלימה תוך כדי לחיצה אחורנית על דוושות האופנים.

טמב"ל" : מלבד הפירוש הרגיל, גם: "טובי- מחמדי- בעלי לעתיד". אגב, את המילה טֶמבל, נהגו גם להגות: "טַמְבַּל", למי שזילזלו בו, וחשבו שהוא טֶמבל במיוחד...

"טֶס" : טיפש! בשימוש: יא טס! טס שכמוך! (בערבית פירוש המילה: תיש)

"טרונצ'ו"  : ראש כרוב.

"טרסה"  :  "כל בית צריך מרפסת" לפי רנה פרנק מיטרני . הכוונה למרפסת שהיתה לכל הבתים הראשונים שנבנו בקריה, לצורך צינון קל  בערב מהבריזה של רוח הים.

להירגע מהחום  והלחות של קרית חיים .  אצל הירושלמיים קראו לזה  וורנדה. הם היו תמיד שונים מאיתנו , כנראה בגלל הספניולית . מילה זו לקוחה מ: "טרצו". באיטלקית: משטח  ציבעוני מרוצף - בבלטות PLATES  צבעוניות . כמו כן: הטרסות  מישורי גידול חקלאיים על גבעות לעצירת הסחף בימי הגשם . ולנו, לקרייתים, הגבעה היחידה הייתה ברחוב ה' הדרומי.  (בקצה הרחוב על יד הבית של משפחת לקח). גובה הרחוב היה גבוה ב 4.5 מטר מגובה הרחוב ע"י הכביש הראשי . האם הייתה זו גבעה שנשארה מהדיונות? או שפשוט הגביהו את הרחוב בקצהו הדרומי על מנת שמגדל המים שנבנה בין רחוב ה' לרחוב ד'  ייבנה בתוספת גובה של 4 מטר? (וזאת על מנת לספק מים בלחץ סביר גם  לבתים הרחוקים ברחוב י"א).

                                             י.

"יָא-בַּ-יֵי" :   קריאת התפעלות

"יָא-בַּ-לִילִי":  קריאת התפעלות

"יום סֶרֶט" : בו נשלחו החניכים ללקט תרומות לקק"ל. "תיזהרו לא לנעוץ את הסיכה בבשרו של התורם" .

"יום עבודה" : לניקוי הסניף-קן, על ידי אחת או יותר מן הקבוצות ששייכות לסניף- קן הזה. או- להשגת מימון לאיזה פרוייקט, יום עבודה של הקבוצה באחד הקיבוצים.

"יהיה לך בעל ג'ינג'י וילדים ירוקים"  : נאמר, כאשר שתי בנות אמרו אותו הדבר עצמו.

" יַנְתִי— פָּרָה— זִי..."  :  וכל המוסיף גורע...

"יאני" : עוד שם של משחק בלורות (שלשת הפופולריים במערבית היו: דאראם, מור ו- יאני)

"יום שישי הקצר שלך - ארוך מהשבת הגדולה!"  : מאורה יוליוס – הנדל: נזכרתי עכשיו, שהיינו אומרים לנערה שראו לה את הקומביניזון או התחתית שמתחת לחצאית, את המשפט הבא, שהוא תרגום מאידיש: "יום שישי הקצר שלך ארוך מהשבת הגדולה". יום שישי הקצר הוא כמובן 21 בדצמבר, ושבת הגדולה היא השבת שלפני חג הפסח. באידיש זה כך: "דיינה קורצה פרייטג איז לענגר פון דה שבת' הגודל".

"יַפּוֹנְצִ'קְלָאך"  : היום נקרא תפוז סיני, (קומקווט) במיוחד הייתה חביבה עלינו הגינה ברחוב ב', של משפחת קרופניק.

 כ.

"כובע אוסטרלי" :  כובע רחב תיתורה, תחילתו לנוטרים, גפירים.  תוספת של ראובן פורת:   הכובע האוסטרלי - כשמו כן הוא: זו שארית ומזכרות  שנשארו מהצבא האוסטרלי,  שחנה בקמפ בדרום הקריה . אחריהם המקום אויש ע"י הצבא האנגלי.

"כובע גרב"  :  אופייני לפלמחניקים. כובע צמר, בצורת מלבן. הרבה כובעים כאלה נסרגו בעבודת יד על ידי החברות של הפלמחניקים.

"כחול לכביסה"  : זה היה השם לנייר בגודל דף פנקס, שעליו מודבקת אבקה כחולה בצפיפות רבה. את הנייר הזה היו מכניסים למי השטיפה האחרונה של  הכביסה. האבקה הייתה נמסה במים וצובעת אותם בכחול. הכביסה הייתה מקבלת גוון כחלחל בלתי מורגש, שהיה מנטרל את שאריות הסבון הצהבהב, והיה מעניק לכביסה הלבנה צבע לבן בוהק. איש לא חשב אז על מרכך כביסה....

"כִּיבּוּי צוֹפִי" : כיבוי המדורה ע"י הבנים ,עומדים מסביב ומטילים מימיהם.

"כיבוש ארצות": משחק קולוניאלי נהדר בו באמצעות סכין, אולר או כל חפץ מתכתי שהיית מסוגל לתקוע בקרקע בהטלה ידנית, היית רוכש נחלות מיריבך. יש  נוהל וחוקים ברורים למשחק, שכאן קצרה היריעה מלפרטם.

"כַּלְבְּתָא"  :  אצלנו שמעו את זה – "קְלָאפְטֶע" - אשה רעה רכלנית, שלא מפרגנת, ומאחלת רע לאחרים.

 "כל דבר בלירה"  :  בשבתות ע"י בית הקפה היו פורסים שמיכות על הריצפה והמעכרים היו מוכרים כל מוצר בלירה . תמונות חלקות . עפרונות, סוכריות ,מציתים, קלפים, ובעונה גם סברס.  

"כלי לאחזקת חמאה, מחמאה"  : בהמשך לצמר הפלדה:  רוקח (אשר הגו אותו רוקֶח וגם רוקָח), ולארון האוויר, נזכרתי כי בביתנו בקריה היה כלי לקירור החמאה.

זה היה כלי-חרס מלבני, כמחצית גליון  A4  גודלו. היה לו מכסה, ובתוכו היתה מחמאה עשויה זכוכית. את החמאה (או מה שמרחנו בשנות ה-30 על הלחם) שׂמנו בכלי הזכוכית, שהונח בכלי החרס.  ה"פטנט" היה, שבכלי החרס היו מים, וכמו בג'ארה הזכורה לטוב, המים שיצאו דרך נקבוביות החרס התקררו מהאוויר שזרם על אדן החלון – ותרמו לחמאה מקרירותם המבורכת. אינני יודע איך נקרא כלי מחוכם זה, ולא ראיתיו אפילו באוספי "אוצרות בחומה" בעכו.

 

"כפייה"  :  כיסוי ראש וצוואר, תוספת של בנדלה: לא רק עראפאת. בתקופת מלחמת השחרור זה היה לבוש חובה של הנערים והנערות בטיולים.  

"כּוֹפֶר היִשוּב"  : חצי מִיל. מטבע שנטבע על ידי היהודים. שימש כתרומה למוסדות, בפרט אם איבדו אותו. לא הוכר על ידי המערכת המוניטארית של הבריטים.

"כתבתי על הקרח"  : והרי "הבטחות צריך לקיים". אם הבטחתי ולא התכייף לי לקיים: מי שהלך לקרח מצא אותו ואת הכתוב עליו - נמס.  

 

 ל.

 "לָאטֶש" : יחידת הערך של הבלורות. לטש אחד היתה שווה המעושנת, עשויה זכוכית וכהת צבע. שני לטש היו "הגַזוזיות" ועוד סוגים שאיני זוכר בפירוט. שלש לטש (כן, כבר אז).

היו בלורות חרסינה בצבע אוף-וויט עם קישוט מתעקל בצבעים  חמים וכן בלורות חרסינה אחידות צבע. לא היו בלורות בערך 4 לטש. המחומשת הייתה ה"פרפרית", והייתה גם "ראסית".

" לָאנְגֶר ":  גבוה מאוד."ללכת קָאקֶן" : משמעותו – להתקלקל.

 "להתפלל" או "ללכת להתפלל"  : פירושו: ללכת לשחק קלפים, ביטוי קוד לפעילות  לא כל כך מהוגנת זו בצעירותנו.

"לירה וחצי"  : כינוי לבני זוג שאחד מהם גבוה במידה ניכרת מבן/בת זוגו. (לא תמיד הגבר הוא הגבוה. לפעמים דווקא האישה היא הגבוהה).  

"ללכת לקֵייבִיץ" : הכוונה  -למות. זה היה בעצם שיבוש של "ללכת לכיאט-ביצ'" כלומר, לחוף הכרמל כפי שנקרא בתקופת המנדט, כי שם היה וישנו עד היום, בית הקברות הגדול של חיפה.

"לִיפָא"  : חבילת חוטים שדומים לסיבי עץ דקיקים, מסובבים סביב עצמם, בצבע חול ים בהיר מאד. השתמשו בו לניקוי כלי אוכל. הליפא האמיתית היא צמח שהפרי שלו הוא סיבים מסולסלים שבתוכם מונחים הזרעים. גם בו השתמשו לניקוי הגוף בעיקר. אבל היות והוא טבעי, הוא היה יקר, ויצרו לו חיקוי לצורך שטיפת כלים. השם "ליפא" למוצר הסינתטי בא בגלל החיקוי (הלא כל כך מוצלח) של הפרי של צמח הליפא. לניקוי הכלים זה היה מספיק טוב.


  מ.

"מאריוֹ" או "הולכים למאריוֹ"  : המסעדה המפורסמת של מאריו, בעל הופעת הארס הקלאסי (כבר אז) המשורשרת שלו, בחזית אולם הקולנוע "אורות" שבקרית מוצקין,  שם היינו מסתופפים בדרכנו אל או ממשחק הכדורסל של קבוצת מכבי מוצקין המיתולוגית עם חנוך ברקון ולייבל'ה דובדבני ושלמה בן זאב ויצחק גודס (אבא של) וכו', שם גם למדנו לנגב חומוס ומה שנחשב במיוחד היה להזמין, לנגב ולאחר מכן להצליח להתפלח בהמולה החוצה מבלי לשלם. אגב, למאריו גם היה בחזית דוכן פאלפל, אך על איכותו בפעם אחרת. בתיאבון.

"מה קרה? אוטו דרך על נמלה...."  : (תשובה לסילוק שואלים סקרנים מדי) 

"מוכתר"  : הכינוי לוונדרמן המהולל.  (מוכתר הוא נציג הישוב כלפי שלטונות המנדט-בקריה זה היה ליפא פיינברג)

"מזגן" באותם ימים שאפילו מאוורר לא היה לנו: שפכנו דלי מים על הרצפה, והשרב (שבאותם ימים היה חם ויבש) הפך ממעיק לנסבל. בנדלה: אצלנו בבית, אמא שלי נהגה לתלות על החלונות סדינים רטובים, נוסף על שפיכת מים על הרצפה מתחת למיטות. אותו עיקרון ששימש לבניית  dessert cooler   שבו טיפטפו טיפות מים על סיבי צמחים דחוסים בתוך מסגרת בחלונות, והאוויר הנכנס דרך החלון התקרר.

"מַחוּטְל" : סתם מילה לסלק מישהו, או כשלא יודעים למה בדיוק משמש הכלי " לך תביא את המחוטל הזה ".  בנדלה: שם כללי למכשיר שלא יודעים את שמו, או מתעצלים להגיד אותו.

"מוישה גְרוֹיְס"  : אחד שמחשיב את עצמו, אך ללא קבלות. ׁמתנפח. (גרויס- באידיש: גדול).

"מחנה עבודה" : זה לא בסיביר. קבוצות נוער מהתנועות שיוצאות לחודש עבודה לעזרה בקיבוצים.

"מְחוּרְבֶּנת"  : נמצאת במחזור החודשי.

"מוֹטוֹצַיְקל" : אופנוע

"מינג'וֹס"  : זהו תאור צליפה מוצלחת במיוחד עם בלורה, אשר בעטיה של הפגיעה הראשונה בבלורת היריב, הוטחה זו השניה בתנועת ריקושט ופגעה בבלורה נוספת של יריבך, כלומר שבקליעה אחת צברת פגיעה כפולה וגם שללך היה כפול כמובן. אגב, זה גם היה שיעור מצוין, כפי שהבנתי שנים מאוחר יותר, במכניזם של מקדם התקומה, התנגשות פלסטית ואלסטית וכיוצ"ב תופעות פיזיקליות מעניינות.

"מיץ פטל"  :  גזוז אדום שקונים בבית הקפה וראובן היה מואיל בטובו ומכניס מעט צבע אדום לכוס סודה .

מִישְקָפוֹפֶר: אבו ארבע, מרכיב משקפיים.

"מַכִּירִים" :  אני לא יודעת מתי "נוסדה " המילה "מַכָּר", וברבים "מַכָּרִים" - לאנשים שהם מוכרים אבל לא ממש חברים. בילדותנו בקריה (ולא רק שם), המושג הזה לא היה  ידוע. למכרים ומודָעים קראו "מכירים"  ( וביחיד- מכיר, שניהם עם דגש וחיריק ב - כ') שם הפועל היה זהה לשם התואר.     והשיר הידוע מהעבר מוכיח :

כאן נספר על בר במרכז העיר,

 בין הכיכר לבין הקולנוע.

ואם אתה סתם ככה  פוגש מכיר -

 אולי תגיד לו כי,

 יבוא גם הוא אל תוך הבר,

 ושם ישתה כוס יין מר.

 ולקול התוף והגיטרה -

 נספר.......               וכך הלאה.  נילי דיסקין.

מחנן רותם : למעיינים בחידושי המילון לביטויים קרייתיים, לכל התוהים מתי נוסדה המלה מכר, לאחר ששנים רבות  שימשה (ובהצלחה) המלה מַכִּירִ,  יש לי חדשות מרעישות:  שתיהן מופיעות בתנ"ך, במשמעות דומה.  ולאלה שיודעים כי אסור להאמין לכל הנאמר או נכתב, יעיינו נא במילון אבן- שושן או בקונקורדנציה  גייזי: ראשית תודה לחנן רותם שמעדכן אותנו בידענותו על ההערה/הארה, אך מן הצד השני - לא מדובר במילון קרייתי מדעי מחקרי ,אלא רק בפולקלור ובזיכרונות, גם  טעויות ותהיות, ומה שיחשב לשגיאה על פי אבן שושן - בפולקלור הוא אבן חן ושושנים.   

                                                       

 "מכנסי גברדין" :     היו מכנסיים , עם קמט חד מגוהץ באמצע המכנס, לעירוניים.

"מָכַשוּשה משוג'ת עם התחתונים ביד"  : היינו צועקים במשחק התופסת.

" מכשיפלה רעה, תחתונים וגופיה"  : נילי דיסקין כותבת: נזכרתי במשפט גנאי שהיינו צועקים למישהי מרשעת . קצת פרימיטיבי , אבל אם מתעדים "מָנוּאֵלָה" או אולי "מנועלה" : אותה ידית אקסצנטרית שאותה היו תוחבים על זיז שיצא מציר המנוע בחזית כל המכונית משנת ייצור תרפפ"ו וקודם, על מנת להניעה בסיבוב ידני איתן, במקום ידידנו הסטרטר שיצא לאויר העולם מאוחר יותר. ברגע זה באה לי הברקה לשונית: "מנועלה"= מנוע – לה!

"מספר אחד או מ ספר שתיים"  : השימוש, מי שרצה לדעת אם יחכה הרבה זמן לא שאל "גדוילים" או קטיינים"  אלא - " מספר אחד או מספר שתיים?" ( מן הקל אל הכבד......).   

"לאנש"  : (גוררת)סירת מנוע  ששימשה גם כלי שייט לנתבים בנמל חיפה הם היו מוציאים ומביאים את האוניות עד למזח  העגינה בנמל . "מעונה"  זו  דוברה הנגררת ע"י ה"לאנש"  משמשת בעיקר להובלת משאות.

"נעלי סירה"  : מוקסינים שטוחי עקב ודמויי סירה, שהיו פופלאריים מאד.

"נעלי שפיץ"  : נעליים "ערסיות"בתקופה הסלונית, כשהגודל כן קובע, וככל שהשפיץ ארוך יותר, כן הוא גם נחשב, והגוון השחור המבריק הכי נחשב.

 "מפתח רוסי"    : פטיש חמש (חו"ח לא חמישה) קילו, פותר כל בעיה. ובגרסא נוספת :  פטיש+אזמל = מפתח רוסי

"מַקְלֵע" או  "רוֹגַטְקָה" : בנינו מענף עץ קטן ומפוצל, ואל שני קצותיו קשרנו גומיות שנגזרו מ ה"פנימי"  של ה"טיי"ר בגלגל האופנים  . ובצידם השני נקשרו לחתיכת עור (שון של נעלים למשל)ואליה הצמדנו את התחמושת ש"ירינו".

"מַקְלֵע" (קלע):   היה פיסת עור אשר בשתי קצותיה היו קשורים חבלים ושני קצות החבל האחרים, באחת הייתה לולאה המתלבשת על האצבע ביד כמו טבעת וקצה החוט  השני מוחזק בין האצבעות, על פיסת העור מניחים אבן וכששני החוטים בכף היד מסובבים את המקלע באויר במהירות גוברת וכאשר פיסת העור והאבן היו מופנים למטרה היו משחררים את קצה החבל שבין האצבעות ,והאבן הייתה יוצאת במהירות מסחררת ובשריקה מאיימת אפשר היה לידות אבנים למרחק של עשרות מטרים:  זה היה נשק מאד מסוכן, והנערים הפלסטינים השתמשו בכזה נשק בדיוק באינתיפאדות....

"משוריינים"  : בשנים 1948 – 1947  עד לכיבוש ושחרור חיפה בחג הפסח ערב הכרזת המדינה . הנסיעה לחיפה היתה מסוכנת , כי היו הערבים יורים על כל כלי רכב ובעקר על האוטובוסים הנכנסים להדר  הכרמל . לפני חליסה היה בנין  מצד ימין שנקרא אחר כך בית ההגנה . היתה בו עמדה מאיימת שבה היו צולפים  הערבים על כלי הרכב  שנכנסים לחיפה . אי לכך האוטובוסים של קו 14 ( פערצנר)  וכן הקוים האחרים מהקריות היו ממוגנים  בשריון עבה שהבטיח את שלומם של הנוסעים לחיפה.  ( למי שיש תמונות שישלח לאתר) .

"משתין עליו בקשת" : ביטוי של זילזול נגד מישהו שמתנשא ומתפאר בדברים ריקים.

" 40 רגליים"  :  שיבוש של "מרבה רגליים"  (נדל)

נ.

"נֵאבֵּך" : מסכן, לא יוצלח, אחד שרחמנות עליו.

"נעליים אוסטרליות" : נעלי צבא בגוון אדמדם.

"נוקטה"  :  נקודת משטרת המנדט בקרית חיים.  הייתה בפינה של רח' ג' עם הכביש הראשי  - נדבך ראשון למרכז ההגנה בקריה.

"נאחס"  : עוגמת נפש, מזל רע, משהו שמבשר רעות, מביא פורענות, בדרך כלל יוצרים את הנאחס, אך לעיתים הוא גם נעשה מעצמו. ויש גם פועל: לנחס - לעשות למישהו נאחס, לגרום לו להיות מנחוס,  הפועל בסביל: "מנחוס"- קללה רובצת, עין הרע, מזל ביש, ביש גדא. בנדלה: המקור "נאחס" בערבית - ופירושו נחש.

"נַנָס"  : ברזילית לניקוי סירים וכלים עם לכלוך קשה. השם ברזילית לא היה נפוץ, וכולם השתמשו בשם "ננס", שהיה שם המותג.

 

ס.

"סָאחֶבּ, סָאחְבִּי, סָאחְבַּק" מערבית: חבר, חברי.

"סבון כביסה"  : גוש מרובע בגודל בערך 10X10X10 ס"מ, בצבע חום או צבע שמנת, בעל ריח חריף, שהיו משתמשים בו לכביסה.

 היו משפשפים את הסבון על הכביסה שהייתה מונחת על קרש הכביסה, ומכבסים

 

"סַבְּרֶה")  : ברבים: סַבְּרֶס( כינוי לילד שנולד כבר בארץ, דבר שהיה גאווה גדולה בימים ההם להורים. (על שם צמח הבר בעל הפרי המתוק, שצומח באזורנו. הצבר סימל את הישראלי ה"חדש": מתוק מבפנים, וקוצני ומחוספס מבחוץ. )

"סאחוטס  " : משתעל כבד בגלל עישון , בגלל שעלת, בגלל ברונכיטיס  = שחפת.

"סדרן הפועל"   :  פוליטרוקים של התרבות בקריה. רובם עובדי פיניציה והמגפר, וחלקם פרוטקציונרים  " אנשי תרבות",  תפקיד מקביל למשמר הכנסת. כן. הם צעדו בכל מצעד של 1 במאי ומצעדי חג העצמאות.

"סוּפֶּר טְרֶנֶר"  : דון ז'ואן.  

 "סְטָאנְגָה" : משחק כדורגל בין עמודים כשמתמודדים יחידים או זוגות וכניסת שער תוך פגיעה בעמוד שווה שני שערים.

"סְטָכָנוֹבִיץ' ":  פירושו: עובד מסור וטוב מעבר לדרישות התפקיד.

 (סְטָכָנוֹבִיץ' הוא התואר הרשמי שהיה בברה"מ למצטיינים בעבודה, שקבלו פרס וצל"ש)

 "סיכים" : שיפודי הברזל באופניים שבירושלים קראו להם "סילקים" ובתל - אביב – "שפיצים " בכל פנצ"ר מעכר (מתקן אופניים) בארץ תבקשי "סיכים" לא ידעו במה מדובר. תבקשי שפיצים לגלגלים, יבינו אותך. בעניין סיכים  אלו היו מיוצרים מחוטי פלדה מגולוונים . המהדרין היו מרכיבים לבד על הגלגל ( החישוק)  ומיצבים בעזרת מתיחת האומים  הקטנים  קרוב לחישוק את הגלגל למנוע שמיניות . אלו שלא הצליחו, העבירו את המשימה לחנות האופנים שהייתה ליד הצרכנייה בכביש הראשי בין רחוב ה' לרוב ו' . עמיקם שכטר מציין שהמילה" אום " היא בעברית מין נקבה. כך במילון.תוספת של עמיקם שכטר: גם אבי פרץ שכטר ז"ל, שהיה בין שאר עיסוקיו גם מתקן אופניים מדופלם, היה ידוע, לפחות ברחבי הקריה המערבית, וגם מחוצה לה, כמומחה מבוקש לאיזון חישוקי אופניים, וביטולן של אותן שמיניות מפורסמות ומעוקלות.

"סיבוב" : להפריע בשעור ערבית, להיזרק החוצה ולקחת סיבוב באופנים של דובון ( המורה לערבית ). לגלגלים שלו היו שמיניות, וזה היה קרקס לנסוע באופנים שלו. לימים, לאחר ששם לב לנזק שהוא גורם לעצמו ולאופניו, המפריעים היו נשארים בכתה או נשלחים למנהל ( צבי עינצור).

"סִיפוֹן"  : מיכל זכוכית ממולא במים מוגזים הטובים היו ממולאים ע"י ביה"ח "קרנה"  אחר כך היו מעאכרים  היו ממלאים במי ברז ומכניסים גז (CO2) ונוסעים עם סוס ועגלה ומחליפים את הסיפונים הריקים ( לפני שהומצא הסיפולוקס)

"סליחה" :  בקשת הפסקה במשחק. זה בפירוש מונח קרייתי, כי בשאר חלקי הארץ היו אומרים "פוס". את המילה :"סליחה" המשמשת להפסקה במשחק, היו אומרים במילעל!

"סַלוֹניקָאים"  : אותו דור של  פועלי נמל, שאבא חושי העלה אותם מיוון  בעזרת הפלי"ם עליה ב' (בשלב הקמתו ) ברגעים האחרונים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה . אלו שימשו כפועלי נמל גברתניים לצורך העבודות הקשות בנמל חיפה שלא היה ממוכן כמו היום .

 "סְמֶל" : משחק בו ילד אחד עומד כפוף לרוחב, והשני, ממדרגה גבוהה יותר בדרך כלל, צריך לקפוץ מעליו בלי לפגוע בגופו. 

"סְמָרְקָץ' "  : תמיד מנוזל, גם כינוי גנאי לנער חצוף או פרוע.

 "סניף  " : סניף הנוער העובד והלומד.

"סַפִּיחֶס" :  טפיחה על הפדחת למי שיצא מן הספר.

"סרט חקלאי"  : מערבון.

ע.

"עֵדָה"  : מילה שלא הייתה רק קרייתית, אלא נהוגה בכל הארץ והייתה משמעותית לנו מאד:כל קבוצת גיל בתנועה המאוחדת נקראה "עדה", והגרעין הורכב מעדות באותו  גיל ממקומות שונים בארץ. היה שוני גם בשם המקום בו התקיימה הפעילות התנועתית: בנוער העובד קראו לו "סניף" ובשומר הצעיר והתנועה המאוחדת: "קן".

"עוגיות נשיקות"  : קרמבו.

 "עמק הנרקיסים"  : זו הייתה חלקת אלוהים הקטנה מעבר לכביש חיפה עכו ( מזרחה ), כיום - באזור קרית ביאליק. מהצריף צפונה 50 מטר . לאחר שספורט הכדורגל התפתח  באזורנו. הפכו  לצערנו את העמק הנחמד למגרש  הכדורגל הביתי של הפועל קרית חיים . אזור זה היה ביצה לשעבר, ולכן לא בנו בתים באזור. עיקר הפריחה נרקיסים, אך רבו שם גם הכלניות והרקפות . והם צבעו את השטח בעונות השונות של פריחתן.תוספת של נילי דיסקין: אני בכל זאת מתעקשת שהיו שני אתרי פרחים נפרדים: ממזרח לקריית ביאליק הייתה גבעת הכלניות. שם היו רק כלניות! ואגב, רק לבנות ובכל גווני הסגול  ואף לא כלנית אדומה אחת. (אלו היו על הכרמל) הרחק דרומה משם היה עמק הנרקיסים. אלו היו למרגלות הריפינריס. זו היתה ביצה גדולה, והיו בה רק נרקיסים יפהפיים עם ריחות עדינים ומטריפי חושים. ייתכן שגם במקום  שבו הוקם מגרש כדור-הרגל היו נרקיסים. אני לא יודעת על כך. אבל הזיכרונות שלי בהחלט מדברים על שני אתרים נפרדים לכלניות ולנרקיסים.

"ערב סניף  " : התכנסות של מספר קבוצות {שכבות גיל שונות} לערב סניף משותף. בדרך כלל בלילות ששי .

"עיתון קיר  " : עלון ובו רשימות מהווי חניכי  הקבוצה בתנועות הנוער,ציורים וכותרות מפרי כישרונם. לכל קבוצה הייתה ועדת" עיתון  קיר".

קיימות עדויות, שחלק מועדות אלה הפכו משך הזמן למשפחות... אמי עליה השלום, יפה אלוני פיינברג, היתה אחראית על הכנת עיתון הקיר בבית הספר א' או ארלוזורוב כפי שנקרא יותר מאוחר. אני ואחותי הצעירה בילינו אחרי צהריים  רבים בחברת התלמידים, שהעתיקו את החומרים לעיתון, ואחר כך הדביקו על הקיר.

 

פ.

"פָּאטֶס" : חותלות.

"פאשלה"  :  כישלון. לרוב הכוונה למעידה חד פעמית ולא אופיינית. משתדלים לא לעשות אבל זה לא תמיד מצליח.

"פאדיחה"  :  התבזות בפומבי, בושות, הפרוש המילולי מערבית: שערוריה, בזיון.

"פד"ם"  : ראשי תיבות של "פרצוף דורש מכה", כינוי לטיפוס מעצבן במיוחד.

 "פוּאָרָה" או "אָפוּאָרָה" : בהווה נחל גדורה. בואי ניסע לפוארה. תעלת מים עם דגי גמבוזיה ששחו בה, מזרחית לקריה.

פוארה- יש להוסיף כי ליצנים גורסים שמקור השם הוא בשיבושו ע"י הגייה ייקית שבאה לתאר את "הנחל" באומרה: " פוי, חרא ! " לצערנו דבר כנראה לא השתנה וגם כיום המקור הייקי בהחלט תופס, אפילו יותר מתמיד. הוספה  של גדעון חיטי:  אני מצטרף למה שכתוב במילון המונחים – אך מבקש להוסיף שבאותם ימים בנוסף לנחל גדורה , התקיימה גם, תעלת ניקוז צרה אשר בתוכה  שחו דגיגי גמבוזיה.  הילדים היו מכנים "אפוארה" גם את תעלת הניקוז וגם את נחל גדורה.

"פּוּלוֹבֶר" :  מלבוש צמר, חסר שרוולים, צווארון ווי עמוק-לעונת המעבר.

"פּוֹנצ'יק"  :  בדרך כלל הכוונה לסופגניה  טעימה ונפוחה, שטוגנה בשמן עמוק, כמו גם לחיים שמנות של ילד מתוק  שאותו היו צובטים  המבוגרים, בטיולים של שבת בכביש הראשי של ההורים עם ילדיהם. לפעמים היה השם הזה ניתן לכיסוי ראש של מעיל משולב עם כובע, להגנה על הראש מפני הגשם .

 "פּוֹץ" : אחד מכינויי אבר הזכרות או פרושו בגרמנית, מילת זילזול או גנאי שהופיעה בדרך כלל בצרוף הגנאי "יֶקֶה פּוֹץ".

"פוֹרְפֶרָה": סביבון עץ גדול דמוי אגס עם חוד מתכת נעוץ בתחתיתו שבאמצעות חוט הכרוך בהקפו היה מוטח בעוצמה ארצה כדי להקנות לו סחרור הגון. ‏להטלה היו שתי גרסאות: גירסת בנות בתנועה אופקית מעודנת שהייתה מקנה סחרור נרפה ועלוב,   או גירסת הבנים בהטחה אגרסיבית ובתנועת תנופה אלכסונית עזה מאזורהכתף ובאלכסון כלפי מטה  שהייתה מקנה ספין אולטימטיבי לפורפרה.

,,פּוּשְט" כינוי מקוצר לפושטק "פּוּשְטַק"  :  נער רחוב, בעל השכלה מעטה, פרוע.  

"פְּיָאסְטֶר"  : חצי גרוש

"פִּידְזָ'אק":    ז'קט (בפולנית).

"פִּיזְדִיוֹלוֹך"  : חור, מקום נידח, מעבר להרי החושך, בויבריק. (כנראה, שיבוש של קללה רוסית)

"פַיְיג או אַפַיְיג" : אצבע משולשת, נא עליך!

"פָּיְילה"  : גיגית בגדלים שונים שהייתה עשויה בזמנו עץ, פח מגוולן או פח פלדה מצופה אמייל, ומאוחר יותר גם פלסטיק, ושימשה בדרך כלל לכביסה ולרחצה,  אך לא רק. מככבת גם במערכון הגששי המיתולוגי "הקפטריה בטבריה" בו אוירון דוּד מוריד צינור בצנטרום של הפיילה.

תוספת של נילי דיסקין: אני זוכרת, ששרו בקריה שיר:

כותונת לילה,

   נפלה בפיילה...

על גלגלים, על גלגלים. על גלגלים!

האם יש מישהו שזוכר את ההמשך וישלים את השיר?

המשך בסוף הגיליון בנספח: שירי שטות

 

"פִּיפִּי" : השם לשתן או לאבר המין. 

"פִּיש"  : שתן.ׁ(מאידיש) פעל: "לפשפש": לתת שתן.

"פְלִיט"  : מיכל בצורת גליל, שבתוכו יש תמיסת רעל נגד חרקים ומורכבת עליו משאבה ששואבת את הנוזל וגורמת ליציאת תרסיס. כמו ספריי

 אבל מופעל ידנית: את המשאבה הפעילו על ידי פימפום בידית.

 

"פַּנְצֶ'ר"  1  : הכוונה לפנצ'ר  בגלגל האופניים . החנונים - היו מוסרים את האופניים לתיקון הפנצ'ר  . רובנו - היינו מתקנים לבד: קונים  שפופרת "דבק גומי ", ( דומה לדבק מגע ) מורחים על החור שבפנימית,  מחכים שיתייבש, ואז מדביקים עליו טלאי מוכן ( בצורת אליפסה או בצורת עיגול ) שהיה צריך רק להסיר ממנו  את נייר המגן . .בדיקה: – מנפחים את הפנימית, ובודקים אם יוצאות בועות בתוך אמבט מים . מתי קונים פנימית חדשה? כאשר מספר הפנצ'רים והאורך שהם תופסים, גדול מחצי הקף הפנימית.

"פַּנְצֶ'ר"  2  :  הכוונה לזוג צעיר הנכנס להריון לא מתוכנן – בגלל חור בקונדום – פנצ'ר.  או, סתם פנצ'ר: תקלה. אצלנו, בגרעין שדמות,  היה זוג מטבעון שבתחילת י"ב  נכנסו להריון בגלל פנצ'ר.

"פַּנְצ'ר-מָאכֶער" : אבא שלי, למשל, שהיה מתקן אופניים ותקרים מדופלם בכל רחבי הקריה המערבית.
 אגב, בתרגום מילולי זה יוצא דווקא "עושה תקרים" ולאו דווקא "מתקן תקרים".

"פעולה  " : התכנסות חניכי תנועת הנוער  .בדרך כלל התכנסות של קבוצה אחת או קבוצות מקבילות {בנים/בנות  },  

"פעם שלישיתגלידה!" : שפוגשים אותו אדם מספר פעמים באותו היום. בנדלה: מקור הביטוי הוא באנגלית. מי שפוגש מכר פעמיים באותו יום אמר: scream!   Third time I'll(בפעם השלישית - אצעק!). כשאומרים את זה מהר זה נשמע כמו:  ice-cream Third time (גלידה), ומכאן, כאילו תרגום: פעם שלישית גלידה.

"פַּסְקוּדְנְיָאק"  : מרוסית. ופירושו- פרחח, שובב, מזיק   

"פצ'ה "  : מישהו נחות.  

"פצץ"  : ( אני מקווה שזהו השם והכינוי. אם לא- מישהו מתבקש לתת את השם. בפורים השתמשו במפתח של ארון בגדים שיש בו קדח, וזה במשולב בחוט שפגאט עם מסמר בקוטר המתאים לקדח שבמפתח . את הקדח ממלאים  בגופרית של ראשי הגפרורים ( והגפרורים של האנגלים שרתו את המשימה בהצלחה) . את הצמד היו מכים בקיר, או המהדרין בריצפה או בכביש . קול הנפץ שנשמע היה חזק מכל אקדח קפצונים בפורים. תוספת של ישראל קרייתי: פצץ - אכן זהו הכינוי הנכון, כפי שאני לפחות הכרתיו.
הפצץ הופיע בשלוש גרסאות עיקריות:
הראשונה, כפי שכבר תואר במקור, על בסיס מפתח ארון/מגירה ביתי שהיה עשוי מיציקת מתכת פשוטה ובאיכות ירודה, ולכן גם נטה לעיתים להתפוצץ ולהתפרק בעצמו מעוצמת הפיצוץ.
ולכן הגרסה השנייה, המועדפת עלי, הייתה: שיפור מתוצרת בית של הנ"ל, כאשר לקחו מוט פלדה עגול, ברזל בנין למשל, בקוטר של לפחות 10 מ"מ ובקצהו האחד קדחו חור בקוטר של מספר מילימטרים, בעומק של כמה עשרות מ"מ, וכופפו קצה זה ב- 90 מעלות יחסית לקטע הארוך יותר אשר ישמש כידית אחיזה ומנוף. את הקדח היו ממלאים באותה גפרית של  ראשי גפרור, אך בכמות נכבדה הרבה יותר, ואוטמים אותו באמצעות מסמר בנין גדול בקוטר מתאים, שהיה קשור לידית. כעת היו אוחזים בידית ומכים את צד המסמר כנגד קיר או רצוי  כנגד רצפה קשיחה, והיה מתקבל אפקט פיצוץ קולני ורעשני להפחיד.
הגרסה השלישית הייתה מעודנת יותר ומבוססת על קפצונים. לקחו שתי פיסות מתכת שטוחות שהיו מצמידים אחת לשניה באמצעות חביקה בגומיות. בין שתי הפיסות היו תוחבים כמות ניכרת של "קפצונים" וכעת היו מטילים את ההתקן לגובה כשהוא מקביל ככל שניתן לקרקע, וכשזה היה נחבט בקרקע התקבל אפקט נחמד של פיצוץ הקפצונים המרוכז. 

 "פצצת סירחון"  : פרות השיטה שעברו קבעץ' (מעיכה) בתוך שקית נייר. מפיץ ריח זוועה. מיועד לשבור שעורי זימרה וכיוצא בזה .

"פצצת קָרַבּיד"  :  זו פצצה מאד מסוכנת, ופגעה ברבים בעיקר באזור הפנים . לכל הבנים בקריה שיש להם פנים מעוותים - זה לא מלידת מלקחיים, אלא ממכת הקופסא.  הפעלתה הייתה מחייבת נקיטת אמצעי זהירות . והיו אלו משחקי החופש הגדול . בהפעלה משתמשים בגושי קרביד , המקור - מחסני חמצן  בכביש חיפה עכו ע"י  צומת כפר אתא. (שימוש טכנולוגי ליצירת אצטילן בגנרטור קרביד לצורך ריתוך אוטוגני). לאחר שיש לנו קרביד, צריך להכין גומה מותאמת לפחית שימורים. הגומה באזור שיש אדמה כבדה יותר ולא חול .  בכל זאת היו משקים את הגומה בהרבה מים . הכלי הנפיץ והמתעופף הוא קופסת שימורים קטנה של 8 – 10 ס"מ קוטר. בחלק העליון חור קטן  מנקבים בעזרת מסמר. הגומה מותאמת לקוטר הקופסא.  הפעלה  - המפעילים מכינים להם עמדת מסתור מאחורי גדר בטון או מאחורי שתי תיבות תפוזים.  מכינים מוט ארוך. (ככל שארוך יותר - בטוח יותר) בקצהו - צמר גפן או מטלית טבולים בנפט. ממלאים את הגומה במים , מכניסים את גוש הקרביד שמיד מתחיל לתסוס, מכסים את הגומה בקופסת הפח,  ואחד מכסה בבוהן את החור  לשמור על כמות גזים רבה ככל האפשר . השני מדליק את המוט  הטבול בנפט, ומחכה ששותפו יברח לעמדת המסתור. אז מקרב  הנער במסתור (מרחוק) את האש אל הקדח שפולט את הגזים . . באם לא נשמרו מספיק גזים הקופסה הופכת למבער ( גם כן מסוכן) אם היו מספיק גזים - הם מתפוצצים כשהניצוץ הראשון  מגיע . התוצאה - הקופסה עפה לשמים בקול נפץ  משמעותי . ההידור וההצלחה תלויים בגובה שהקופסא עפה . שימוש מחריד: הכנסת גביש קרביד לתוך קופסה עם שתן לתוך פח זבל של הכתה בשעורי הכימיה הריח מעיף  החוצה כל מורה לכימיה, אפילו כזה שאין לו בכלל חוש ריח.  שימוש מאוחר לטכניקה זו הם: תותחי קרביד לגרוש עופות נודדים, הבאים לאכול את שדות הירק בעמק בית שאן והחולה ..

"פקקים"  : במלעיל כמובן. דומה למשחקי הבלורות אך משוחק עם פקקי הפח המשוננים שאטמו בזמנו את כל בקבוקי המשקה למיניהם. היקרים ביותר היו אלה שאות היתה מוטבעת בתחתיתם, אשר שמשה לצרוף סיסמא כל שהיא מאחת מחברות המשקאות שהיו בשוק. למיטב זכרוני לא נמצא מישהו שהשכיל להשלים סיסמא מלאה ולזכות בפרס המובטח, פשוט משום שלהערכתי החברות לא הואילו מעולם לשווק פקקים נושאי אות מסוימת. כך, במסווה של קושי בהשגה אך בפועל כמעשה הונאה, נהנתה החברה מכל העולמות. זכורים לי בעיקר פקקי המשקה האולטימטיבי המגעיל שכונה "פפ", שהיה סוג של תערובת בירה שחורה זולה וגזוז, והקדים בשנות דור במקומותינו את הקוקה קולה ודומיה. 

פרוז'קטור : כפתור פתוח ב"חנות", בזמנים שטרם התקינו רוכסן במכנסיי הגברים.

"פרימוס"  : לכאורה מכשיר לבישול מהיר יותר מהפתיליה , יעני טורבו בלשון של היום . בנוסף  לבישול שימש  גם הפרימוס להרתיח את הכביסה .

אצלנו היה לפרימוס ביטוי מפורש לשלישיה. כאשר יחיד או יחידה מנסה  להצטרף לזוג חברים  בעקר כנודניק  טפיל . ובמקרה אחר שזוג חברים היה מצרף שותף שלישי  להעלים את החברות ההדוקה של בני הזוג.

"פרצוף צֶנַע, גוּף  "לַכֹּל",–

שתי נקודות בסך הַכֹּל! " : המילה "לכל" הייתה אז מותג שכלל  חנויות שמכרו זול במיוחד. (בלועזית כינו אותן:utility   שימושיות)

"נקודות"   היו תלושי הקיצוב שקיבלה כל משפחה, לקנות את מעט המצרכים שחולקו לחבריה. הביטוי נאמר על מישהו ש"לא נראה משהו".........

הערה של בנדלה: הביטוי "גוף לכל" היה דו משמעי, והיה גם מכוון גם לנערה שנראתה כמי שמתמסרת בקלות למין השני. "שתי נקודות" ציינו בנקודות הקיצוב את הדירוג הנמוך של ה"אישיות" המנותחת...

 

"פְּרָסִים"  : תמונות חלקות או  גם "חֲלָקוֹת ". השם פרסים בא משום שניתן היה להגריל אותן בהגרלות של בית הקפה בניהולו של ראובן  גדריך.  לפעמים היו מגרילים פרסים יחד עם משרוקית פח עגולה עם סוכריות קטנות בפנים. בעיקר, אפשר היה לרכוש סדרות של תמונות חלקות בחנות הספרים של חוה ברחוב ה' . כיום, לסדרות  העתיקות יש ערך אספני גבוה, מתחרה אפילו בבולים של שנות השלושים. מי שאסף אותן בדבקות היו הבנות ...

 

"פרצוף תחת"  : ללא מצב רוח. בנדלה: אצלנו זה היה כינוי למכוער...

"פֶרְצֶנֶר" : קו 14 , קו האוטובוסים של קואופרטיב "משמר המפרץ"   ,מקרית חיים לחיפה. זה היה גם כינוי לנהג שנהג באוטובוס מס' 14.

הוספה של גדעון חיטי:האוטובוס שמספרו 14 (פרצענר ביידיש)  אשר יצא מחיפה היה משותף לשלושת הקריות: ק. חיים, ק. מוצקין וק. ביאליק. כשהגיע האוטובוס ל"צריף" הנהג (לאחר שברר אצל הסדרן) היה מכריז לאיזו קריה הוא היה ממשיך בנסיעה. יתרת הנוסעים היו מחכים לאוטובוס הבא בכדי להמשיך בנסיעה. תוספת של אהרון הדר: לאחר שקו 14 שדרג עצמו לקוי משנה: 51- לקרית חיים 52- מוצקין/ביאליק. האוטובוסים  מהקריות עצרו ב"צריף" הנהג נכנס לעמדת הסדרן והקופה. הנוסעים באוטובוס, ממתינים למוצא פיו של הסדרן הכל יכול. שיקולי הסדרן מי יידע, לעיתים הציב רגל על המדרגה, והכריז: "מוצקין ביאליק לעבור!"  הנוסעים היותר זריזים,  מיהרו לאוטובוס השני, ומצאו מקום ישיבה.

"פתיתי סבון" : לכביסה השתמשו בסבון פשוט שכתתו אותו לפתיתים. את הפתיתים היו מכניסים למי הכביסה שבדוד (מכונות כביסה לא היו אז)

 ומרתיחים את המים עם הכביסה. אחר כך היו מוציאים את הכביסה ומשפשפים אותה על קרש כביסה.

 

צ.

"צול" : המקבילה הגרמנית לאינץ'. מידת קוטר בה השתמשו כל בעלי המלאכה, וגם האינסטלאטורים החובבים על מנת להגדיר את קוטרו של צינור:

"תן לי בבקשה 3 מטרים של צינור חצי צול". 

 "צורה לו"  : לבוש אחרת, נראה מוזר.

" צִ'ילְבָּה " : מי שברוגז איתה ולא מדברים איתה. היה גם שַם מיוחד ל"ברוגז", שאני לא זוכרת, ושם נרדף לצילבה.

צִ'ילְבָּה ( ערבית ): כלבה, גם כינוי גנאי."צ'יז' "  : זיעת רגליים מוקרמת חריפה בסרחונה, שהצטברה לה בין אצבעות הרגל והגרב. (בנדלה: המקור, כנראה, המילה גבינה באנגלית, cheese, שכאשר היא מתקלקלת היא מסריחה מאד מאד).

 "צִיפְלוֹן": מישהו קטן נמוך ורזה .

"צִיפְלוֹנְגֶס" :  כמו תביא את הציפלונגס אמירה סתמית בין שני קרייתים שבאה לבלבל מישהו זר. תוספת של ראובן פורת:  ציפלויגנס -  לדעתי, מישהו שיבש את המושג. לא קיים מושג כזה . צ"ל: ציפלויגן – יעני, מעופף או בלשון סגי נאור, עורבא פרח –  וגם תתחפף מפה . במקור - צפלין מעופף

"צִלֵייגֶר"  : ברנש חזק ומוכשר, בסגי נהור. פירושו ביידיש הוא: בעל מום או פגם. 

"צלמניה"  : מצלמה.

"צַמְבַּ"ל" : פירושו: יש לי בדיוק אותו הפריט. וגם ראשי תיבות של "צביטה, מכה, בלי- להשיב".

תוספת (פיתוח מאוחר יותר של צמב"ל:  מה שאתם קראתם צמב"ל, הפך בדורי (1949) ל"סַמבַּלְלָה - בלי להחזיר, המפתחות בפנים"

"צצקה"  : לא אומרת לא.

ק.

"קָאלִיקֶר" או קאליקֶה : מישהו או משהו לא הכי מוצלח בלשון המעטה...

 "קַאצְ'קֶעס" : ברווזים שהיו בהרבה חצרות ונקראו כך ביידיש. והייתה גם פרשנות   שוביניסטית : "עדת בנות, כי הן קצ'קצ'ות". הטייה נוספת של "קצ'קס" היא: קצ'קיה- או קצקיאדה: חבורת בנות פטפטניות.

"קוּגֶלָאגֶר": מיסב כדורי

"קול קהיר  " : "שידור" היתולי.מאחורי תיבת קרטון עליה מצויר מכשיר רדיו, נסתרים מעיני הקבוצה (בדרך כלל בסדין)  משמיעים הקריינים לקהל המאזינים  את שכתבו מפרי דמיונם הקודח , בעברית קלוקלת ובמבטא מזרחי כבד שנועד להצחיק...

"קוֹלְפָּאק" : כובע כמעט צילינדרי, עם פיסת בד פרוותית בצידי הכובע. שמש את הנוטרים, בהמשך אומץ "כובע אוסטרלי"

"קוֹמוּנָר"  :  מדריך שליח מתגורר בקומונה (ברחוב א') באחד מערבי קן חוברה אופרטה ובין בין היתר "עוד סמרטוט ועוד סמרטוט והקומונה לא תמות".

"קונדוקטור"   :  גדול ושמן אבדיאת . מציג את דמותם של הקונדוקטורים ( מבקרי הכרטיסים ) ברכבת, בממשלת המנדט, שנבחרו לתפקידם לפי ממדי גופם ורוחבם.

"קוֹנפַיטֶר"    :( מוצר שלא קיים) דרך להפטר מנודניק לשלוח אותו למחסן ולבקשו להביא במריצה את  הקונפיטר

 "קונץ"  : מעשה קסם.

"קוּשקוּש"  : משוגע,

"קושר את החמור" : (או את הסוס) : הולך להשתין. 

"קטן" : הכינוי לאבר המין הגברי ( בלי קשר לגודל)

"קַטַרִינְקָה"    : מכשיר, מתקן, מכונה, רכב- שאינם מתפקדים כראוי. לעיתים מכוונים למשהו ישן, לקוי, לא מעודכן.

"קיבל אבטיח"  :  קיבל דחיה מהמחוזרת.

"קלווסה"  : במקור דלעת . ראש קלווסה - הכוונה לראש חלול  של דלעת, שאין לאדם כלום בין אוזן ימין לאוזן שמאל . קלווסה -  הכוונה לכל יוצא דופן , למשל לג'ינג'י קרוא קלווסה או אבטיח שתוכו אינו כברו. והוא בפנים ירוק או כתום היה נקרא אבטיח קלווסה . בשביל זה נעשה הביטוח במכירת  אבטיחים – אבטיח על הסכין,  בו פרצו חלון באבטיח  עם סכין , להראותך שהוא אדום בפנים ולפעמים גם מתוק.

"קלוץ, קלוץ קַאשֶעס" :מאידיש. קלוץ – מקל. קאשעס- קושיות. הכוונה לשאלות סתמיות, מיותרות, או טפשיות במיוחד. מכאן נובע גם הביטוי: בדיחות קרש. כלומר- כאלה שאינן מצחיקות.

"קַלְפּוּנְצֶען וָאסֶר"  :  משקה של מים בתוספת טעם (כמו פטל למשל) והמשקה פרווה חסר טעם...

"קַנְדון" או "קַנְדול" :  היו בקריה השמות השגויים לקונדום. (זה נכון)

"קֵן" :  המבנה בו נתקיימו פעולות התנועה המאוחדת והשומר הצעיר. (בנוער העובד זה נקרא "סניף")

"קַסוֹקֶר": קצר רואי וגם פוזל.

"קַסְקֶט" :  כובע, מצחיה מזדקרת, בעיקר בעליה השלישית.

"קִפְקֱה": עפיפון קטן עשוי משני דפים: אחד לראש והשני חתוך לזנב. הועף עם חוט תפירה

"קַקַמָאיְקֶה"  : מכשיר, מתקן, מכונה, רכב- שאינם מתפקדים כראוי. לעיתים מכוונים למשהו ישן, לקוי, לא מעודכן.

"קַרְטוֹשְקָה"  : בעברית מתקדמת- אשפת כדורים. לנוטרים הייתה כזו, עשויה בד. בד"כ נקשרה בעזרת שרוכי בד בהצלבה אלכסונית על החזה. מפוארות ממנה, עשויות עור עם כפתורי זהב (חיקוי). נחגרה על המותניים. יתכן שהמונח שובש מהמקור cartridge והושפע מנגינה בשפת אידיש.

"קַרְטוֹשְקֶס"  : תפוחי אדמה אפויים במדורה, כשהם משופדים על ענף או חוט תיל.

"קשור את האוזניים" : נוסח מעודן לקללה רוסית שנשמעת דומה (קצ'ורטו ווזנייט)

"קרש"  :      א. מושב האסלה שעשוי היה מעץ, והיה נוח יותר מהמושבים הפלסטיים של היום .

                     ב. קרש כביסה עליו היו משפשפים את הכביסה עם סבון לפני ההרתחה.

                     ג. בדיחת קרש, בדיחה שאין לה פואנטה, או בדיחה אנגלית יבשה כמו קרש, או בדיחה עתיקה עם זקן.

"קֶשֶר  "—"דף קשר " : דף ובו תזכורת ל"פעולה" בתנועת הנוער, או הודעה על משימות שעל חניכי התנועה לבצע."דף הקשר "היה נירשם (בדרך כלל) במהלך השיעור ("המרתק ") על ידי אחד התלמידים (לא בהכרח  מהמצטיינים), והיה עובר במהלך השיעור (בדרך כלל) בין התלמידים,חניכי אותה הקבוצה בתנועת הנוער. במהלך שנות הלימוד, פותחה מיומנות  מיוחדת על מנת ש"דף הקשר " יעבור מתלמיד למשנהו, מבלי שהמורה יבחין בכך ויחרים את הדף... (יש היכולים להעיד, כי  מורים  מסויימים גם העלימו עין....). כל חניך היה חותם   ומאשר בכתב ידו כי תוכן "דף הקשר "הובא לידיעתו. לעתים, {לא נדירות }, היו מעבירים בכתה, באותו השיעור מספר "דפי  קשר ". ההפסקות שבין השיעורים,היו מיועדות   בין היתר  גם להשלמת הפצתו  והעברתו של דף הקשר גם אל חניכי התנועה שלמדו בכתות מקבילות. בסופו של הליך,"דף הקשר " הוא היה מגיע למחברו כדי לוודא שכולם חתמו, וחוזר חלילה...ר.

"ראסיה"  : נגיחה, או ראשיה בערבית.

"רוֹגַטְקָה": מקלע עץ מענף מפוצל דמוי Y‏, שגומיה מתוחה עליו ורטיית עור משמשת בית בליעה לתחמושת הנורת.

"רוֹנְדֶל"  : "לעשות רונדל"  :  לרוץ ולהקיף בסיבוב שלם את בסיס הטירונים בבית דראס. עונש שהוטל על אלה שזזו במסדר הבוקר, או שנמצא אצלם גרגר אבק ברובה...

 "רוֹקֵחַ"  : צמר פלדה לניקוי. האם מישהו יודע מנין בא השם הזה, ומה מקורו? אולי זה גם כן שם של מותג ספציפי, שהפך להיות שם המוצר." מוסיפה נילי דיסקין: גם אני זוכרת שלצמר פלדה קראו רוקח. שיטוטים בגוגל לא נתנו הסבר. אבל אני מעלה השערה שכמו שפריז'ידר וג'יפ שהיו שם פירמה מסויימת  הפכו לשם כללי כך אולי גם היה משווק בשם רוקח ששיווק את צמר הפלדה ומאז לכל צמר פלדה קראו רוקח ( ובלי ניקוד, אפשר היה לקרוא לזה איך שרצו.....). זאת ההשערה שלי. לאחר שבגוגל מופיעה המילה רוקח פעמים רבות כשמדובר על צמר פלדה . ( הגעתי עד חסידות בעלז שהרבנים שלה היו ממשפחת רוקח, והיתה להם טלית מיוחדת עם צמר גס. אבל אף אחד שם לא מחבר את זה לצמר פלדה)

ומוסיף גם חנן רותם: התשובה שמצאתי למקור השם רוקח:  משום שבברוקלין היה מפעל של רוקח ובניו שייצר "מאכלים ומנקיים",  ובכללם צמר פלדה, כשר אפילו לפסח.  מצורפת מודעה מ"דבר",  (לכניסה לחץ על המודעה למטה) -מיום שישה בדצמבר 1932, המסבירה כי רוקח הוא רוקח וכי אחד הוא רוקח - באמריקה ובארץ!

                                        תמונה >  המודעה מעיתון דבר           

"רוּשֶע מְרִישֶע: " מאידיש. פירושו רשע מרושע. זאת אומרת כל כך רע, שהמילה רע לא מספיקה  בשבילו. 

"רִיזָ'לֶה": מין עשב בר מעובה אותו נתנו לחלק מחיות הבית לאכול, אחרי שליקטנו אותו בשדות. (בעברית: רְגֵלַת השדה)

 

ש.

"שָאפָה": חתיכה. (שָק'פָה) מקורו בערבית הכפרית הקרובה יותר לסיפרותית, שפרושו יפה, ובערבית העירונית הק' הופך   לא': קלבק הופך לאלבק ושק'פה לשאפה.

"שבע אבנים":  ערימה של שבע פיסות אבן מונחות זו על גבי זו, כשקבוצה אחת מנסה למוטט את הערימה באמצעות גלגול של כדור טניס, ‏והקבוצה השניה מנסה לשמור על גל האבנים  מפני חברי הקבוצה הראשונה שמנסים להתגנב ולערום מחדש את האבנים. האתגר היה להפיל מינימום אבנים עם הכדור כדי שיקל לערום מחדש.

"שְוַויְיס אפאראט" : (מגרמנית) גנרטור לריתוך, חשמלי בדרך כלל. כמה כאלה היו במסגריתו של אבי בקריה המערבית, ובאמצעותם למדתי אני לרתך כבר בגיל צעיר.

"שְוִויצֶר"  : מאידיש: גאוותן.

"שִיבֶּר"  : מידת אורך ששיעורה מקצה האגודל ועד קצה הזרת כשהן פרושות ופשוקות. מכנסי שיבר: אותם בנים שרצו להראות עבדיתים, נהגו לקפל את המכנסים הקצרים באורך שיבר בלבד.  למעשה זו הייתה בתת מודע, התרסה או תחרות כנגד הבנות, שהלכו עם מכנסי התעמלות קצרים מאד עם גומי.

"שְטרוֹנְגוּל" : עוד כינוי לאבר הזכרות, ובדרך כלל על מנת לתאר דבר מה ארוך.

"שיכורים"  : זו הפעם הראשונה שנתקלנו במושג השיכרות, כאשר ראינו את החיילים האנגלים נופלים ומתבוססים בקיאם מרוב שתית בירה וברנדי

"שילינג"  : חמישה גרוש.

"שִינֶל" : מעיל חורף צבאי, עם כפתורי מתכת-פליז.

שירי שטות..... נספח מיוחד בסוף הגיליון.

"שישים ושמונה"  : (68) היינו אומרים על מישהי שיצאה עם כמה בנים שהיא "68", שזה בגימטרייה: זונה.

 "שְלוּמְפֶּר"  : לבוש ברישול.

"שְלֵייקֶס"  :  כתפיות למכנסיים.

 

"שְמֶגֶג"  : לא חכם במיוחד, לא נחשב, סתמי. תוספת של בנדלה: אני חושבת שמקור הביטוי הוא סירוס של המילה המפוארת: "שמוק". שמגג, הוא משהו מתון יותר משמוק.

 

"שְמוּצְנִיק"  : נו, כולם יודעים. (איש השומר הצעיר)

 

"שמיניות" :  אופנים עם כוון לא מוצלח של ה'סיכים'  כאשר הם נעו בצורת הסימון המתמטי "אין סוף" או הסיפרה שמונה . האופניים עם השמיניות המפורסמות  בקריה היו של המורה

לערבית דובון. ( דב ווינר) . כל מי שהיה נזרק משעור ערבית, היה לוקח לסיבוב הנאה את אופניו של המורה, עד שגלגליו קרסו לשמיניות . בסוף, צבי עינצור,

המנהל החביב שלנו, אסף את קבוצת ה"ערביסקים"  ל"עבודות מחנה", לקידום חזות בית הספר. בסוף השנה לא קבלנו 8  בערבית בתעודת הגמר...

תוספת של בנדלה: עד כמה שזכור לי, השמינייה המפורסמת ביותר של דובון, המורה לערבית, נולדה, כאשר נסעה פעם קב' רננים לתומה על אופניים, בשעות הערב, ברחוב ד'. ליד בית הספר,

גדעון קרמר (היום כרמל) שהרכיב משקפיים, ולא ראה היטב, נכנס בכוח באופניים של דובון שרכב על אופניו מולו. האופניים של דובון נמעכו, והגלגל הקדמי ממש התקפל לשמינייה.

דובון לא הבחין בחשכה מי פגע בו, וכל החבורה נעצרה, כשהיא כולאת בקושי את הצחוק, ועזרה לדובון ליישר את הגלגל. וכל אותו הזמן החברה מ"רננים" משתתפים בצערו של דובון,

ומגנים בכל פה את ה"בריון" שנוסע בפראות כזאת על הכביש.  ביניהם, גם גדעון קרמר, שהגדיל לעשות, ושפך אש וגופרית על  הפוגע...

 

"שְמֶנְדְרִיק":   הכוונה - פרחחון, בדרך כלל צעיר. לא כל כך נורא,  אבל קונדס ושובב. 

 

"שמשיה"  : מעין מטריה שהשתמשו בה הנשים בקיץ כנגד השמש, כשהלכו למשל לצרכניה.  

"שָפַך לָאגֶר" : נהרס המיסב במנוע : בהשאלה -מישהו שקרס מרוב עומס.

 

 "שְרִיקָה קבוצתית" : שורה, שכל קבוצה בתנועה בחרה מתוך שיר ידוע, והייתה קוד קבוצתי. כאשר שרקו אותה ברחוב ליד בית של חבר הקבוצה, הוא היה יודע שקוראים לו. תוספת של נילי דיסקין: השריקה ששימשה כל עדה בתנועה, קיבלה אצל בני המחזור שלנו (ילידי 1942) משמעות קצת אחרת: מאחר והבנים היו בנוער העובד, ובנות הכיתה שלנו היו

בתנועה המאוחדת, נוצרה שריקה אחרת לבנים ואחרת לבנות כך שגם מי שלא היה בתנועת נוער, או שהיה בשומר הצעיר ( בעניין השוה"צ אני לא בטוחה) קיבל עליו את "דין התנועה" ואימץ לו שריקה לפי המיגדר שלו ( או שלה).

 

ת.

"תביא את האַקְסֶלְבּוֹנְדֶר" : שמות פיקטיבים לבלבל את המטרידים בשאלות.

 

"תזמורת בַּצוֹרֶת" : חבורת ילדים שמופיעה עם כלי נגינה מדומים, השרה לצלילי פליי-בק ברקע, כאילו היא באמת מבצעת את השיר.

 

"תמונות חלקות"  : תמונות של פרחים, נשים יפות, אפיזודות מן החיים, בעלי חיים ועוד, שהיו חתוכות על פי מתאר הציור, היו צבועות בדרך כלל בצבעים "אידיליים", וצידן העליון היה מבריק. תמונות אילו חולקו כפרסים, אך גם ניקנו  בכסף מלא. זה היה עסק "נשי" בהחלט. הבנות יצרו אוספים, והיו מחליפות את התמונות אחת עם השנייה, לפי "ערכן" בשוק.

 

"תנובה"  : בתי הסעדה קטנים של חברת השיווק הגדולה "תנובה" שנהגו להציע מחית תפוחי אדמה עם לבן או ביצה רכה.עתיק יותר הוא הכפיר. משקה חלב. הוזכר בפזמוני הקומקום,

המטאטא. לאחרונה –כנראה: במחזה "קרא לי סיומקה" נתן שחם, הבימה, שנות חמישים ראשונות.  ספרית הפועלים 1950.

 

"תַעֲרִיפָה"  : חצי גרוש= חמישה מִיל מנדטורים. המטבע הקטן בסדרה -  עם חור -  (בסדרה של:חצי גרוש, גרוש, שני גרוש)

חצי מיל כופר הישוב. מטבע נטבע על ידי היהודים. שימש כתרומה למוסדות בפרט אם איבדו אותו. לא הוכר על ידי המערכת המוניטארית של הבריטים.

 

"תרבוש"  :  כובע צמר שחבשו  הנוטרים.   

 

"תַרְפַּפּ"וּ"  מופיע בביטוי המחוזי "משנת תרפפ"ו " שפרושו קדום, זקן, ענתיקה משנת ייצור אי שם בעבר הרחוק.
 המקור לקוח משיבוש בספניולית של המשפט: "דל טימפו דה מי תרה פפו" שפירושו: "מזמנו של הסבא השלישי שלי"   כלומר מלפני ששה דורות.

 

 

 

נספח לשירי שטות

    

   הוי הרכבת

   היא מסתובבת

   על גלגלים,  על גלגלים,  על גלגלים.

 

  כותונת לילה

  נפלה בפיילה

                               על גלגלים....

   ארוחת בוקר

   עולה ביוקר

                              על גלגלים...

תוספת של משה ברק: אני זוכר את תחילתו בסביבתי בשנות השלושים: 

                                                                הרכבת

                                                                מסתובבת  

                                                                על גלגלים על גלגלים על גלגלות.

                                                                   

                                                                כותונת לילה

                                                                נפלה בפיילה

                                                                על גלגלים על גלגלים על גלגלות

מכותונת הלילה שנפלה בפיילה, נהנינו מהאירוע, ומן החרוז הנדיר.

בסביבתי שרו בפעם השלישית "על גלגלות" במקום "על גלגלים".

 

 תוספת של עלי כהן מקופנהגן :  ככל הנראה יש הרבה גירסאות לחלק הראשון של ה"שיר" הזה והנה הגרסא כפי שאני הכרתיה

מן התנועה  (ואם זיכרוני אינו מטעני היא גם הופיעה ב"משמר לילדים")- כאשר היינו בתנועת הנוער והחלקנו על סקטים לעבר

הפעילות בקן היה השיר הזה ככה:

                                          אנו בָּאשֶטִים

                                                              תמיד על  סקטים 

                                                              על גלגלים על גלגלים על גלגלים 

                       (מה זה "באשטים"-מודה: אני לא יודע!) 

 

ולשיר אחר:

נילי דיסקין  : "האם בקריה תמכו בטרור?"      

בעקבות ההשלמות לשיר האידיוטי ( כותונת לילה נפלה בפיילה)  שאותו שרנו בקריה, נזכרתי בעוד שיר שפישרו לא ממש ידוע לי ואני זוכרת רק את חלקו. זה הלך ככה :  

יוללה, יוללה ........

מה נעשה בלי עבודה?

איפה? בחיפו! ( חיפה נכתבה בחולם מלא כדי להתאים לחרוז)

בבית הממשלה.

הקצין קפץ לגובה -

ולהיטלר עף הכובע.........     מישהו זוכר ? האם זה היה שיר "טרור" נגד הבריטים?  נילי דיסקין.

 

גרימי מוסיף עוד שני בתים:

תוספת בוקר,

ביצים ביוקר,

על גלגלים על גלגלים על גלגלים

 עוד תוספת ל"על גלגלים":

- אחרי הבית על ארוחת הבוקר, זכור לי בית נוסף:

 

בצהרים –

ת'שלם כפליים...

על גלגלים על גלגלים על גלגלים

 

ובמקלחת,

אשה צורחת,

על גלגלים על גלגלים על גלגלים

 

 

נורית פלימן על  "יוללה": אני זוכרת את "יוללה" ככה:

יוללה, יוללה, מה נעשה  בלי עבודה

איפה, בחיפו, בבית הממשלה!

לקצין נפל הכובע,

מוסוליני עף לגובה.

כך נגמר המעשה:

-XXX--בבית כסא!   אין שם מיוחד שישב בבית- כסא.זה היה לפי המצב. אם מישהו היה / הייתה צ'ילבה שלך - באותו זמן

הוא / היא  נשלח לשם לאחר כבוד...

 

******

חיים שחל, יליד תל-אביב,  שהוא מבוגר מרובינו  בעשר שנים ואף יותר,

שר לי את הגרסא התל – אביבית, שאמא שלו עוד שרה:

 

יוללה יוללה, מה נעשה בלי עבודה

איפה, ואיפה, ואיפה נעבוד?

בפתח-תקוה ערבים -

בנס ציונה בדואים -

ובעמק השומרים -

הם בני האיכרים.

 

 גרימי, (צבי גלעד מעין גדי) שולח עדכון לשיר:   מילים: עממי     לחן: עממי חסידי,
 חֶבְרַיָּא, חֶבְרַיָּא
מַה נַּעֲשֶׂה בְּלִי עֲבוֹדָה?
אֵיפֹה וְאֵיפֹה
וְאֵיפֹה נַעֲבֹד?!

בְּפֶתַח-תִּקְוָהעֲרָבִים!
בְּנֵס-צִיּוֹנָה – בֵּדוּאִים!
בַּיֶּקֶב – בְּנֵי הָאִכָּרִים!
אֵיפֹה נַעֲבֹד?

חבריא, חבריא
מה נעשה בלי עבודה?
איפה ואיפה
ואיפה נעבוד?

בפתח-תקווה – ערבים!
בנס-ציונה – בדואים!
ביקבבני האיכרים!
איפה נעבוד?

 

   גרסאות נוספות

גרסת נתיבה בן-יהודה

יוּלָלָה, יוּלָלָה,
מַה נַּעֲשֶׂה בְּלִי עֲבוֹדָה?
אֵיפֹה, וְאֵיפֹה,
וְאֵיפֹה נַעֲבֹד?!

בְּפֶתַח-תִּקְוָה – עֲרָבִים!
בְּנֵס-צִיּוֹנָהבֵּדוּאִים!
וּבָעֵמֶק – הַשּׁוֹמְרִים!
אֵיפֹה נַעֲבֹד?





גם הזיכרון שלי התעורר לתרועות ה"פיילה" ואחרות.

מה לכם לסבול כול היום את לחץ הקפיץ בכרית.

לך לדוקטור בלייר שינקין שלושים

והוא יתן לך חגורת פלאים.

חגורת הפלאים של דוקטור בלייר תציל אתכם תמיד.

השראה ממודעה מסחרית שהופיעה בעיתונות תדיר ולאורך זמן, מלווה בתרשים, שמציג את הכרית שלוחצת פנימה את שבר המעיים.

הושר עם מנגינת רחוב, בתנועה ובטירונות. כתב: משה ברק

 

ומה עם השיר:

המשטרה שלנו, (הבריטית)

יימח שמה לנצח!

רוקדת עלי באבא,

בכל מקרה של רצח.

                                      עלי באבא!

                                      בבוקר עלי באבא!

                                      בערב עלי באבא!

                                      עד חצות הליל...

חנן רותם

 

להלן מילות השיר מזמר רשת  

                                                              ביצוע השיר בזמרשת 

 

 

נילי דיסקין כותבת: נזכרתי בשיר שטות נוסף  :

 יש לה רגל מתברגת, וראשה על ציר,

 ובלילה את ידה תולה היא על הקיר.

 ומחפשת המפלצת בעל נאמן,

 זה סוף כל בחור טיפש המחפש נדן.

 

 נגני נגני תזמורת עד בלי די!

 את מוציאה אותי מכל כלי...  

 בלילה זה נגילה ונשמח!    

 כי לא אני הוא הבחור אשר נפל בפח

 

         ייתכן שהיו עוד בתים שאותם איני זוכרת נילי דיסקין.

 

להלן השיר כפי שהוא מופיע בשירונטו: אצלנו שרו אותו בשינויים קלים, מסומנים בתוך סוגריים.

 

יש לה רגל מתברגת

מילים ופזמון: עממי

יש לה אף שופר תוקע, ושפמפם תחתיו-

יש לה פה מעיין נובע, דק אבל רחב...  (אצלנו שרו: הוי כמה רחב)

קול יוצא מבין שפתיה

כזימזום מטוס

ובלילה את שיניה שמה היא בכוס

 

נגני נגני תזמורת עד בלי די!

 את מוציאה אותי מכל כלי...  (אצלנו:את מוציאה אותי מתוך כלי)

 בלילה זה נגילה ונשמח!    (אצלנו: כי זה היום אגיל בו ואשמח-)

 כי לא אני הוא הבחור אשר נפל בפח

 

 

יש לה רגל מתברגת, וראשה על ציר,

 ובלילה את ידיה שמה היא בקיר...(אצלנו: תולה היא על הקיר.)

 ומחפשת המפלצת בעל נאמן,

 זה סוף כל בחור טיפש המחפש נדן.

 

נגני נגני תזמורת עד בלי די!

 את מוציאה אותי מכל כלי...  (אצלנו:את מוציאה אותי מתוך כלי)

 בלילה זה נגילה ונשמח!    (אצלנו: כי זה היום אגיל בו ואשמח-)

 כי לא אני הוא הבחור אשר נפל בפח

 

נילי דיסקין כותבת:

 יש לי חשד שהשיר הזה נכתב כשיר "מן המניין" ( אולי ע"י מרים ילן -שטקליס?) אבל אנחנו שרנו אותו כשיר שטותי לגמרי, עם ריקוד דבילי צמוד.

אני בובה ושמי ימימה-מה,

 בוכה אני שנה תמימה-מה.

 כולם אומרים לי שאני יפה,

רק רגלי הן עקומות נורא!

 

 

 

 2.  כשיצאנו לטיול-יול-יול,

 בשדה וגם בלול-לול-לול.

 אני הלכתי הראשונה,

 כי רגלי הן עקומות נורא...

להלן השיר כפי שהוא מופיע בזמרשת:

אֲנִי בֻּבָּה וּשְׁמִי יְמִימָה-מָה                                     מילים – בלהה יפה
בּוֹכָה אֲנִי שָׁנָה תְּמִימָה-מָה                                     לחן - עממי
כֻּלָּם אוֹמְרִים לִי כִּי אֲנִי יָפָה
רַק רַגְלַי הֵן עֲקֻמּוֹת נוֹרָא.

וּכְשֶׁיָּצָאנוּ לְטִיּוּל-יוּל-יוּל
לַפַּרְדֵּס וְגַם לַלּוּל-לוּל-לוּל
כֻּלָּם אָמְרוּ: יְמִימָה כֹּה יָפָה
רַק רַגְלֶיהָ עֲקֻמּוֹת נוֹרָא.

אֵינִי רוֹצָה שֶׁיִּלְעֲגוּ-גוּ-גוּ
לִכְשֶׁאֶגְדַּל כֻּלָּם יֹאמְרוּ-רוּ-רוּ:
יְמִימָה הִיא בֻּבָּה כֹּה יָפָה
רַק רַגְלֶיהָ עֲקֻמּוֹת נוֹרָא. אני בובה ושמי ימימה-מה
בוכה אני שנה תמימה-מה
כולם אומרים לי כי אני יפה
רק רגלי הן עקומות נורא.

וכשיצאנו לטיול-יול-יול
לפרדס וגם ללול-לול-לול
כולם אמרו: ימימה כה יפה
רק רגליה עקומות נורא.

איני רוצה שילעגו-גו-גו
לכשאגדל כולם יואמרו-רו-רו:
ימימה היא בובה כה יפה
רק רגליה עקומות נורא.

 

 

כותבת נילי דיסקין: בעקבות השמעת שיר איטלקי ברדיו, שנקרא (דווקא בצרפתית) פטיט מארי.

 

נזכרתי, שהיינו שרים לפי המנגינה שלו שיר  אחר: "אל תיקח הכל ללב".

 

אל תיקח הכל ללב,

שים חצי על הכתף ( בגרסה הרשמית-שכח כל מה שרק כואב)

 אל תצא מהכלים

רק חבל על המילים.

 ואם באוטובוס יושבת הגברת

 ממש לפני האף

     והלאה אני לא זוכרת.

בנדלה: אני זוכרת בית נוסף, (אולי לפני הגברת שיושבת):

ואם באוטובוס נסגרת הדלת -

ממש לפני  האף,

נשארת על הסף!

אל תיקח הכל ללב.....

להלן השיר כפי שהוא מופיע בזמרשת:

 

אל תיקח הכל ללב

מילים: אברהם ברושי
לחן: עממי



אל תקח הכל ללב
שכח כל מה שרק חולף,
אל תצא מהכלים,
כי רק חבל על המילים
אוי, אל תקח הכל ללב
ואל תגרום לו עוד כאב,
הן לא כדאי להצטער -
הרי הכל חולף , עובר.

אם ילדתך, פתאום,
בך היא בוחלת,
והסיבה לכך - מצאה יותר מוצלח, אז -
אל תקח הכל ללב...

ואם באוטובוס, נסגרת הדלת
ממש לפני האף -
נשארת על הסף, אז -
אל תקח הכל ללב...

אם השותף ברח
עם כל שק הכסף,
והמצב הוא כך
שכבר אתה בפח! אז -
אל תקח הכל ללב...

 

 

 

 

 

 

© זכויות היוצרים שמורות למחברים ולאקו"ם

 

שלח ברן: 

"מי שלא קונה מתנות לילדים, אז אני לא עושה לו מזלים. היידי גיזומבה גיזומבה..."

כך רוכל חרזן זימר, בתחנה המרכזית בתל אביב. עולה משנות החמישים, שמכר מרכולתו באגורות של לירות.

 

* (למנגינת שיר אמריקאי)

"הסבתא יוכבד, על המיטה שוכבת

כל היום רוצה לישון

עולה, עולה, עולה, עולה הסבא

והוא אומר שגם זקנים צריכים לחיות"

* סבא אליהו והסבתא רוזה

שכבו כל הלילה באותה הפוזה

עד שנמאס להם ולא יכלו יותר

אז הם הסתובבו לצד האחר

 

עוזי תפוזי אוהב את שושנה

כל היום מרכיב אותה על אותה הרמה

עד שנמאס להם ולא יכלו יותר

אז הוא הרכיב אותה על משהו אחר

* לבן גוריון יש

קדילאק (3X)

לבן גוריון יש קדילאק

ולנו יש קדחת

 

ולמה יש לו

קדילאק (3X)

ולמה יש לו קדילאק

כי לנו יש קדחת

 

לבן גוריון יש

חור בראש (3X)

לבן גוריון יש חור בראש

ולנו יש בתחת

 

ולמה יש לו

חור בראש (3X)

ולמה יש לו חור בראש

כי לנו יש בתחת

 

 

* (למנגינת שיר אמריקאי)

"הסבתא יוכבד, על המיטה שוכבת,

כל היום רוצה לישון.

עולה, עולה, עולה, עולה הסבא,

והוא אומר שגם זקנים צריכים לחיות"

  

* סבא אליהו והסבתא רוזה,

שכבו כל הלילה באותה הפוזה.

עד שנמאס להם ולא יכלו יותר –

אז הם הסתובבו לצד האחר!

 

עוזי תפוזי אוהב את שושנה!

כל היום מרכיב אותה על אותה הרמה!

עד שנמאס להם ולא יכלו יותר,

אז הוא הרכיב אותה על משהו אחר"

 

* הוי מרלון ברנדו

איזה כתפיים

הוי מרלון ברנדו

גבר מן השמיים

הוי מרלון ברנדו

גבר של ממש

סוכר יקר לי, סוכר יקר לי, סוכר יקר לי מדבש

 

הוי גרטה גרבו

איזה רגליים,

הוי גרטה גרבו

בובה מן השמיים

הוי גרטה גרבו

בובה של ממש

סוכר יקר לי, סוכר יקר לי, סוכר יקר לי מדבש.

 

ובמשחק מטפחת שרנו: יש לנו גולם במעגל.

 

וגם:

פֶה, פֶה, פֶה, זה לא יפה, ששמו לו בפה - מקל של מטאטא!

פֶה, פֶה, פֶה,זה לא יפה, ששמו לו באף - עמוד של טלגרף! 

 

שלחה נילי דיסקין:

 

 

חזרתי מביקור אצל בתי בגרמניה. הביקור הניב שני זיכרונות על שירי שטות:

(לפי: ממרומים ברכה יורדת)

ממרומים פצצה יורדת,

 היטלר רץ אל המקלט

ואשתו המחורבנת (או המטומטמת

 !עם התחתונים ביד

המקלט עשוי מקפיץ,

והיטלר - הוא אוהב להפליץ!

 

  זהו. זה מה שאני זוכרת. סליחה על הגסות אבל ככה שרנו אז

 

השיר השני:

 

  בגרמנית: אחת שתיים שלוש ארבע))    אינס צווי דרי פיר

 מנדלה שתה קפיר.

הוא זרק את הבקבוק -

!  וצעק אינעל-אבוק. ג'וק

 

 

ועוד שני שירים:

 

* (למנגינת השיר של הארי בלפונטה)

סטאלין מת, למה מת?

מת לאכול בננה!

תנו לו בננה של עמק הירדן!

 

 

* (למנגינת "אימי נתנה לביבה")

שיר אשיר, אשיר לעדה,

שיר על הרצל.

אם תרצו אין זו אגדה!

שיר על הרצל.

 

שיר אשיר, אשיר לעדה,

שיר על טרומפלדור.

טוב למות בעד ארצנו!

שיר על טרומפלדור.

 

שיר אשיר, אשיר לעדה,

שיר על ביאליק.

איש היה, הוֹפּ ואיננו!

שיר על ביאליק.

 

שיר שהיינו שרים בשעורי החקלאות. המורה מרדכי תנא היה גבוה ורזה ולכן קראנו לו "ארוך" במלעיל.

היות ועבדנו תחת פיקוחו, היינו שרים:

                                                                                       עבדים היינו לארוך בגינה...

 

 

                                                                לפי המנגינה של ההגדה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נילי דיסקין מתקנת

השיר היפני של משה ברק, לוקה קצת בשיכחה. הזיווגים הם : " התחתן יאק עם ציפה, יאק צידראק עם ציפה דריפה

, ויאק צידראק צידראק צידרוני, עם ציפה דריפה ימפימפוני...

 ובנדלה משלימה:

השיר במלואו: (כפי שאני זוכרת אותו. אגב , הוא לא הושר, אלא זה היה דיקלום)

היה היו שלושה יפנים:

יאק, יאק צידראק, יאק צידראק צידראק צידרוני...

היה היו שלוש יפניות:

ציפה, ציפה דריפה, ציפה דריפה ימפמפוני...

הם נישאו:

יאק לציפה, יאק צידראק לציפה דריפה, יאק צידראק צידראק צידרוני, - לציפה דריפה ימפמפוני.

נולדו להם בנים:

ליאק וציפה – שח.

ליאק צידראק וציפה דריפה – שח שחמט.

ליאק צידראק צידראק צידרוני וציפה דריפה ימפמפוני – שח שחמט שחמוני.

התדעו כמוני?

הכוונה הייתה לקרוא את כל השמות האלה הכי מהר שאפשר, בלי להסתבך בלשון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המשך יבוא!

 

 

סוס ארוך   >  סוס ארוך 

 

   במנהרת הזמן :ביטויים של פעם במצגת pps  להורדה מן הקישור >  TimeTunel.pps