14.3.08 שיירת הנשק במוצקין : מאת יוסי חסין (בטורקיה)
גייזי שלום
אני
נמצא בטורקיה לרגל עבודה וכמו תמיד אני מחכה ליום חמישי לפתוח את האתר לקרוא ולהיזכר
בימים טובים וימים קשים שעברו עלינו בילדותנו ונעורינו בקריה.
קראתי
מה כתב אבישי ברק על היום והרגע ששמענו את הפיצוץ הגדול שנשמע ברגע שלימים
ידענו שבה התפוצצה משאית הנשק בפאתיה הצפוניים של קרית מוצקין על כביש חיפה עכו.
אני
הייתי על האופנים בדרך מבית הספר הביתה בין רחוב ז' לח' קרוב לביתנו (כביש ראשי 44
) ראיתי גם את העשן שעלה מהמכונית המפוצצת ובלי לחשוב הרבה נסעתי דרך
רחוב ח' " העגול" לרחוב י'ח ומשם דרך החולות
לכוון כביש חיפה עכו. כשהגעתי לא הרחק ממקום הפיצוץ היו שם אנשי ההגנה וכמעט במכות
גרשו אותי מהמקום.
חזרתי
בכוון הקריה הביתה הגעתי דרך הצריף לכביש ראשי וכשהתקרבתי הביתה ראיתי טנדר
אפור (פורד ) של חברת חשמל על יד הבית ואת אמא שלי (יוה) עם תיק עזרה ראשונה שהיה תמיד בבית – אמא הייתה בהפסקת
צהרים בין משמרת למשמרת וראיתי שכמה שהיא קטנה היא בקושי נושאת את התיק הגדול של
העזרה הראשונה ורצתי לעזור לה... והיא בשקט כמו תמיד "נתנה לי פקודה" תישאר
בבית אני בקופת חולים ואחזור מאוחר. כמובן "סירבתי פקודה " ונסעתי אחרי הטנדר
ששלחו לקחת אותה וראיתי שהיא לא נוסעת לקופת חולים (על כביש ראשי בין רחובות ד'
לג' ) אלא הטנדר מסתובב ברחוב ד' לכוון צפון ואני אחריו עד בית העם, שם היה
ריכוז הנפגעים הרוגים ופצועים מהפיצוץ. כמובן שלא נתנו לי להיכנס אבל דרך
התריסים של בית העם ראיתי את אמא רכונה על הפצועים ששכבו על מחצלות על הרצפה. עד
שגירשו אותי וחזרתי להסתובב על האופנים ולא רצית להיכנס הביתה עד שאמא תחזור
ואני כולי ילד בן 10 עם מפתח הבית קשור לשרוך נעלים על הצוואר ( אני לא יודע אם משהוא
זוכר את המושג "ילדי מפתח" אבל אני הייתי כזה.... אני זוכר שעד הערב
חיכיתי לאמא שתגיע, ובאמת כשהחשיך היא באה עם החלוק שהיה לבן ועכשיו היה מוכתם
בשחור ואדום, פניה של אמא היו עצובים והייתה מותשת, התיישבה על המרפסת לפני הדלת
ואמרה לי יוסיק תביא לי בבקשה מים...... היא ממש לא
יכלה לקום ולהכנסה הביתה. אני זוכר את אמא כאישה חזקה ואיתנה (גמדה
מדור ענקים) תמיד עם חלוק לבן ו"קפ"
לבן עם סמל של קופת חולים ופתאום היא יושבת עם חלוק מזוהם, פניה נפולים והיא על סף
בכי, אף פעם לא ראיתי אותה בוכה, מעולם לא.... ואז אני פרצתי בבכי, נשברה לי
התדמית של החזקה והמשענת, לי במיוחד אבל לרבים אחרים גם כן היא חיבקה אותי וכך ישבנו עוד זמן ארוך על
המרפסת עד שבא אבא שלי מהעבודה ונכנסנו הביתה.
באותו
ערב כשהייתי צריך להיות במיטה לא הצלחתי להירדם ושמעתי אותה מספרת לאבא מה היה שם,
ואת זה לא אשכח לעולם, היא אמרה שהיו שם שניים הרוגים, אחד שחור ואחד משלנו, וגם
בין הפצועים היו שניים שחורים לגמרי, ושאנשי ההגנה אמרו לה תטפלי קודם"
בשלנו" כי השחורים הם ערבים כנראה והיא אמרה לאבא ומה אתה חושב כולם היו
שלנו, הם היו שרופים ומפויחים וכמעט אי אפשר היה להכיר מי הם הפצועים,
ורק אחרי שניקתה אותם וחבשה אותם העבירו אותם לרמת יוחנן כנראה ואת הפצועים קשה
וההרוגים לבית החולים הממשלתי (לימים רמ'בם). אני לא
יודע גייזי אם ד'ר שפירא
הזכורה לטוב הייתה שם – אני יודע בדיוק נמרץ מי כן היה שם.
להשתמע
ושבת שלום, יוסי
יוסיק, אני הייתי ברגע הפיצוץ על
אופניים, בכביש ראשי פינת ג' לידי עמד אריק לביא הגפיר ז"ל , ענן עשן (כמו פטריה אטומית)
התמר לשמיים ואכן תוך דקות הגענו למקום, והמראות כפי שאתה מזכיר,
וכשחזרתי לביתי אני זוכר את הפעילות בבית העם שהיה צמוד לחצר האחורית של
ביתנו...היו זמנים. גייזי