3.4.10 על אנשים וכלבים: מאת ציפי
יניר/רסין
קראתי את הרפתקאותיה של הכלבה לינה,(סופר ע"י מוטקה ברק מקיבוץ גדות) ונזכרתי בסיפורו של שייקה יסינובסקי ז"ל
שגדל בקריית חיים ומאוחר יותר היה מן המתיישבים הראשונים בערד. שייקה היה
חוזר ומספר לי בהתרגשות את הסיפור המיוחד הזה, ולאחרונה שמעתי אותו שוב
מבינה יסינובסקי, אשתו. ומעשה שהיה כך היה:
שנות השלושים הראשונות. קריית חיים בראשית התהוותה, ומשפחת יסינובסקי, עם שייקה הקטן, מתיישבת במקום.
בבוקר יוצאים ההורים לעבודה, והילד נשאר בבית עם סבא ועם כלב הזאב השייך
למשפחה. במשך היום היו הכלב ושייקה הפעוט משתעשעים בחצר, מתהוללים ומתפלשים
יחדיו בחול, אוכלים וישנים זה לצד זה.
לעיתים היה הילד עולה על גבו של הכלב ורוכב עליו, משל היה זה סוס קל
רגליים. "הנה סוסו של השומר יונה רסין"
- היה מנופף בידיו ומכריז בשמחה...
הסב הדואג לא ראה בעין יפה את הידידות ההדוקה בין נכדו לבין
הכלב הענק.
"הילד מציק לכלב, ומי יודע מה תהיה תגובתו ל"הצקות" אלה
וכיצד ייגמר הדבר!" חזר והביע את דאגתו בפני
ההורים. לאחר הרהורים ושקילת העניין מכל צדדיו הוחלט להפריד בין השניים
ולמסור את הכלב לאחת המשפחות בקרייה, אך הכלב היה בורח
שוב ושוב מאדוניו החדשים וחוזר הבייתה עייף, פצוע ומלוכלך. שייקה היה נצמד אליו,
מחבקו בכל כוחו ומסרב להיפרד ממנו.
ההורים דיברו על לבו שימסור את הכלב לשומר יונה רסין שהיה ידיד המשפחה. לכך הסכים ישעיהו הקטן, והכלב, כנראה,
הסכים גם הוא...
בבוא היום נמסר כלב הזאב ליונה והיה מלווה אותו מדי ערב בצאתו
לשמירה. לילה אחד התנפלו עליו כמה ערבים וניסו לשדוד ממנו את רובהו. הכלב התנפל על
השודדים, פצע אחד מהם אנושות, וכל השאר נסו על נפשם כשהם פוגעים בכלב
ופוצעים אותו בבטנו. כל מאמצי הרופאים להציל את חייו עלו בתוהו
והוא מת. הודות לנאמנותו ואומץ לבו ניצלו חייו של יונה רסין השומר של קריית חיים באותה עת.