אורי יסוד                                                                                                            29.5.2008

המורה דליה

 

 

ידידי שאול קרמר בן הקריה , יליד 1952 תלמיד מחזור ט' בבית הספר נתיבים והיום תושב חיפה סיפר לי שהוא וחבריו לספסל הלימודים נפגשים מס' פעמים בשנה עם מורתם מכתה א' דליה ויסברוד ובחג שבועות   הקרוב הם יוצאים יחדיו לטיול משותף , מובן שהבעתי את פליאתי הרבה והדגשתי שאני מסופק אם יש הרבה דוגמאות כאלו , אם בכלל .   ואז אומר לי שאול , אשלח לך שיר שכתבתי על המורה דליה .    התפעלתי מאד מהשיר הזה שהוא כל כך אמיתי , כל כך  מייצג את עברנו ואת קרית חיים של פעם הזכורה לטוב וחשבתי לעצמי (בתאום עם שאול) שמן הראוי לפרסמו באתר שלנו , עוד מזכרת יפה מההיסטוריה הנוסטלגית המדהימה של קרית חיים ,

 

המורה דליה

 

ישנם אנשים, מסתבר, שעדיין קשורים

לתקופות וימים אחרים

שהכול היה פשוט אמיתי ותמים

שכל מה שאמרנו, בא מהלב – מבפנים

הסתפקנו בנעלי המגפר ומכנסי אתא – בלי מותגים

לפעמים יחפים ולפעמים בסנדלים.

יכולנו להשאיר לחלבן כסף ליד הבקבוקים

לא נעלנו את הדלתות – כך היינו רגילים.

 

הסתפקנו במועט אך היה לנו הרבה

המון חברים ומשחקים, עשינו חיים

כאלו היו הימים בקרית חיים.

וכשהגענו לכיתה א' בביה"ס נתיבים

חיכתה לנו המורה – דליה, בחיוך מסביר פנים,

מורה שהשקיעה בנו את כל כולה

מורה שאהבנו – פשוט נפלאה.

 

דליה – מורה שאין כמוה – היום אני יודע,

והיא התייחסה אלינו כאילו היינו ילדיה.

כשחלינו, ערכה ביקור בבתים

ובשיעורי טבע הלכנו לביצה – לצפות בראשנים.

חונכנו להיות בני אדם, להיות הגונים

למדנו לכבד את ההורים והמורים

לשמור על ניקיוננו האישי והסביבה

ובימי שישי היה ערב כיתה במקום מסיבה.

 

וכיום כשעברנו כבר את החמישים

ורואה כיצד הדברים במדינה מתנהלים,

אני חושב לעצמי,  מה אפשר עוד לעשות?

ולאן נגיע ולמה לצפות?

ועולה בי המחשבה כי הפתרון הוא אחד

צריך מנהיג מסוג אחר, אדם מיוחד

לא פוליטיקאי  מדופלם,  גנרל או אדמירל,

גם לא איש ועד שיפסיק את החשמל

מכל אלה למדינה כבר היה ודי לה,

צריך אחת שתחנך, כמו המורה דליה...

 

                            (כל הזכויות שמורות לשאול קרמר)