3.6.10      גדעון שדמי                      בליל הגשרים 1946

שלום  אחרון

אני מתבקש, על ידי  הנהלת בית הספר בקריה, זה בית הספר,

ברחוב דלת, ללוות  כתת ילדים, בטיול לגליל המערבי.

לפנות ערב, אנחנו מגיעים לקבוץ מצובה.

מטיילים בשבילי הקיבוץ.

לפתע, מופיעה מולי, דמות מוכרת.

ינקו. חבר קיבוץ עברון. אנחנו עובדים שנינו בבית החרושת

ללבנים, "נעמן". ינקו עובד במחלקת השיחול.

שלום ינקו, איזו הפתעה. מה אתה עושה פה. ינקו ממלמל

משהו לא ברור. אנחנו נפרדים לשלום, בלחיצת יד וכל אחד,

פונה לדרכו.

בלילה הוא מתפוצץ, עם ארבעה עשר מחבריו, ליד הגשר.

רק אחד, בן דודו של יהודה מיינצר, חבר מזרע, מצליח להגיע

פצוע  למצובה .

שישה עשר ביוני, ארבעים ושש. ליל הגשרים.

ינקו, ברוך זכרך, חבר. ברוך זכרכם, גבורי ישראל.

גדעון.

                                                                                          יד  ל-י"ד