10.7.08  "בית העם החדש" מאת אלי רביד/לישי 

                (  מוקדש למיכל אבישר נכדתו של טוטקה בילוצרקובסקי מרחוב ח',לצורכי לימוד האדריכלות)

ברקע התמונה : בית העם >  http://www.pbase.com/geyzi/image/94375337  

 

 מבנה " בית העם" בקריה נבנה  להערכתי בשנת 1946-1947, סמוך למועד הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור. הבניין הוקם על דיונות  החול שבין רחוב ח'  ורחוב ט',ומלאכת הבניה נעשתה,איך לא,על ידי חברת " סולל בונה",שהייתה חברת הבניה הגדולה  והמובילה בתחומה  בפלסטינה  א''י המנדטורית ,שנותיה הראשונות של המדינה ושנות השבעים. רבים מתושבי הקריה עבדו בה, מילאו תפקידים מרכזיים  בניהולה ונודעו  כאנשי בנין  חרוצים,מקצועיים ומסורים מאד.למיטב זכרוני,את בנין "בית העם "  תכנן האדריכל מנספלד, מבכירי האדריכלים בארץ.להקמתו של הבניין הציבורי הזה,הייתה אמירה חברתית מובהקת של אנשי הקריה,כאשר החליטו לבנות ביישובם מבנה ציבורי מרכזי ,להתכנסויות,הקרנת סרטים,מופעי תיאטרון וקונצרטים.המבנה תוכנן כך,שבקדמת האולם בצידו המערבי,מתחת לבמה

 ובמפלס נמוך יותר , התמקמו אנשי התזמורת אשר  בנגינתם היפה,לוו את המופעים ,קירות המבנה היו בנויים מיציקות בטון ובלוקים.הקירות הפנימיים היו מסוידים,ואילו החיצוניים היו מותזים בטיח{שפריץ }.מלאכת הבניה ארכה מספר שנים.עד ליציקת גג המבנה ,התנקזו   מי הגשמים אל האזור  שתוכנן לתזמורת,ואודות לאיכות הטובה של יציקת הרצפות ,המים לא חלחלו ונותרו במקומם משך זמן ממושך.{רב חדשי החורף }.אנו ,הילדים שמסלול דרכם מבית הספר א' {ארלוזרוב }  לביתם,היה בסמוך ל,בית העם ",מאד הערכנו את העבודה הטובה של אנשי  "סולל בונה ",וניצלנו את "האגם " שנוצר, לשייט רפסודות אשר בנינו  מערימת הקרשים הענקית ששימשו לתבניות יציקה ולעבודות הבניה ."ההפלגות" היו בעיקר  בשעות אחר הצהריים,משעת  סיום עבודת פועלי הבניין  ועד להתייצבותו  של שומר  האתר .

 

העונג הזה הסתיים עם יציקתו של  הגג,אשר  ,במונחים של אותה תקופה,היה שילוב של תכנון וכשר ביצוע  מיוחדים ומרשימים .בחזית המבנה,בצידו המזרחי, ולכל רוחבו הייתה מרפסת צרה,אשר שימשה לכניסה הראשית הרחבה, ואת  שניים או שלושה אשנבי מכירת הכרטיסים.משני צידי המבואה,הובילו מדרגות אל היציע ,ולצידן {מימין ומשמאל }דלתות הכניסה לאולם רחב הידיים . המושבים היו עשויים עץ,וללא ריפוד.  האולם לא היה ממוזג .שנים מספר לאחר חנוכת ,בית העם ", וכפתרון לחם המעיק,גידרו את החצרות שבצידו הצפוני והדרומי של המבנה,בגדרות ברזל. במהלך המופעים .הסדרנים הטובים ,היו פותחים את דלתות היציאה  שבשני צידי האולם{צפון ודרום }ומאפשרים לקהל  ליהנות  ממשבי רוח קלים ולהתאוורר..בשעת ההפסקה,היה הקהל יוצא מהאולם אל החצרות המגודרות ,לשאוף אויר צח.גדרות הברזל שתחמו  את החצרות,היו יפות ,אך המרווח שבין המוטות ,אל אף שהיה צר,לא עמד בפני רצונותינו העזים ושאיפתנו כבני נוער,להתפלח לאולם ולהיות כשאר בני תרבות....משנוכחו האחראים ל"בית העם "כי קהל הצופים באולם  הולך ורב,ככל שמתארך המופע[ובעיקר בבני נוער" שוחר אמנות"},הוסיפו על הגדרות היפים ,שרשרות  תיל דוקרני,לחסום ,לעצור ולמנוע את הכניסה לאולם שלא מבעד לדלתות הכניסה הראשיות,דרכן נכנסו הורינו....כל אלה הועילו למרבית המופעים, אך משבגרנו והיינו נערים, לא עמדו במבחן כאשר הופיעה באולם להקת  הנח''ל .על גיבורינו לא היינו מוכנים לוותר ,גם כשידענו כי אנו עלולים לספוג חבטות עזות מאלות  אנשי המשטרה הצבאית שהקיפו את גדרות החצר ועמדו על משמרתם .את  שריטות פציעתי מגדרות התיל הדוקרני אליו הושלכתי  על ידי שני אנשי המשטרה הצבאית,את צווחות   בנות קבוצת "עלומים "בסניף הנוער העובד בקריה,ואת "הטיפול הרפואי הראשוני "שהעניקו ליבמטפחת הבד הרטוב  שהייתה בכיסי ,מילות העידוד והליטוף  הרחמני ,אני נושא בזיכרוני,ובאהבה רבה,עד עצם  היום הזה.....    לישי