מתוך חדשות בן עזר

 

אלי מייזליש

על עין גדי בשנת 1951

לאהוד בן עזר, שלום רב,

נכנסתי היום במקרה לאתר שלך וקראתי שם על עין גדי [ועל הטיטניק] ועל זה שהוקמה ב-1953 ע"י גרעין נח"ל.

הייתי מעוניין לספר לך בקצרה על עין גדי 1951, כשהיתה עדיין מוצב צבאי נידח ללא קשר יבשתי עם הכביש [אפילו הרעוע לסדום של 1953].

ובכן, כבר הייתי בעין גדי לפני ארבע או חמש שנים והרציתי בליל שבת על "כיצד הוקמה עין גדי" לתדהמת כמעט כל הנוכחים [חוץ מאחד], שלא ידעו ולא שמעו על הסיפור שלי, וכשעתיים ישבו מרותקים.

הייתי חייל סדיר [1950-1952] בגדוד תותחנים 404 בפיקוד דרום, והגדוד מדי פעם "תפס משלטים" בנגב ובערבה – כולל עין גדי שנכבשה ב-11.3.1949 ע"י פלוגה של 'אלכסנדרוני', ממש באותו מבצע לכיבוש אילת. הפלוגה באה מסדום בספינות אשלג מסדום; ספינות 'פק-פק' במהירות 6-8 קשרים לשעה.

מאז, ועד לסלילת הכביש שהחל ביולי 1951 [תחילה כדרך עפר בידי חיל הנדסה פיקודי יחד עם 'סולל בונה'] היתה התחבורה מסדום לעין גדי בספינה [כ-5 שעות].

גדוד 404 הקצה "לטובת" המשלט בעין גדי כיתת חיילים בלבד, וכך יצאה הכיתה שלי, ואני סמל הקשר, עם כל המכשירים בספינה האיטית מסדום בשעה 1 בצהריים, ובשעה 5 הגענו אל מזח קטן עשוי עץ שאורכו 4-5 מטרים, והתחלנו להוריד את הציוד, בעיקר הנשק והתחמושת וציוד הקשר, שהיה סם החיים למקום מבודד זה. 

פגשנו כיתה של גולני שהחלפנו אותה, והיא חזרה באותה ספינה לסדום רגע לאחר שפרקנו. היה שם גם חייל מגדוד נהגי הפרדות [מפרדס-חנה... היה דבר כזה אז בצה"ל] והראה לנו את הפרדה שלו ואת החציר שהיה מאכיל אותה. היה שם חמור [רכוש נטוש ערבי...] שקראנו לו רב"ט מוישה וציירנו לו עם גיר שני קווים כי היה חמור מצויין והיה עולה לבד בלי 'מחמרים' מהמזח ועד המשלט במעלה ההר, מרחק של יותר מקילומטר ואולי 2 ק"מ מהמזח. הוא קיבל דרגות בגלל שהיה גם מזיין את הפרדה [זה סיפור בפני עצמו ממש מרתק איך עשה את זה].

העלנו את הציוד ממש לקראת חצות ונרדמנו.

בבוקר התגלה מחזה של אואזיס במדבר. 10 חיילים 10 רובים צ'כים, אחד סטן [שלי] אחת בזה, מקלע בינוני על חצובה עם שרשרת, על גבעה שלטת, ועוד כמה ארגזי פעולה עם שרשרות ועוד 3500 כדורי רובים בתפזורת בארגזים. החייל ליד הבזה היה גם תצפיתן עם משקפת וטלפון שדה.

מאחור התרומם צוק נישא ונחל דוד ומעיין, ולמטה במדרון חוף הים השומם, והכול הכול שקט, רק עצי שיטה ודומים ועץ שיטה ענקי-ענקי ועליו נדנדה כמו בלונה פארק לשעשוע.

מיד בבוקר הקמתי תחנת אלחוט עם אנטנה אופקית ויצרתי קשר עם מטה הגדוד בעין חוסוב, עם מטה הסוללה באילת ועם פיקוד-דרום בבאר-שבע בכל שעה עגולה קשר אלחוט עם מ.ק. 19 המצוייין [5:5] .

כל זה בתנאי בידוד איומים שאם ח"ו היתה חולית צלפים בדואית יורה עלינו מהצוק, היתה גומרת אותנו אחד-אחד בשתי דקות.

יולי. חם. כולנו עירומים. לוקחים כדורי מלח בגלל הפרשת זיעה ללא הרף. והסמל מחליט ש"כולם", כל בוקר מ-8 עד 12, הולכים למעיין להתרחץ במים הצוננים. רק אני, התורן הדפוק ליד המ.ק. 19 הפתוח בתורנות 24 שעות ביממה, באין אלחוטן או קשר אחר. מזל שלקחתי איתי את התנ"ך.

אוכל? הצחקתם אותי. יש מנות קרב. פעם בשבוע מתעופף הפייפר ומשליך שני שקי לחם ומכתבים. רק מה? יש מים. ממש מים טעימים. ויש צינור חצי צול עד למשלט. "משלט"? הצחקתם אותי. צריף 2x3 ללא גג [עף פעם עם הרוח] מגורי הסמל ומחסן התחמושת. אוהל מגורים של כל הכיתה ועוד איזה 'בונגולו' ממחצלות שהיה "חדר הקשר", בו ישנתי [מיטת שדה] יחד עם מכשירי אלחוט, מצברים 'פק-פקים' להטענה, ג'ריקנים עם דלק. זהו.

והנה, כשבועיים אחרי בואנו. הכול שקט. ולפתע פעם ראשונה הטלפון מהתצפית [בזה]: "אלי, יש פייפר מסתובב יותר מדי, וזה פייפר שלנו... אולי לא יכול לנחות... מה לעשות? "

אני יוצא החוצה ורואה את הפייפר נוחת על מסלול הנחיתה ליד החוף, ויוצאים ממנו שני קצינים [אני עם משקפת]. אחד ענק והשני עם סרבל טיסה, כנראה הטייס. אני מתקרב אליהם [עם תחתונים] ומזהה את סגן-אלוף קצין הנדסה פיקודי וסגן טייס צעיר.

בחוצפתי הרבה, יחד עם התחתונים, הצדעתי והצגתי את עצמי: אלי מייזליש מפקד עין גדי... [הסמל, שהלך עם הכיתה למעיין להתרחץ, 'מינה' אותי לפני הליכתו: "מייזליש אתה המפקד... עד שאני חוזר."]

הקצין מציג את עצמו ומספר לי בנון שלנטיות כי בא להקים את היאחזות הנח"ל, ולפני שנחת סייר לבדוק מקום מתאים ולא מצא, ושאל אותי ככה: "כמפקד המקום, איפה אתה ממליץ להקים את הגרעין?" ככה בדיוק.

הסתובבתי לראות האם הסמל כבר מגיע, ומיד אזרתי אומץ, ככה: "המפקד, אתה רואה את העץ הגדול שם עם הנדנדה, שם על הטרסה – זה המקום הכי מתאים, משם שולטים על כל הסביבה, והטרסה היא הכי גדולה בשטח להקים שם מיבני קבע..."

מיד הוציא מכיסו קופסת סיגריות 'אסקוט' צהובה ועיפרון-שרטוט קטן וחד, והחל לשרטט ולבסוף מראה לי, "נו, ככה זה בסדר...?"

ואני רואה כאילו תמונה של ממש, טרסה ובמרכזה העץ "שלנו", ומסביב יישוב עשוי מבנים, ואני לא מתבלבל ומדקלם פסוק מהתנ"ך שקראתי באותו יום: "[אכן] כן תעשה כאשר דיברת..." – כדברי שלושת המלאכים לאברהם בפתח האוהל.

והקצין מחייך אליי וממשיך: "המפקד, שמחתי להכיר אותך... מחר נשלח את האסדה..." והחל לרדת אל המנחת.

כשהפייפר כבר המריא, מגיח בריצה הסמל מהמעיין, והוא כבר שמע מהתצפית כי הגיעו שני קצינים והמריאו... וככשמע מה אמרתי ועשיתי, החל להשתולל: "מה עשית, מייזליש... יהרגו אותי..." ואני רק צוחק וצוחק. "ככה עם תחתונים...? ככה הצגת את עצמך 'מפקד עין גדי'?... נו טוף."

וכבר למחרת בבוקר מגיעה האסדה [כמו נחתת] ומורידה טרקטור קטן [D4] וקומנדקר וכמה בטונדות, מהנדס אזרחי וחיילי הנדסה. הטרקטור מפלס דרך מלמטה אל הגבעה עם הטרסה,והמהנדס האזרחי מחזיק את קופסת הסיגריות של הסגן-אלוף, ועובדים במרץ כמו משוגעים.

בלילה-בלילה מגיעים גדנ"עים במאות, ובבוקר מתחילים בסיקול אבנים מצפון לדרום ותוך שבועיים פרצו אלה אל אלה כמו בניקבת חזקיהו "איש לקראת רעהו..." – ויש דרך קרקעית לסדום.

תחילה הביאו את שאר הבטונדות להקמת היישוב ולהשלמתו כישוב לגרעין נח"ל, כמו בכל ההאחזויות... בטונדות... וכשנפחה הדרך ממש, באו גם 'סיקיסם' [GMC] של הצבא וג'יפים וחגגו כל הדרך... העיקר לא בספינות הפק-פק.

עד היום ניתן לזהות את שרידי הבטונדות עם גרפיטי של החיילים "ההם", וכך נבנתה עין-גדי לראשונה ב-1951.

עד כמה שידוע לי, הסגן-אלוף נפטר לפני שנים רבות, אבל הטייס? הוא צריך להיות היום [אם חי] כבן 83-5. מעניין אם הוא זוכר את הטיסה המיתולוגית ההיא.

 

הערה 1: מעניין שמעולם לא קרתה ולו תקרית אש אחת בשנים ההן, עד לששת הימים, כשחוברה עין גדי מהצפון.

הערה 2: הבודד שלא נדהם ממש, "בחן" אותי לאחר ההרצאה ושאל אותי [לדעתי בחוצפה]: "מה הביאה האסדה?" – עניתי לו מינה וביה: "בטונדות אדוני, בטונדות עם די-פור וקומנדקר."

"נכון," סינן מתחת לשפמו. [נדמה לי שהיה הארכיאולוג של אזור עין גדי, וכבר שמע פעם את הסיפור ובא "לבדוק" אותי... אבל את הסיפור על קופסת הסיגריות הוא כנראה לא שמע].