12.7.09   נורית(פלימן-זך-שחל ) מספרת למושיק טימור על שקית החול : 

         להשמעה   >  עלי כהן שלח את ההקלטה- וגייזי ערך לאתר

 

          מ"ילקוט הכזבים" (על פי הזכרון)   :  סיפרו לעבד שמביאים היום את הארון של  הרצל,

                   "מתי מביאים את שאר הרהיטים ?" הוא שאל   גייזי

 

תוספת מעלי כהן: הצלחתי גם לפענח בעזרת "ספר השנה של העתונאים" משנת תש"י (1950) את השאלה שהועלתה - מיהו ד.ל. שכתב ב"דבר" על האיש הרצל- הפתרון: ד. לייבל.  למי שהיה בגיל של ילד ויותר הזיכרונות מאותו טכס ממלכתי מרשים קרוב לסיום מלחמת השיחרור הן חוויה שלא תישכח--עלי כהן , קרית-חיים...(קופנהגן) 

 

 

5.7.09  

נשלח ע"י דובוש מכפר עזה: 

                 

                                                                                                         קבר הרצל

ניצה וולפזון כותבת :  על שקיות החול –סיפורה של חברתה נורית זך- שחל 

     גם אם יקום היום סמל לאומי  איני יודעת אם מישהו יתבטא כמוה בכל כך הרבה קשר נפשי והערכה. זה רק קטע מהדברים שכתבה ידידתי נורית זך- שחל, בתו של ראש העיר חיפה לשעבר משה פלימן.

 

נורית זך- שחל לבית פלימן כותבת :
     קיץ. אוגוסט 1949, החופש הגדול בין כיתה ה' לכיתה ו' בקרית-חיים.  אבא קורא לי.  על  פי הבעת פניו אני מבינה שיש לו משהו מאד רציני וחשוב  להגיד לי,   משהו נשגב.  הוא מגיש לי שקית מקטיפה סגולה.  (אני זוכרת בדיוק את גודל השקית ואת מגע הקטיפה שלה כשהונחה בידי).
"מחר אני נוסע לירושלים" אומר לי אבא. "נבחרתי לייצג את קרית-חיים בלוויה של הרצל,  ואנחנו מקיימים את הצוואה שלו כלשונה:  הוא מבקש להיקבר באדמת מדינת ישראל, ולכן יגיע נציג מכל יישוב, ויביא איתו שקית מאדמת היישוב שלו, כדי להניח את אדמת הארץ בקברו".  
אבא מניח את השקית  הריקה בידי ואומר לי למלא אותה בחול של קרית- חיים.
אני יוצאת אל המגרש שממול לביתנו.  שם דיונות החול הזהוב זוהרות בשמש.  אני מסננת את החול הנקי מבין אצבעותיי, משתדלת שלא "יתגנב" איזה פירור שלא שייך, לא רציתי שהרצל ינוח על קוצים או על פגרי שבלולים, ומאד נזהרתי.
מלאתי את השקית, ומיהרתי הביתה לתפור אותה היטב היטב שלא ידלוף אף גרגיר של חול מתוכה.

...עד היום מונחת  שקית הקטיפה הסגולה בקברו של הרצל יחד עם שקיות נוספות.

נכדי הבכור הוא קצין בצה"ל, מאמן טירונים.  
כחלק מסידרת החינוך שהוא מעביר לחייליו בירושלים, הוא מקפיד לבוא איתם להר הרצל ולספר להם את סיפור  שקית החול שסבתא שלו מילאה, וסבא רבא שלו הניח בקברו של הרצל.
(את הקטע הזה העבירה ניצה וולפנזון החיפאית  ,שהיא במקור מראשון לציון  לפורום אספנים בתפוז)