16.3.10    היה או לא היה ?

 

מאיציק  לדבוישה:

דבוישה- שלום!

ישנו ברמת-יוחנן חבר, שמו יצחק אחיטוב. מלאו לו 90 שנה.  משפחתו הדפיסה אלבום לכבוד האירוע.

באחד הדפים כתוב: ב1939 הקים את סניף "הנוער העובד" בקרית-חיים. בשבילי מסובך להגיע לאתר  

את יכולה לעשות את זה ביתר קלות. לפי דעתי זה מידע חשוב, וראוי שייזכר באתר.

מה שאיני יודע אם פירושו של דבר שלפניכן לא היה סניף הנוע"ה בקריה.?

תודה,                   איציק לקח.

 

 

 

ממשה ברק -גבת

לגוט-לקח  שבת שלום!  משהו לא מסתדר לי עם התאריך ועם האיש.

מילא את האיש יתכן שאינני זוכר.

אני זוכר כמדריכה פעילה את רינה ברזילי (אשתו של צבי, סגן ראש העיר) שהדריכה אותי ב-1939 ונדמה לי שהיא לא היתה הראשונה.

התאריך לא מסתדר, כי ב-1939 אני נכנסתי לנוער העובד, שהיה קיים כבר כמה שנים קודם לכן.

לדברי של דרורה ויינשטוק (רחוב ב') היא נכנסה לנוער העובד, ב-1936 או 1937 כשהיתה בת 11-10 .

אז יש לבדוק היטב, שמא כותב הספר פשוט לא דייק או שכח.

ובכלל יש לשאול אותו מה הוא זוכר מהסניף, ומי היו חניכיו, וכך לברר מה קרה ומתי.    בברכה,משה ברק  

 

מאיציק לקח-רמת יוחנן     למשה ברק- גבת

       משה חביבי- שבוע טוב!   אינפורמציה מהערב: האיש היה חבר הכשרת הנוער העובד באשדות יעקב שנשלח

       לעבודה בתנועה.  הוא התגורר באחד קיבוצי ההכשרה על גבול קרית-מוצקין, עבד 3 ימים בנמל או בבתי זיקוק,

       ו-3 ימים עבד בהדרכה. זוכר חברה שעבדה איתו (רנה ברזילי?) בגילים הצעירים, והוא עבד עם הגדולים יותר.

       היה בחסותה של ההסתדרות.  הסניף נחנך לראשונה באחד מבתי הקריה, בחדר שהועמד לרשות התנועה ע"י   

       ההסתדרות. אתה זוכר משהו מזה?  ב1940 היגיע לרמת-יוחנן, והספיק לעשות הרבה עד הגיעו ל90

       (בריגדה, פלמ"ח, מפקד כפר דרום, כמה פעמים מזכיר קיבוץ,מדריך ח"נ, אבוקדו, פלרם...)

      איציק לקח

 

   ממשה ברק לאיציק לקח  הנושא    הציק  לי !

         אם אכן אותו יצחק אחיטוב אכן הדריך, זה היה כנראה חלקי ביותר. בשנת 1939 הייתי כבר (מה לעשות?!)

         בן  14   ולכן אפילו אני הייתי צריך להכיר אותו, ואינני זוכר.

         לא זכור לי מאז חדר בבנין. אני זוכר שהיה "צריף" איפה שהוא בקרבת בית הספר. לידו ישבנו כקבוצה בפעולה

        עם רינה, באחת משתי סככות עגולות שליד אותו צריף. חברינו יעקב הניגמן מרח' ד' ויענקלה רוז'נסקי מרחוב ב',    היו שובבים ויצאו החוצה והתרחקו כמה צעדים מהסככה ושיחקו ב"דו קרב" עם שני פלפונים. רצה הגורל שבמכות ההדדיות, נישברה מאחד הפלפונים חתיכת עץ שעפה בעוצמה רבה, וריסקה לי את עין שמאל. אני בכיתי, וכולם אמרו לי ש"לא יפה לבכות". אריה חייקין - טוקצ'ירוב, מבוגרי הסניף, שנפל במלחמת השחרור בדרך לגוש עציון, שעזר למדריכה, ניסה להרגיע אותי באמירה:"לא צריך לבכות, אתה לא בכיין...". הוא העלה אותי על אופניו על הרמה, לרופאה הכללית ד"ר וורמן ברחוב ו' שהיתה תורנית באותה שבת. היא הביטה בי, בחנה אותי ואמרה לי שלא קרה דבר ועלי להרגע, ולהניח תחבושות מים קרים על העין. עשיתי כדבריה, ועברתי לילה נורא. למחרת בבוקר נסענו לקופת חולים בחיפה לרופא העיניים ד"ר פייג. אך ראה אותי, שאל: "למה לא באתם מיד?" אמא ענתה לו שהרופאה אמרה שזה לא נורא, ויעבור עם תחבושות לחות. ד"ר פייג זעם, אך לא נודע לי מעולם, אם העירו לרופאה על המחדל הנורא.

הושכבתי מיד בחדר נפרד במרפאת העינים ובו במקום עברתי ניתוח "קטרקט טראומטי", שנמשך קרוב לשעתים. לאחריו באו אינסוף טיפולים יומיים במרפאה בחיפה, וארבעה חודשים עם רטייה שחורה כשל משה דיין. אך האסון קרה. איבדתי בפציעה זו את רוב כושר הראיה באותה עין. כל חיי מאז, השתמשתי אך ורק בעין אחת, ואיבדתי את היכולת לראיה תלת מימדית. בחיי יום יום, בטיולים ובנהגות לא זכיתי מעולם לחוות נוף לעומקו. 

הדברים זכורים לי די בפרוטרוט, ואני זוכר שנהגנו לומר "אני הולך לצריף". אם יש מי שמפקפק בכך, תבוא העובדה העקיפה, שלאחר חנוכת "בית השלושה" המועדון היחיד בארץ שמוקם בבנין, שאלנו את עצמנו, מה יהיה הרי לא נוכל להמשיך לומר: "אני הולך לצריף" כי זה בנין. אך לאט לאט התרגלנו. ואמרנו (יחידים בתנועה בארץ) "אני הולך לבנין". זאת אומרת שקשה להניח כי היה בנין פנוי קודם ששימש מועדון לנוער העובד בקריה.

         אם אין הוא זוכר באיזו פלוגה קיבוצית בקריה הוא היה. זה מוזר. אם שהה שנה הרי לא סביר ששכח. יתכן שזו היתה תקופה בת חלוף, בה גם הדריך פה ושם בתנועה, וצאצאיו הדביקו לו לתקופה זו את יסוד הנוער העובד. אך זו סתירה חמורה מאד, גם בגלל העובדה, שהיו בקריה ילדים בגיל התנועה כבר מיום היווסדה. דרורה ויינשטוק-גליק זוכרת שהיתה בתנועה משנת 1936 או 1937 (בת 12-11)

ואני זוכר שהיתה עוד קבוצה בוגרת מ"חרמש" של דרורה, בשנה שנתיים. אז כשאותו אחיטוב בא לקריה היה סניף הנוער העובד בן 5-3 שנים לפחות.

        

בידידות

משה ברק