יומני  דוד אנילי -1     (דוד בן 12 כותב ביומנו)

יום שלישי 8.7.1941   י"ג תמוז תש"א

 

הלילה הייתה ההפצצה  החזקה ביותר מכל ההפצצות על חיפה, ההפצצה נמשכה שעתיים רצופות,ואף רגע לא הפסיקו רעם התותחים, הפצצות, מכונות הירייה וזמזום האווירונים.  בכל הסביבה נפלו פצצות תבערה רבות.  בפלוגת הים נפל מוקש ימי שלא התפוצץ, משקלו נאמד ב-1500 קילו גרם, אורכו כ-3,5 מטר ורוחבו 0,75 מטר! בית אחד במוצקין נפגע פגיעה ישירה, ובמגרש ריק נפלה פצצה שעשתה בור ענק ומתוך האדמה שם עלו מים. בבקר באו אלינו אנשים מהרחובות הקרובים למוקש ואנחנו נכנסנו למקלט.  אחר כך יצאנו ,האנשים חזרו לבתיהם ואני ויתר הילדים הלכנו לחפש רסיסים. הלכנו לראות את המקום שנפלו ע"י גורי ,שתי פצצות תבערה, אחר כך המשכנו לחפש והמזל ירד על משה מלכא, הוא כל הזמן מצא ואנחנו לא, אחרי זה אביק מצא ראש של רמון תותח והוא הראה לנו את זה. בצהרים כולם אמרו שצריך ללכת מהמקום שלנו, אני רציתי להישאר ורבתי עם קצת עם אמא, אבל אחרי שאמרו בחדשות על ההפצצה הלכנו למולדבסקי שם נשארנו כל היום ובערב אבא בא לשם, ושם שכבנו לישון. ביום קצת קראתי והיתר השתעממתי, שכבתי לישון בשעה 10.

 

צילום כתב היד המקורי היומן :

 http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/2131852944/sizes/o/in/set-72157603526868958