27.5.07
הדברים נכתבו לכנס המסורתי הנערך בשבועות - 23.5.07 בביתם
של משפחת כרמלי בנופית
לכבוד יום ההולדת ה – 65 ילידי שנת 1942.
מאת יוסי
וולך
השנה ב – 2007.
אנחנו חוגגים,
ילידי 1942,
שישים וחמש שנה להולדתינו
ומנצלים את ההתכנסות
המסורתית בשבועות
בביתם של משפחת כרמלי בנופית
כדי לברך ולהרים כוסית.
בואו ונסתכל קצת על עצמינו
מזויות מחוייכת
עם חיוך רחב על הפנים
אז בואו נחפש את ההבדלים
שנוצרו לאורך השנים
ונגלה אותם עד תום
את מה שהיה לנו אז
ומה שיש לנו היום.
למשל,
אתם זוכרים בתקופה ההיא
היינו עומדים שעות מול המראה
כדי לשפר את החזות וההופעה
בייחוד בנושא הבלורית
והשביל בצד
ושהמסרק היה מצרך חיוני
ושכן לבטח בכיס האחורי.
והשערות היה במצב עמיד
והצבע בהן היה אחיד.
והיום, אנחנו ממשיכים לעמוד מול המראה
אבל המטרה משחקי הסוואה.
מושכים שמאלה וימינה את השערות
מנסים לכסות את המפרצים
אבל לרוב אנחנו נכשלים.
ואם במקרה מנשבת בחוץ רוח חזקה
הראש נראה כמו אחרי מהפכה.
והשביל נהפך לכביש ראשי
עם מסלולים ויציע מרכזי
ויש לנו הרגשה
שגם השערות שנשארו נכנעו מזמן,
עובדה, הם הניפו דגל לבן.
אבל, הם נשארות אופטימיות עדיין
והם מגדירות את המצב
סערה בכוס מים.
או למשל,
במסעות ובמחנות
כשהיינו צריכים לשירותים
עשינו את זה
תחת כל עץ רענן
גם את הדבר הגדול
וגם את הדבר הקטן.
היינו יורדים לירידה שפופה
בה שרירי הרגליים
נותנים את הטון
ואחרי היציאה
מחפשים אבן או עתון
מעבירים כמה ניגובים
והופ – אנחנו אנשים חדשים.
והיום,
אני שואל אותכם
יש מישהו שיכול לרדת
לאותה ירידה עם הברכיים
אני בטוח, שמי שינסה
את אותם הירידות
אני מסופק
אם הוא יצליח לעלות.
היום אנחנו נכנסים
לשירותים עם עתון
אבל לא בשביל הניגוב
בשביל זה יש לנו
גלילי נייר עדינים
כאלו שלא משאירים סימנים.
והעתון זה פולחן
בלי עתון זה לא יעבוד
אם לא נתעדכן בכותרות
ומה חדש בתחום הספורט
ואם לא נפתור איזה תשבץ
אזי הפעילות במעיים פשוט תתכווץ.
ואם לא נעשה את כל המהלך
המשולב בעדינות ובזהירות
התוצאה – עצירות.
ואם תשאלו את בני המעיים
איך הם מגדירים
את המצב של אז
ואת המצב היום
הם יענו לכם בקול נעצב
חרא של מצב.
והאוכל,
אוי כמה שהיינו אז מערבבים
פחממות ושומנים
פיתות ללא הגבלה
וקדימה למנה הבאה
הכל תבול במלח
עם בשר אדמדם
כי מי שמע לחץ דם.
ולשתות קפה או תה
זה לא יתכן
בלי עוגה טבולה בקרם.
והיום, כשנפגשים
בלב פועה והומה
מחליפים דעות
מה שאמר לנו הרופא
ואם אתה עירני
או קצת נרדם
וחייבים לשמור
על לחץ הדם
מסתכלים על הכרס
ואומרים בפעם המליון
אני מתחיל דיאטה מהיום.
והדבר הכי נאמן
זה לבדוק את אחוזי השומן.
כמה כל מוצר מכיל
ולפעמים זה ממש מגעיל
לטעום איזה גבינה
עם חצי אחוז שומן
שכולה מימית וטפלה
ואז לעצום את העיינים
ולחוש ולהיזכר
במוצרים הטעימים
אבל המשמינים יותר.
ולבדוק כמה קלוריות
שרפנו מתוך מעקב יומי
ולהיווכח שהפער ממש תהומי.
ואז, להכנס לחדר הכושר
וזה לא כל כך כיף
להזיע ולהוריד את המשקל העודף
ולאילו שלא יכולים להגיע למידה
לפחות, הם נשארים עם גלגלי הצלה.
אתם זוכרים,
שבמחנות העבודה ובטיולים
תמיד היינו מתכננים
לקום בלילה
לתפוס איזה קורבן
שנמצא במצב נים לא נים
ולצבוע לו את הפנים.
אז, ראינו בצביעה
ובשימוש במשחות
חוויה של נעורים
אך עם חלוף השנים
התחלנו בעצמינו
למרוח את הפנים
בכל מיני משחות
ובכל מיני צבעים
כי סברנו לתומינו
שזה מונע קמטים.
ואולי, נוכל לשחזר
את מראה הנעורים.
ואם בת זוגתך
לקראת השינה
מתחילה למרוח את הפנים
בשלל קרמים ומשחות
אתה שואל את עצמך
האם אתה נמצא בנשף מסכות.
ואנחנו, קהל היעד
של היום והמחר
נשאר בחזקת
פתי מאמין לכל דבר.
אתם זוכרים
כשהיינו יושבים
מסביב למדורה
והשעה היתה מתקרבת לחצות
היינו חייבים את המדורה לכבות.
אז נעמדנו במעגל
או בקו אמצעי
ועשינו את מה שנקרא כיבוי צופי.
התוצאה לא היתה מביישת
גם את המוביל הארצי.
איזה זרם
איזה פגיעה במטרה
כמעט כמו בשיר
סובי סובי ממטרה.
והיינו מתחרים
מי יכול לכתוב את שמו
על החול הרך
ואם מישהו גם כתב
את שם משפחתו
אז הוא בכלל תותח.
זאת היתה תקופה
שהלחצים עבדו בכל הכוונים
בלי שום שיטות
ובלי שום כדורים.
והיום,
כבר לא מכבים מדורות
אומרים תודה לאל
שיוצאות כמה טיפות
והלילה מחולק לפי זמנים
חלק לשינה
וחלק לירידה לשירותים
ואם תשאלו
מה הוא ההבדל בין המצב
של אז לבין עכשיו
ואיך אפשר זאת להגדיר
נומר בפשטות – מצב נזיל.
אך ישנם דברים
שלא ישתנו
מאז ועד היום
דברים שעומדים מול
כל רוח איתנה
אלו הם הלב והנשמה.
נולדנו ילידי 1942
עם לב רחב ואוהב
שלפעמים ידע לצערינו
גם סבל וכאב.
אך הלב והנשמה
מלאים ברוך ובאהבה.
וכל התכנסות או מפגש
כשאני רואה את העיינים
את המבטים
אני מאושר
שזכיתי לכאלו חברים.
כל המחזור הנפלא הזה
זהו מלח הארץ
זאת ארץ ישראל היפה.
וכמו בכל מסיבת יום הולדת
נרים כוס של ברכות
נאחל ונייחל
לבריאות טובה
לתקווה שהשלום אכן יגיע
כי לכולם זה כבר מגיע.
להמשך מפגשים
שמחים ועליזים
לחיי כולנו עד מאה ועשרים.
כמו בכל ערב יום העצמאות שמדליקים את המשואות לכבוד החג גם אנחנו נדליק
היום משואות לכבוד
תחילת חגיגית יום ההולדת השישים וחמש לבני ולבנות שנתון 1942.
נדליק משואה לזכר החברות והחברים שפתיל חייהם כבה בטרם עת.
החברים והחברות שאיתם גדלנו. יחד עברנו את חוויות הילדות והנעורים. ושמרנו
על קשר
במרוצת כל שנות חייהם.
נזכור אותם כייפי הבלורית והטוהר וכחלק בלתי נפרד מאותה חבורה נפלאה היושבת
פה היום.
ייהי זכרם ברוך.
נדליק משואה לכבודם של משפחת כרמלי היקרה שבזכות אהבתם, עקשנותם ומרצם
הבלתי
נלאה אנחנו חוגגים מדי שנה התכנסות נפלאה בביתם בחג השבועות. התכנסות שהפכה
כבר למסורת.
ולכם משפחת כרמלי היקרה שמורה זכות הראשונים זכות המייסדים ומגיעה לכם ברכה
ענקית עטופה
באהבה ומלאת הוד תודה וכל הכבוד.
ונדליק משואה נוספת לכל המחזור הנפלא של ילידי 1942.
מותר לנו אחרי 65 שנה לטפוח לעצמינו על השכם לנפח את החזה להסתכל אחורה
בסיפוק
וקדימה בתקווה ולומר עם כל הצניעות והענווה היינו ונשארנו מחזור מיוחד
במינו בנוי על יסודות
בריאים וחזקים אותם ירשנו מהורינו ואותם אנחנו מורישים לילדינו ולתפארת
מדינת ישראל.
נכתב על ידי יוסי וולך מאי 2007.