30.8.07 עדת
תקומה - מצדיעה
למדריכיה.
מאת; עודד ברונשטיין
בערב קן, שהתקיים בבית נגלר בקרית –חיים, הצדיעו
חניכי עדת תקומה של
התנועה המאוחדת בקריה לדורותיה למדריכיהם לאורך השנים עד היציאה
להכשרה ולנח"ל.
שריקת התנועה (חבר גורדונאים) קיבלה את פני המתכנסים
לערב הקן
שהחזיר את כולם לבית הולדתם – קרית חיים.
גם האורחים שהגיעו היו חניכי התנועה המאוחדת.
מנחה הערב, משה אלוני, פתח במשפטים אותם השמענו לאורך כל תקופה
חניכותינו.........
"אנחנו נולדנו-
לבנות ולכמוהה,
דרכנו מובילה-
למרומי הר גבוה,
אחת היא דרכנו-
אחת הברירה.....
.......עלה
והגשם"
כשכל עשרות המשתתפים עונים, בלב פועם, ברטט הקול ובדימעה
ניגרת.....
"עלה נעלה".
ובטרם פתחנו באירועי ערב הקן, זכרנו את חברינו ומדריכינו, שאינם כאן
עימנו בדקת דומיה.
החניכים: משה קמפף, אמנון וואלך,
רובי מונק, זמיר פרידמן, הדסה בנקיר
גרשון קרבצ'יק, לביאה ולנר ויוסף אשר.
המדריכים: רינה קורצ'ק, מוסה
אלנקווה ואביגדור מאיר.
התכנית האמנותית החלה בהדלקת נרות שבת, כפי שעשינו זאת מימי התנועה
לאורך תקופת ההכשרה והנח"ל. הפעם ע"י ניצה הלוי ונאוה כשליאורה
מצטרפת עם האקורדיון.
המשכנו במסורת שלנו מהימים הכי יפים שלנו על "דרכו של החניך
בתנועה"
(אופרטה מלפני למעלה מ-50 שנה) "הרכבת" של שלונסקי
ועוד, כשמשתתפים
במסכות והאופרטות השונות, ניצה הלוי, נאוה,
ירדנה, איתמר ופייגה.
חיה, השומרת בקנאות על פרוטוקולי העדה, הקריאה קטע מתוך פגישות העדה
שדנו בין השאר, בחלוציות סוציאליסטית, הדרישה והמוסדות לפעול ולעשות
לעולים וכן ביחסים שבין החלטות העדה שאותן יש לקיים לבין הרצון השובבי
נעורי לפרוץ מסגרת.
כמו כן, סיפרה חיה, ואף העלתה בכתב, על הרחוב שלה (רחוב א (
שעצי האשל היו סימן ההיכר שלה וילדותה- שנגדעו.
המדריכים, רחל(פלימן) בונה, איציק נוי, מושקה
שלו וגייזי שביט, כל אחד בתורו
סיפר על התקופה בה הם, המדריכים ריתקו אותנו.
סיפרו לנו על הזיכרונות שלהם כאן בתנועה המאוחדת בקריה ועדת תקומה אותה
הדריכו.
אנחנו ספגנו בשקיקה (כדברי אלוני), את הערכים ויסודות החינוך התנועתי לאורך
כל
חיינו בעדה, גם כשאנו הדרכנו וזה בהשראתם.
למדריכים ענו ברגש וברטט, סבי, דן יצחקי, גבי
שפר ועודד לנדאו.
רוזי (צביק)
גרשון, הקריאה קטע "געגועים".
ציינו והעלנו על נס את חברינו שהגשימו הלכה למעשה ועד היום הם חברי קיבוץ .
רחל'ה, איתמר, אלפסי, שי – ביפתח, ניצה הלוי – יזרעאל, האחיות אסתר ועדה – יפעת
ובלהה – דליה.
האורח מנו ברק(בנקיר) מהנוער העובד סיפר כי אחרי
שהציל ילד חרדי בים המלח,
הובטח לו, כי ינציחו אותו – רחוב או משהו אחר בבני ברק.
אורי יסוד, נציג החניכים שהודרכו על ידינו, הרעיף שבחים עלינו, לדבריו
אנחנו עיצבנו אותו.
לקראת סיום הערב, הוענקו תעודות הוקרה למדריכים, רחל, איציק, מושקה וגייזי.
למנהל בית-נגלר – שלמה בן חמו,
ליו'ר ההנהלה הציבורית – חן יחיאב
ולמנהלת המחלקה
לתרבות ואומנות הגב' חיה סטינובר.
תעודת הוקרה נוספת הוענקה לליאורה עפרוני אשר על האקורדיון.
בדברי הסיום שלו אמר משה אלוני:
"אוף, הלואי שייגמר השיעור" לחש תלמיד
לתלמידה.
"הלואי שייגמר כבר היום",. אמרה פקידה
לפקידה.
"שייגמר השבוע" רטן הפועל.
"מתי סוף החודש?" שאל המנהל.
"שיעברו כבר שלוש שנים" כתב החייל.
ורק זוג בני ה-70 פלוס שישבו על הספסל והביטו בשמש שוקעת לים,
הביטו ברוך זה בזה, ואמרו במבט:
"הלואי שהרגע הזה לא ייגמר לעד".
אישית, הסתכלתי על הערב הזה אותו הפקתי, והייתי ממארגניו, גם מהזוית האחרת,
זוית של עיתונאי בשילוב תחושתי
כחבר עדת תקומה ומסקנתי המקצועית היא חד משמעית
כל שהתרחש כמו המראות בערב הקן הזה, הינו מודל לחיקוי לעדות אחרות.
שכן ההדים, הקולות, התחושות, הרגשות והחיבוקים העזים והנשיקות הלוהטות,
ימשיכו וילוו אותנו.
ע ל ה ו ה ג ש ם