דברי ד"ר דן רונן (רולניק)
בוגר מחזור תשי"א (1951) כנציג הבוגרים
ב"מפגש
דורות" בוגרי מחזור תשי"א (1951) ותשי"ב (1952) עם תלמידי תשס"ז (2007)
שהתקיים ב- 20/2/07 בבי"ס התיכון עירוני מקיף קרית
חיים
המחזור שלנו, מחזור תשי"א (1951) הוא המחזור הראשון
של ילדים שנולדו בקריה בשנת 1933 וסיימו את ביה"ס התיכון ב- 1951. שמה של אחת
הבנות במחזור הזה היה ראשונה ובת אחרת במחזור אחרינו, שמה ארלזורה,
ע"ש חיים ארלוזורוב שנרצח בחוף ימה של ת"א ב- 16/6/33 והקריה נקראה על
שמו.אנחנו היינו המחזור הראשון שלמד את כל שנות לימודיו מכיתה א' עד י"ב
בקרית חיים. כיתה ט', כיתת המשך לביה"ס היסודי, הוקמה כבר ב- 1940 ע"י
הורים והיו בה 13 תלמידים; ב- 1942 שולב החינוך המקצועי בכיתות ההמשך וב- 1946
בוטל השילוב הזה והוקם ביה"ס התיכון העיוני ואנחנו היינו במחזור הראשון שהחל
ללמוד בו, מכיתה ט' וסיים בי"ב. אתם תלמידי-היום לומדים באותו בי"ס. ב- 1970 הוקמה בו חטיבת ביניים
ז-ט, בין הראשונות בארץ, וב- 1979 הפך ביה"ס התיכון
לבי"ס מקיף. תודה לכם, למנהל למורים ולתלמידים על הכנסת האורחים ותודה על
ההזמנה.
אני בטוח שאתם ודאי שואלים למה חשוב "מפגש
הדורות"? ולמה חשוב "שדור לדור יביע אומר?". רבים מכם ודאי חושבים,
כמו שאנו היינו חושבים אילו היו בגילכם מפגישים אותנו עם בני ה- 70, מה מבינים
הזקנים, המציאות היום הרי שונה לגמרי; גם לנו הבוגרים יש טענות וביקורת על הדורות
הצעירים. כבר נאמר: "אין לך מבוגר שאינו מהלל את הדור שחלף ואינו מתאונן על
דור ההווה"; זה היה נכון כבר לפני 3000 שנה ונכתב בטקסט חצוב באבן מתקופת
השומרים. מה חשוב העבר? מה חשובים הזיכרונות של בני ה- 70 כשהבעיות כל כך אחרות? לדעתי
חשובים יותר מאשר נראה.
כדאי לכם לזכור שגם אתם תוסיפו שנים, וכמו שנאמר
"כל אחד יכול להזדקן מה שעליו לעשות זה לחיות מספיק זמן". כדי שתירגעו
אומר לכם "בגיל 70 האדם אינו מבין את הדברים טוב יותר מאשר בגיל 20, אך בגיל
70 הוא יודע זאת ומודה בכך"; וכן "אם אתה רואה את העולם בגיל 70 כמו
שראית בגיל 20 – בזבזת 50 שנה מחייך" (דברי מוחמד עלי).
בפגישות של המחזור אנו יכולים להתנחם באמרה "ארבע תקופות בחיי
אדם, ילדות, נערות, בגרות ו.... אתה נראה נהדר".
קרית חיים חוגגת ב- 2008, 75 שנה. ימי הולדת הם
ימים רגילים שע"י טכסים וסמלים אנו נותנים להם משמעות ויוצרים בעצם אשליה של
סדר מסוים בתוהו ובוהו ותכלית, שאיננה, לזמן.בכל חג היסוד הוא "והגדת
לבנך" – העברת המורשת מדור לדור למרות ואולי דווקא בגלל התמורות החלות בעולם.
המפגש היום צריך להוות חלק מתהליך שמטרתו לענות לצורך של
בני אדם להתחבר למקום לגבש זהותם ולהבין את עצמם. הבנתנו את עצמנו לא תהיה שלמה אם
לא ננסה להבין את העבר. בתהליך זה חשוב לנסות להבין מה ניסה דור ההורים לעשות במה
הצליח? במה נכשל?.
מטרת הפגישה היום היא לא רק שאנו נכיר אתכם ואת
ביה"ס, אלא שאתם תכירו את העבר שלכם, "ההיסטוריה" נאמר היא תמצית
של ביוגרפיות".
איננו באים לסכם ואפילו לא להסביר כיצד התרחשו הדברים
בימי ילדותנו, אלא, לתאר למי שלא היה מה היה ובכך לסייע לכם להבין כיצד הבינו
וכיצד פרשו את האירועים בני התקופה ההיא וכך להבין איך נוצר ההווה. לימוד
היסטוריה נכון הוא "דיאלוג עם האתמול" דהיינו לצאת מההווה כדי ללמוד את
העבר וללמד את העבר כדי להבין את ההווה ולמען עתיד טוב יותר; כמו שאמר הרבי מברסלב
בחכמה: "אם המחר לא יהיה טוב יותר מהאתמול למה לי המחר?, למעמיקים יותר
ביניכם כדאי לדון בשאלות: מה מקומו של חזון בחיי אדם? האם ניתן להגשים חלומות
כפי שנחזו, או שהטבע האנושי מכשיל אותם? מה קורה לסמלים ורעיונות שגובשו בסביבה
אנושית מסוימת כאשר הם מועברים לסביבה שונה?.
כמו שעמוס עוז אמר על ספרו "על אהבה וחשך",
"אותי עניינו השאלות מה הביא את הורי הנה, מה היה קורה אילו לא באו, מה קרה
לחלומותיהם ולמה"?.
קרית חיים היתה ניסיון מרתק להגשמת חזון חברתי גדול "אוטופיה
סוציאליסטית" מקורותיו באבות המייסדים הסוציאליסטים של התנועה הציונית
ברעיונות עיר גנים של רוברט אוון באנגליה (1850-1928). שעיקרם היה הקמת משקי עזר
ובתים קטנים לפועלים ליד מרכזי תעשיה; ויצירת חברה מתוקנת המדגישה תרומה לחברה,
שייכות, כבוד לזולת, הגשמה אישית, שוויון, עזרה הדדית ועבודת כפיים. מה שיצא מכל
זה זוהי חברה צרכנית חומרנית הישגית אגואיסטית ואלימה. למה ומה אפשר לעשות כדי
לתקן?.
160 משפחות נכנסו לבתים הראשונים בארגון א' (רח' א-ד), בקרית חיים
ב- 1/1/33, הם עבדו קשה וסבלו, אבל האמינו בעתיד טוב יותר.
הורינו היו מודעים לחולשות האנושיות לכן גם חברו תקנון
נוקשה של חברות, אך האמינו שיצליחו להתגבר על הבעיות והקשיים בכוח אמנותם בחזון
זה.החלום שלהם על ההמשכיות לא היה "לשבט" את עצמם אלא כפי שאמרו הם עצמם
לגבי הדור הצעיר: "שלא יהיו כמונו אבל שיהיו דומים לנו".
יש אומרים שהעסוק בעבר הוא בגלל החששות מהעתיד. אלברט אינשטיין
אמר פעם שהוא "אינו עוסק בעתיד כי הוא בא מהר מדי", וכי "מי שיש לו
זמן לעסוק בעתיד אין לו עתיד לעסוק בו". הגעגועים שלנו לקריה של ילדותנו אינם
נובעים מהרצון שלנו לחזור "למה שהיה"?
אנו מתגעגעים למה שהקריה יכולה היתה להיות וזה תלוי גם
בכם. "העבר נאמר הוא לא תמיד מה שהיה אלא מה שאנו חושבים שהיה". כל חברה
זקוקה לעבר מיופה כדבר הכרחי כי היא מודעת לחשיבותו של העבר לחינוך ולזהות. תזכרו
כי האדם, וגם אתם, כפי שאמר אמרסון "הוא פרי שלמען יצירתו והבשלתו טרחו כל
הדורות הקודמים" (!). ראוי
לזכור גם מה שאמר יעקב הלפרין יו"ר זרם העובדים בחינוך בשנות ה- 40 של המאה
הקודמת "לא מכון המים יחזק את קרית חיים אלא ביה"ס שלה".
אני רוצה להשאיר לכם למחשבה שני חזונות: האחד חזונו של
הרצל – "נמשיך ונחזיק בכל היסודות שעשו אותנו לעם גדול: חופש דעות, סובלנות,
אהבת הזולת, רק אז ציון – לציון תהיה", והשני של הלורד האנגלי משנת 1902 נתניאל
רוטשילד: "אני רואה בחלחלה את ייסודה של קולוניה יהודית במלוא מובן המילה, קולוניה
כזו תהיה גטו, עם כל הבעיות של גטו, מדינה יהודית קטנה קטנונית, אדוקה ואי-ליברלית
אשר תדחה מתוכה את הנוכרי ואת הנוצרי". אתם העתיד ובכם הוא תלוי ולכן כה חשוב
העבר, אין דור העומד בפני עצמו בשלשלת הדורות, אתם ההמשך גם אם תמרדו בעבר וגם אם
תשנו אותו, אנו מקוים שהוא ישפיע עליכם ותראו עצמכם גם כממשיכיו וגם כמשניו.
ד"ר
דן רונן (רולניק)
בוגר
מחזור ה', תשי"א 1951