25.5.07 מקאמה : ה"משהו הקרייתי."
(הוקרא בכנס שבועות אצל כרמלי) מאת
נילי דיסקין.
שעון החול
הכרונולוגי אומר -65. המון שנים!
האם זו רק אני שלא מרגישה כך מבפנים?
מאז הפגישה בגיל חמישים
עברו 15 שנה. אנחנו עוד מעט קשישים!
אני יודעת שהמונח "קשישים",
קשה פה לכמה אנשים.............
אבל נא לזכור, רבותי החוששים
קשישים - זה עוד לא ישישים!
אל תרגישו נואשים,
אנחנו ממש לא בטלים
בשישים!
ועוד נכונו לנו ריגושים.....:
התחממות הגלובוס, הפשרת הקרחונים
היעלמות יערות הגשם, ואפריקה על הפנים
אחמדיניג'ד מאיים,גיידאמק וביבי מבטיחים גדולות ונצורות
ואם חושבים על זה לעומק - אנחנו מה זה בצרות!
וגם בתוך הבית הקרייתי - לענה ומרורים
מלחמות "עסקונה" קטנוניות, והדי מלחמת האתרים
אבל- חלוף השנים לא נפרט לשעות או לרגעים
הוא מצטבר בחטיבות של תוכן, והקבצות של אירועים
צבא,לימודים,גידול ילדים
חיי עבודה, פרישה ונכדים
לכל חטיבה כזו זמן וקצב משתנים
כל משימת חיים, נמשכת כך וכך שנים
מסביב, זוהרת בהילה בהירה - הילדות הרחוקה
ולמרות משברי החיים,
היא נשארת מוארת וחזקה
זהותנו השלמה, הנפרטת ונמסרת לכל ה"שודדים"
פיסות ה"אני",עוברות שלל למדינה,לבוס, לילדים
ולנכדים
ורק במפגשים עם חברי הילדות שבה היינו "נטו" רק
אתמול.....
אנחנו נהיים תמונה הוליסטית שכוללת את הכל.
מי שאנחנו. מה שנתנו לכולם כל השנים, ומה שכל הזמן היינו
נובע מנוף ילדותנו הפרטי והכללי,ומהנסיבות אותן חווינו
אבל יש משהו, בלב אדוות המים המתערבלת לה סביב כל אחד
משהו משותף.דומה אצל כולם. ה"משהו"המיוחד!
אחד קורא לו ערכים, שני קורא אחרת,שמות מכובדים וראויים
ורציתי להציע "תזה"משלי:
ה"משהו"הזה, הינו פשוט מאד -
קריית-חיים!
כולנו כאן חיים איתה בתוך תוכנו. ומרגישים ממש בסדר.
אם פה ושם כואב. מתגברים ועולים חזרה על התדר
קצת צולעים,קצת
נאנחים, חלקנו עם "ריצ'רצ'" על החזה
אבל מי? מי יוכל לנו עם ה"משהו"הזה!
ה"משהו שמלווה אותנו כבר 65 שנה
ה"משהו"אותו בנתה קריה נאמנה
איש איש בביתו, בתבנית חייו המסודרת
ופעם בשנה אצל כרמלי - בנופית הנהדרת
אנחנו נושאים בתוכנו את הרוח הכל-כך מיוחדת
של עשייה, של תרומה לחברה,ושל רעות ששורדת
נהוג בימי הולדת של "שברים עשרוניים"
לעשות ספירת מלאי.
ואנחנו לא עניים!
לכולנו משפחות חמות,אנחנו מוקפים באהבה
לרובנו ילדים ונכדים - משוש נפש ומקור לגאווה
בין אם פרשנו או שעודנו עובדים
יש לנו תחושת שייכות, ואנחנו לא בודדים
בחלק הזה של כדור הארץ בו אנו יושבים
די שפר עלינו הגורל, אתם לא חושבים?
אז בואו נבקש רק
בקשה אחת - כדי שיהיה מושלם :
אלי,אלי, שלא ייגמר לעולם!.
נילי דיסקין