בונצ'יק: סיפורי חיים מהקריה או איך הפסדתי
קריירה של מתאבק
עם המעבר מגן הילדים לביה"ס ארלוזורוב, העזתי להרחיק מביתי יותר ויותר, ובהתאם גדל גם
מרחב המחיה שלי
בקריה , עד שכלל גם את בית הקפה ברח' ה' פינת כביש ראשי.
הסוכרייה לא הייתה בבית הקפה אלא על הגג, שם
התאמנה נבחרת ההאבקות הקריתית בימות הקיץ,
לאחר שהחם והלחות הבריחו אותם מבית העם.
פעמיים בשבוע
נפרסו המזרנים, וחברי הנבחרת
התגלגלו עליהם בזוגות, עם בא תורם, ובהדרכתו של מורגנשטרן
המיתולוגי.
אנו הילדים ישבנו בשקט מסביב ולא התקרבנו לשולי
הגג, לבל נגורש בבושת פנים, כפי שהובטח לנו
מדי פעם.
האבקות יוונית רומית זה עסק
מסובך עם כל מיני כללים, וכללי כללים שנהירים בעיקר לשופט. אנו כצופים היינו מוחים
בשקט, בהתאם לתוצאות, למתאבקים,
ולמידת הסימפטיה אליהם. אולם תרגיל אחד מצא חן בעיני כולם. תרגיל פשוט
להבנה, קל לביצוע אם היריב
מופתע או לא מתנגד, ומביא להכרעה מהירה. בתרגיל זה על המתאבק להכניס את
אחוריו מתחת ליריבו, להתכופף
קדימה, על מנת לנתק את אחיזתו בקרקע, להפכו, ולהטיחו
במזרן, כשהוא שרוע על
גבו, וזהו.לנו, שכל מלחמותינו
היו התפלשות בחול והסתכמו במי משכיב את מי? התאים התרגיל באפן מיוחד.
כל שאר התרגילים עוררו פחות
עניין. מי שרוצה להגיע להישגים צריך לטרוח בערב שבת, ולהתאמן, ולהיות מוכן ליום
פקודה. ולשם כך נוצלו הפסקות
שבין השעורים, בבית הספר. היינו קבוצה מגובשת מתלמידי כתה ב', שמיד עם
האפשרות לפרוץ מהכיתה, פרצנו
החוצה, רצנו לחצר, ובהתאם לתור שנשמר
בקפדנות, תרגלנו בזוגות, וכמיטב
יכולתנו, את כל התרגילים שחזינו
בהם על גג בית הקפה, ובעיקר את תרגיל האחוריים הנזכר לעיל. ביום שמדובר בו,
ובהפסקה המדוברת, היה זה תורי,
להתפלש בחול, עם בן זוגי עמירם ברקאי.
כשאנו נתונים רובינו וכולנו במעשה
ההיאבקות, וטומנים ראשנו בחול,
תרתי משמע. ובעוד כל השאר יושבים סביבנו,
צופים בנו, ומעירים את הערותיהם,
בצעקות, ובכוונה גדולה, הופיעה
המורה חיה, שיצאה לחצר, לראות במעשה צאן מרעיתה. והמחזה הראשון שניגלה
לעיניה היה, עמירם ואני מתפלשים
בחול להנאתנו. מיד מיהרה, הרימה את שנינו
מהחול, אחזה אחד בכל יד, ובקול
תוכחה הטיפה לנו מוסר: מה אתם
עושים? ובפנותה אלי הוסיפה: אני מכירה את
עמירם, הוא ילד טוב!. וזה לא שאני
חשבתי אחרת. אולם כשאתה תלמיד בכתה ב', אזי לך ותסביר למורה
שכל זה, עניינים ברומו של עולמינו, ובהשראת
המאמן מורגנשטרן,
שמכוון רק לטוב . אני לא יודע איך ניגמר הסיפור אצל עמירם?.
(אביו היה מורה בביה"ס,
והעניין ודאי יושב בחדר המורים).
ואולם באשר לי, אימי זומנה
לביה"ס, קראה לי לבירור, ולאחר שהבינה שהסקציה להיאבקות היא מקור
כל הרע. ובין כל שאר האיסורים,
אסרה עלי באיסור חמור להראות שוב את פני, על גג בית הקפה.
וכמובן ש"רחוק מהעין גם
רחוק מהלב". איבדתי עניין בהיאבקות שגרמה לי
רק עגמת נפש, הוצאתי אותה
מחיי, והפניתי את מרצי למחוזות
אחרים. וגם המורה חיה, שלא הבינה עניין,
זכתה ליחס דומה.
וכל גיבורי הסיפור, ועלילותיו,
הרי הם שזורים במאגר הזיכרונות.
בונצ'יק
מתאבקי קרית חיים > http://www.pbase.com/geyzi/image/102914608
החברים של בונצ'יק עשו קריירה > http://www.pbase.com/geyzi/image/102914605
http://www.pbase.com/geyzi/image/102914604