בונצ'יק : סיפורי חיים מהקריה או "פטיט" בשלכת
האיחוד בין תנועת גורדוניה וחלק מהמחנות העולים, שהוליד את התנועה המאוחדת,
אירע בסמוך לפינוי מחנה הצבא הבריטי שהיה באמצע רח' א', ויעוד חייליו היה לשמור על
מסילת הברזל שהוליכה צפונה, והמרחב שסביב
חוות המיכלי הנפט של C.P.I. מכאן שזכינו גם בתנועה חדשה, וגם במיקום חדש,
מרווח הרבה מהקודם, עם מספר מבנים, ובעיקר חצר גדולה, עם אקליפטוסים
עבותים וגבוהים. כמעט מאיליו צץ הרעיון של סוכה על העצים. כולם היטו שכם, ולא חלף זמן רב, עד שהתנוססה סוכה לתפארת במרומי העצים, ובעיקר לשמחת החניכים.
ואולם מהי סוכה ללא חבל
לקפיצות טרזן בלווית קריאות הקרב של גוני וויסמילר, כפי שבוצעו בסרטי טרזן הראשון. וכאן נכנסנו אנו לתמונה. עצים היו. גם קורה עבה
לגשר ביניהם הייתה. ואפילו חבל עבה מגולגל בחבילה ציפה לייעודו. ורק השידוך ביניהם
בקרבת הסוכה, עורר בעיות.בכוחות משותפים הצלחנו להעלות את הקורה לגובה המתאים,כשחלקינו
מטפסים על העץ, ומפנים דרך לקורה, גודעים
ענפים שהפריעו בדרכה של הקורה למעלה, ותומכים בה בדרכה, וכל השאר משכו בחבל, ובמאמץ משותף הצלחנו להעלות את הקורה לגובה
המתאים. אולם מאמצינו כשלו בהבאת הקורה
למצב אופקי בין שני העצים. למרות כל העצות
וההצעות, והמאמצים, והרעיונות לפתרון הבעיה, נשארה הקורה תלויה אנכית, לועגת לנו,
ולמאמצינו. כאן באו הגדולים לעזרינו. הם שחררו אותנו מלטפס בעץ, טיפסו במקומינו, ואותנו שלחו למשוך בחבל. ואמנם הקורה חזרה בה מעקשנותה ואט אט עלתה והתישרה, עד שנקבעה במקומה. חגיגת הניצחון לא התעכבה אפילו
לדקה, ופרצה מיד בקולות שמחה, ומחיאות כפיים סוערות, אליהן הצטרפו גם שוכני העץ
באותו הרגע, וביניהם גם "פטיט" הוא מתיתיהו בולשטיין מרח' ב', ששכח את עצמו לרגע, ופתח במחיאות כפיים
סוערות, ביחד עם המקהלה הכללית. אולם כח המשיכה שאיננו
מהסלחנים הגדולים, לא ויתר גם הפעם, ומיד זימן אותו, את פטיט, להצטרף אליו, אצל
אמא אדמה. רק שבין פטיט לאדמה הפרידו כמה
ענפים, ובכדי לא לקפח אף לא אחד מהם, עשה
פטיט מה שקרוי באנגלית Falling leaf או
עלה בשלכת, והחל ליפול לאט לאט, ומענף לענף, פעם ימינה ופעם שמאלה, עד שנחת אצל
אמא אדמה בקול אנחה עמומה.
ושקט...
שכמו שכבר נאמר, שהיה אפשר לחתכו בסכין. לבסוף
עזר מישהו מספיק אמץ כדי ללחוש: פטיט אתה חי?כן שמענו תשובה בקול עמום ממעמקי
בטנו. ומאחר שקורסי החובשים היו עוד הרחק
לפנינו בחיק העתיד, אספנו את הבחור, והרכבנו אותו על אופנים לקופת חולים, כדי לבדוק מה אצלו בסדר, ומה לא.
הדיאגנוזה הרפואית היתה שהוא כללית בקו הבריאות, אבל
עליו להחבש בתחבושת אלסטית, ולישון במשך שלושה חדשים על
מיטת קרשים, ו/או עד שיפסיק לכאוב לו. ועד היום לא ברור אם היה זה עונש, או רפואה.
וכל זאת אגור עם כל השאר במאגר הזיכרונות. וכל הנאמר, נאמן על אומרו בונצ'יק