בונצ'יק : סיפורי חיים מהקריה או אומגה למתחילים!
ברח' ד' מס' 2 היה מגרש ריק
ובקצהו התרומם מגדל המים הקרייתי. ייעודו היה לבנות לחץ ברשת המים המקומית.
יעוד משני היה לו, לשמש עמדת
איתות לרשת הקשר של ההגנה. יעוד נוסף היה לו בימי מלחמת העולם השנייה, בה
העלו
הבריטים זרקור גדול, על ראש המגדל, ששימש
כלי עזר למערך התותחים נגד מטוסים שהגנו על תעשיית
הנפט במפרץ חיפה. יעוד משני שבמשני היה, לביצוע תרגילי אומץ,
בהחלקה באומגה ממרומי המגדל. תרגילים
שנעשו
בעיקר על ידי נערי הפלמ"ח, שישבו ברמת יוחנן. היה זה בעצם קורס צניחה לעניים,
(בלי הצניחה).
חבל עבה היה נמתח ממרומי המגדל
ליתד שנקבע בקרקע דרומית לו, והשיפוע בעזרת כוח הכובד עשו את השאר.
כל גולש קבל בתורו ברזל כפוף בצורת האות היונית
אומגה, וכל מה שהיה עליו לעשות הוא להניח את האומגה על
החבל, להחזיק בה בשתי ידיו, ולשחרר את רגליו
מעמידה בטוחה על דופן המגדל,להחליק על החבל, ובסיום להיפגש
עם הדיונה בקצה החבל. גאווה מילאה את ליבנו לראות את הנערים העשויים
ללא חת שעלו וקפצו באחת, וליוו את
גלישתם בקריאות
קרב אינדיאניות. אולם שמחו את ליבנו דווקא המהססים שהיו משולחים לבסוף בעזרת
בעיטה באחוריהם, מרגלו הכבדה של המדריך. ואנו הילדים היינו מתחילים לספור מתחילת
ההיסוסים ועד בא
הבעיטה הגואלת. גם הפגישה החוזרת עם הקרקע בצידו השני של החבל, הייתה מקור
לא אכזב לשמחה וצחוק.
היו כאלה ששכחו להרים את רגליהם, ונגררו כשהם
פותחים תלם בחול עד שנעצרו. והיו כאלה
שהחלו לרוץ עוד
באוויר, ותמיד בקצב הלא נכון,
והסתבכו עם הרגלים. בקיצור מחזה, שעשינו הכול שלא להחמיץ. רק שלא נעשה בקצב
תכוף מספיק. כל זה הביא אותנו
למחשבה שגם אנחנו יכולים. מגדל המים קצת
הפחיד, והכניסה לסולם הייתה נעולה
על מנעול כבד. אולם בחצר התנועה
המאוחדת הייתה לנו כבר סוכה על האקליפטוסים,
ובצמוד אליה חבל לקפיצות
טרזן. כל מה שחסר הוא רק חבל
ואומגה. את בעיית החבל פתרנו איך שהוא. את האומגה לקח על עצמו לכופף יורם
סטוצ'ינסקי,
הוא יורם סתו מיודעינו. הוא היה מקורב לנושא עיבוד
הברזל בזכות קשריו המשפחתיים עם אביו.
בקיצור הבחור צייר דגם מקורב
לאומגה המבוקשת, מצא חתיכת ברזל בנין, וכופף אותה לצורה הנחוצה, ובא בשמחה
לחברה בקריאה יש, כשהוא מנפנף באומגה. רגע לפני
תחילת הגלישה קם אחד הידענים ואמר בפסקנות: אבל אומגה
צריכה להיות מחוסמת.
כולנו תלינו עיניים ביורם שענה: אין בעיה
אם צריך נחסם, והלך לברר מהו אותו חיסום
שהאומגה זקוקה לו. קם ידען אחר ואמר: חיסום זה שמחממים את הברזל
ואחר כך מקררים. מאחר והרצפט נישמע
הגיוני, הלך היורם הנ"ל
הביתה, הפקיע מאמו את אחת מפתיליות הנפט במטבחה, חימם את האומגה, שפך עליה קצת
מים שתתקרר, והתהליך הושלם. בהגיע היום המיוחל,
שהיה כרגיל בשבת, התקבצנו כולנו בקן, רק מנחם גולדשטיין
הראשון. הטפת מוסר לא עזרה, הבחור
לא ויתר, ובלית ברירה נמסרה לו האומגה. בקול תרועה העלה הבחור את
האומגה על החבל, אחז בה בשתי
ידיו, ויצא לדרך בשאגה. כשכולם צופים בו,
החליק הבחור ארבעה מטרים, ונעצר.
האומגה "המחסמת" מעלה בתפקידה,
התכופפה עוד מעט, סגרה על החבל, וזהו. דיבורים, הטפות מוסר, תחנונים,
שום דבר לא עזר. האומגה בשלה. עד
כאן ותו לא. ובינתיים הבחור תלוי בין שמים
וארץ, בגובה ששה מטר, ומקבל
עצות למכביר. רק עזרה אין. גם
ניסיונותיו לחזור לחבל לא צלחו. והבחור
תלוי. ובינתיים עייפו ידיו עד שרפתה אחיזתו
והבחור הנ"ל נשר לחיק החול
שמתחת. לאחר בדיקת שלמות, דידה הבחור
לביתו, והמשיך בצליעה קלה עוד עשרה
ימים, עד שחזר לתיקנו. וכל עלילות
הסיפור וגיבוריו הרי הם שזורים בקובץ הזיכרונות.
בונצ'יק