בונצ'יק : סיפורי חיים בקריה או צער גידול דבורים

כשהתגבשנו כקבוצה בתנועה המאוחדת, עשינו מה שכל קהילה יהודית טובה עושה, תרמנו! לקופת הקבוצה. כי

צדקה תציל ממוות. ואולם לא המוות, משך את ליבנו, אלא התרומות. אמנם בגרוש היה אז חור, (גם בחצי גרוש),

והיו הם מטבעות בעלי ערך, (מאית של לירה שטרלינג). ולא כל אחד יכול היה להרשות לעצמו להרים תרומה

שכזאת. למזלנו גם המיל, (שהיה אלפית הלירה) התקבל בברכה, מטבע של שני מיל על אחת כמה וכמה, ואפילו

מטבע הפח שנקרא כפר הישוב, וערכו הנקוב היה חצי מיל. אמנם תרמנו גם לקרן הקיימת, ולקן התנועה, ואף על פי

כן נצבר בידינו סכום נכבד. נייק לא היה אז, וגם אדידס היה חבוי הרחק בחיק ערפילי העתיד. אפילו את נעלי

ההתעמלות של המגפר, נהגנו להביא לביה"ס בשקית המיועדת לכך, ולנעלן אך ורק לשיעורי ההתעמלות. ולא כל

כך ידענו מה לעשות עם הכסף?. מה עוד שכל מעשה היה צריך להיות גם חלוצי. לאחר דיונים ממושכים, התגבשה בנו

ההחלטה לגדל דבורים. לתנועה המאוחדת הייתה חצר גדולה, וגם המעשה היה חלוצי מספיק. רק לא ידענו איך

מגדלים.לאחר בירורים, התברר שבכפר ביאליק, מעבר לכביש עכו-חיפה, יש מגדל דבורים. כשהגענו אליו, התברר

שהיהודי מוכן לעזור,ולמכור לנו כוורות. הייתה רק מכשלה אחת. היהודי היה ייקה, דור ראשון ליוצאי גרמניה, שכוחם

כידוע לא היה בעברית מדוברת, או כל עברית אחרת. ואילו כוחנו שלנו לא עמד לנו עדיין בלשונות נכרים, פרט לאידיש

מהבית. לאחר דין ודברים קצר סוכם שהמר ייקה, ייתן לנו הרצאה בעברית על גידול דבורים. מיד התקבצנו סביבו

ושמענו הרצאה סדורה, דיבור כהלכתו, על גידול דבורים, רק שלא הבנו דבר. שיא הבלבול היה כשהייקה הסביר לנו על

רדיית הדבש באומרו: לוקחים שני תותים.... מיד נדחפנו החוצה להביא דוגמא מעץ התות, אולם להפתעתנו לא מצאנו

כל עץ כזה בסביבה. רק אחרי שהייקה חזר על דבריו בפעם הרביעית, תרגמה לנו אחת מבנות השכנים שהכוונה היא

ל: לוקחים שני דודים.... מאחר שסמכנו על עצמנו, לא נשארנו לשלב השאלות, לקחנו את הכוורות בתקווה שנסתדר

אחרי הכול היה לנו את המיניום מהסיפור הקודם את הכוורות הצבנו בקצה חצר התנועה במאוחדת, ליד הגדר, נתנו

לדבורים את מנת הסוכר שלהן, (היה חורף), והלכנו הביתה שמחים וטובי לב. עם בא האביב, עקבנו אחרי הדבורים

יוצאות לעבודת יומן, כשדמיוננו עולה על גדותיו מעודף דבש. אלא שעם בא האביב יצאו גם ראשי ההגנה מחוריהם,

ובבוקר אחד של ראשית האביב יצאו כולם ובראשם מר ברוצקי להגן על הקריה. אולם לפני ההגנה יש להתאמן, ולשם

כך הביאו איתם את אקדחיהם. בהתייצבם במקום המטווח המתוכנן על מסילת הברזל (הסוללה שמשה חומת מגן)

נוכחו לדעת שיש להם הכול, פרט למטרות. במבט מהיר מסביב נגלו לעיניהם הכוורות. ומה מתאים להיות מטרה יותר

ממכסה של כוורת ? מבלי להסס הסירו את מכסי הכוורות, (בבקר הדבורים ישנות עד שהשמש עולה ומזג האוויר

מתחמם מעט) הציבו אותם לנוחיותם, וירו בהם לצרכי הגנה. בסיום הירי, קרב כל אחד בתורו, סימן בעיגול את

פגיעותיו, ובכדי להוסיף אמינות, ציין גם את שמו בעיגול, עדות להיסטוריה ולמפקפקים.כשבאנו לפעולה בקן וגילינו את

הנעשה, נשבענו לנקום. השבועה דרך אגב קיימת עד היום ו/או עד שתקוים. מה שיבוא קודם. עם בא הקיץ, הגיע זמן

רדיית הדבש. הבאנו שני דודים כמצוות הכוורן, וכל אחד תפר לעצמו בבית, בגד מגן כמיטב יכולתו, דמיונו, וכישרונו.

כולם לבשו את בגדי המגן. רשתות פרפרים, רשתות של חלונות, חולצות של האבא, אוברולים עם שלייקס, (כתפיות),

אוברולים בלי שלייקס, כובעי שעם, מעילי חורף, מעילי גשם, שינלים, חלוקים של קופת חולים, סתם חלוקים, ועוד כהנה

וכהנה. אפילו תהלוכת פורים לא נראתה עליזה וססגונית יותר. שתי הכוורות הראשונות, נכנעו לגורלן, לתהלוכה

הססגונית, ולאודים העשנים, והפקירו את חלות הדבש לרודים. ואולם הכוורת השלישית התמרדה.

עם פתיחת הכוורת פרץ ענן של דבורים רגזניות, והתנפל על כל מה שזז. תהלוכת רודי הדבש התפזרה בבהלה לכל

הכיוונים, כשכולם מקלפים מעצמם תוך כדי מנוסה, את תוספות הלבוש, ואמצעי ההגנה, על מנת לשחרר את הדבורים

שנכלאו בהם, ועקצו כיד המלך...וכל חצר התנועה נראתה כלאחר פוגרום, כשחלקי לבוש מפוזרים בכל מקום, וביניהם

כל הנפגעים מקוננים על מר גורלם, וסופרים עקיצות. וכרגיל מי שניפגע יותר מכל היו הצופים שהתקבצו ובאו רק

לראות. עודד נסל נס בבהלה כשענן דבורים בעקבותיו, עוקצות בכל הזדמנות. רק נפילה הצילה אותו.

הוא נעלם מעיני הדבורים, שפנו לכיוון אחר. יואב אורני שצפה ממרחק בטוח עם יד בכיס שימש חניה ללהקה אחרת של

דבורים שלא חסכו את עוקצן ממנו, עד שנבצר ממנו להוציא את ידו מהכיס, למשך כארבעה ימים, עד שרפתה

הנפיחות. עודד נסל, לאחר שהתאושש הסתובב עם לחי ימין נפוחה, שהסתיימה כארבעה ס"מ מתחת לסנטר,

וכל השאר עמדו וספרו עקיצות אחד לשני. אותו היום, היה היום בו נפרדנו בידידות מהכוורות, ואת המעשה החלוצי

השארנו לחלוצים.

ושאר החוויות וגיבורי השעה , נצררו בצרור הזיכרונות.

בונצ'יק