בונצ'יק סיפורי חיים מהקריה או מלחמת פרים!
עם המעבר לכתה ג' נחשפנו
לשיעורי החקלאות, ולגינת ביה"ס.
שיעורי החקלאות זכו להערכה רבה.
הם נערכו באוויר החופשי, מחוץ
למסגרת המעיקה של הכתה בימי האביב והקיץ, גם משום שחקלאות הייתה מעשה חלוצי, ערך
מערכי הישוב המתחדש בארץ, וגם מפני שיותר טוב בחוץ. וגם ואולי אפילו בעיקר, בהבטחה
הגלומה בערוגות הגזר והאפונה, שהיו נושא לתכנון לעתיד לבא, איך שנחגוג על
התוצרת פוטנציאל שלמעשה מעולם לא
מומש. או שהקדמנו ובאנו לפני שהגזר הבשיל,
ותרמילי האפונה היו עדיין רק הבטחה בחיק הפריחה, או שבאנו לאחר האסיף, ומצאנו בעיקר
עלי גזר קטומים, וגזרים בודדים ושדופים ששרדו בשולי הערוגה, ותרמילי אפונה
בודדים, שחמקו מעיני הקוטפים.
בדרך כלל האשמנו את הגנן, שלא זרע מספיק
גזרים, כמספר ילדי ביה"ס, (כפול מקדם ה-מים
גנובים ימתקו). וכן את הילדים שגרו בסמוך, והאמנו שהם נהנים
מהגינה, בזכות היותם קרובים לצלחת.
ואולם את המסקנות שמרנו
לעצמנו.
בכתה ד' כשעברנו לביה"ס ב' (מגינים לעתיד לבא), התמסרנו לגינה, ולשיעורי החקלאות במשנה מרץ. גם משום שעתה, היינו אמורים אנו,
להיות הקרובים לצלחת, (ביה"ס היה כמטחווי יריקה מביתי בתחילת רח' ד') גם משום
שעלינו כתה, וגם משום הסיכוי לשפר ולו במעט, את ממוצע הציונים בתעודה. עם בא הקיץ
כשכל הגינה אמורה הייתה לפרוח, באו גם בעלי החיים של הבדואים,מן החולות ובמשך כמה לילות כילו את כל עמל כפינו, ושמו
לאל את תקוותינו.
כך עברה לה שנה, ובשנה שלאחר מכן, ולאחר שחצר
ביה"ס הוקפה בגדר,עם שער גדול שפנה
לרח' ג', ושער נוסף קטן בפינה הצפון מזרחית של הגדר, ניגשנו במשנה מרץ
להקמה מחודשת של הגינה, מכל הסיבות של שנה
שעברה, ומתקווה מחודשת שהפעם נזכה לתמורה עבור מאמצינו. ושוב בא הקיץ, כשהגינה
מוסיפה גוונים וגובה, עם כל יום שעובר.
ואז שבת אחת לפני חג השבועות, שאמור היה להיות גם חג האסיף לפרי הגינה, יצא
לו אשר פרסמן
שגר בבית הראשון ברח' ג'. ממש לפני ביה"ס.
וגילה למגינת לבו, שעגל בן פרה עומד לו במרכז הגינה, ובולס בה להנאתו. מיד יצא בקריאה, וגייס לעזרתו את ילידי רח'
ג', שיצאו כאיש אחד להלחם בפולש. הם הצטיידו
במקלות, אבנים, ומכל הבא ליד, וקפצו
מעל השער הנעול, על מנת לגרש את הפולש.
לקול רעש ההמון, יצאתי גם אני לראות על מה כל
המהומה. כשגיליתי את בן הבקר במרכז הגינה, מיהרתי גם אני לחצר ביה"ס. אולם קיצרתי את דרכי ופניתי להיכנס מהשער הקטן
שהיה קרוב אלי, ופתוח. לשמע המהומה הרים בן הבקר את ראשו, ראה את בני רח' ג' כשהם
מתקדמים לעברו, מנפנפים במקלות ואבנים,
וצועקים לי: תפוס אותו, תפוס אותו. הפר עשה הערכת מצב מהירה, הבין שתפארתו לא תהיה
על דרך ההתנגדות, ופנה לצאת מהשער
הקטן, שדרכו ניכנס, וכעת באתי
בו אני. נער עברי עשוי ללא חת במולדתו המתחדשת. מה גם שהצד שלי ניראה לו מבטיח
יותר. וכך יצא שאנו שועטים אחד לקראת השני. מקרוב נראה בן הבקר יותר כעגל מגודל, או פר צעיר שכבר צימח את
תחילת קרניו. וכשנשף אותו בן הבקר פעמיים מאפו, ופנה ישר לעברי, עשיתי גם אני
הערכת מצב, מהירה עוד יותר, ופיניתי את דרכו, במהירות האפשרית, ולמעלה מזה. מה גם
שיתרון המשקל היה בבירור לצידו. וכפי שזכרתי מקריירת ההאבקות שלי, המשקל הוא
גורם מפתח. כמובן שהנ"ל פנה לשער הפתוח, ושעט לדרכו.
למה לא תפסת אותו?, קראו אלי
בני רחוב ג' המאוכזבים, עוד לפני שהגיעו
אלי. בגלל המשקל, מלמלתי. בגלל המשקל. וכך
עלתה בעשן, וירדה לטמיון, ולבסוף בוזבזה,
הזדמנותי לפתוח בקריירה של לוחם פרים.
אולם בדיעבד, ולאחר מה שאני יורע היום. כשהפר
מפסיד, הוא גומר באטליז. ואילו כשהמטדור
מפסיד, הוא גומר בחדר מיון.
אז אולי גם כך זה יצא לטוב.
כמובן שגם אותה השנה הייתה
ההנאה מהגינה מאיתנו והלאה, וגם התקווה לשנים הבאות דעכה והלכה.
ואני פניתי לרשום כל זאת
בצרור הזיכרונות.
בונצ'יק