לאלי רון מעין
גדי מלאו 70 שנה
לרותי ולאלי
היקרים ברכות מגולשי
האתר החופשי
להלן: הכתבה מעלון עין גדי :
אלי בן שבעים
ידוע לכל
שתכונותיו של בן האדם הולכות ומקצינות עם השנים. העקשן הופך לעת זקנה להיות עיקש
כפרד, המפוזר אינו מוצא את ידיו ואת רגליו והזעפן תמיד נרגן ורוטן ללא הרף. אלי
אינו יוצא מכלל זה. גם אצלו התכונות הולכות ומתחזקות עם חלוף השנים. אלא שבמקרה
שלו מדובר בתכונות חיוביות ויפות.
אלי הוא
אוהב אדם במלוא מובן המילה. ולא רק אדם- הוא אוהב כלבים, חתולים, פרות, כבשים וכל
נפש חיה. ללכת עם אלי במדרכות הקיבוץ זוהי, לעתים, משימה די מיגעת: הוא מקדים שלום
לכולם- מבוגרים, נוער ופעוטות. לכולם הוא מתייחס, לכל אחד יש בפיו מילה טובה.
הכלבים זוכים לליטוף אוהב. וכולם מחזירים לו אהבה. בקיצור- ההליכה מתמשכת, ואנחנו
מגיעים הביתה הרבה יותר מאוחר מן הצפוי.
אלי אוהב
לעזור. כל מי שנקלע לצרה יודע שהוא יכול לפנות לאלי, והוא תמיד ייענה ברצון ובסבר
פנים יפות. בעלי השרירים התפוסים והגב הדואב צריכים רק להרים טלפון, ואלי ממהר
להגיע אליהם, בכל שעה משעות היום. בידי הזהב שלו הביא מזור לאנשים רבים. מי שצריך
עזרה בסחיבה, הובלה ולעתים הסעה תמיד יכול להסתייע בו.
אלי חונן
בכישרון כתיבה. אנשי עין-גדי נהנים מזה שנים מספר מן הרשימות המלבבות המופיעות
בעלון הקיבוץ- ה"אפיק", ואפילו הוציא לאור שני ספרים, ועוד ידו נטויה.
ובכן, לידיעתכם: כישרון הכתיבה לא התגלה אצלו בשנים האחרונות. כבר בהיותו ילד כבן
10 הוא פרסם את ספרו הראשון. שמו היה "חיות הבית מגלות עבר ועתיד".
סיפור הרפתקאות מרתק, מלא דמיון, שנכתב בכישרון רב, עם שגיאות כתיב לא מעטות.
בהיותו במילואים היה כותב לילדים סיפורים משעשעים עליהם ועל ה"שפניולים"
(הווי משפחתי), וכך היה משכך מעט את געגועיו. כעת, עם היותו פנסיונר, יש לו פנאי
לעסוק במה שהוא אוהב באמת-לכתוב. עם תום יום עבודתו בגן הנוי הוא מתקלח, מחליף
בגדים, מתרווח בכסא ומתחיל לכתוב. הוא
נהנה וקוראיו נהנים לא פחות.
אלי היה
תמיד אבא למופת. שעות אחרי הצהריים היו תמיד קודש לבנים- טיולים, שחייה, ריצה,
ספורים, משחקים ואפילו חפירת מערה בגבעות הקנגורו. כעת, עם היותו סבא, הוא עבר
שדרוג. הוא מרקד ומקפץ לפני מאיה הקטנה, תוך כדי נגינה במפוחית, שר לה שירים מימי
העלייה השנייה ובכלל יוצא מגדרו כדי לשמח אותה. מעניין מה היא חושבת על הסבא המוזר
הזה, שבכלל אינו מתנהג כמו "סבא" אלא כמו בן טיפש-עשרה שוטה...
אלי הוא גם
בעל למופת. כזה שאפשר תמיד להישען עליו, לסמוך עליו בכל מצב. אתו אני תמיד בטוחה
ומוגנת.
אני מאחלת
לך, אלי, שתמשיך להיות תמיד צעיר ברוחך, רגיש וספונטני. תמשיך לפתח את כישרונותיך
ותכונותיך היפות להנאת כולנו.
רותי
לאלי רון
מלאו
בערב החברים הוקראה הברכה שכתב חבר ילדות
יעקב אורי .
אלי, מזל טוב.
נערים היינו וכבר זקנו.
אני מתאר לעצמי שאתה פחות מופתע ממסיבת
ההפתעה מאשר מהעובדה שאתה כבר בן שבעים. הזמן עבר מהר מאוד, כנראה, יותר
מהמצופה.דוגמה לכך שהזמן עובר מהר היא העובדה הזאת: כאשר גרתי בילדותי בקריית
ביאליק, למדתי בגן שושנה. הגננת שושנה אמרה לנו, שבקרוב מאוד יעשו מנהרה מתחת להר
הכרמל לכיוון תל אביב. ובכן עכשיו התחילו לבצע זאת.
אני מכיר אותך מאז גיל 13, דהיינו לפני הרבה
שנים, שהם מעט ימים, בסך הכול כ – 21000 ימים.
היות ששנינו צאצאים של חברי הסתדרות העובדים
הכללית הישנה, נפגשנו בשיכון ותיקי ההסתדרות בקריית חיים, כאשר אנו שכנים קרובים
באותו הרחוב.הבתים בשיכון הוותיקים, כפי שנקרא, היו נטועים בתוך הדיונות הצהובות
קרוב לשפת הים בקריית חיים. נראה שהים הוא מדד לניקיון החיים במדינת ישראל של היום
בכל התחומים. החול הצהוב, המים השקופים(ללא חרצפים), הדגים והקונכיות היו בזמנו
מקום שהיה כמעט גן עדן.הדברים היחידים שהים פלט בכל בוקר היו קרשים, ששימשו אותנו
לבניית לולים וגדרות וקונדומים משומשים, שהיו כנראה בשימוש של הדגים או בנות הים
הקטנות. הקישון היה אטרקציה, ולאחר בנייתו של נמל הקישון הוא שימש אותנו לדיג,
לאחר מכן בשירות הצבאי לצלילה, והיום חס מלהזכיר את מצבו. בתקופה הנ"ל היה
צריך לפתוח את בגד הים כדי לראות, תסלחו לי, את התחת. היום צריך לפתוח את התחת כדי
לראות את בגד הים.את בחרותנו בילינו בגידול בעלי חיים, בבנייה מסביב לבית כמו
מרפסת הכניסה כדי למנוע כניסת חול לבית, ומדרכות.בהשראתו הבלתי מתפשרת של מאיר
אחיך הגדול הצטרפנו לתנועות הנוער העובד, ומשם כמובן לנח"ל ולהגשמה. בזכותו
של מאיר הצלחתי לשפר את הידע שלי בבנייה, כאשר השתתפנו בבניין האמפיתיאטרון של
סניף הנוער העובד בקריית חיים.
אתה הוא הצעיר בינינו, הבדל של כמדומני שלושה
חודשים, הצטרפת לקבוצה הצעירה יותר, ושם היו הבנות הצעירות יותר, כך שבסופו של
התהליך הגעת לעין גדי.כאן הצלחת להגשים חלום רטוב של כל בן קריית חיים המערבית
והוא להתחתן עם בת קריית חיים המזרחית. היום התהליך הזה נקרא בשפת המחשב
"שדרוג", ובפרסומת "להתקדם בבטוח".אני לעומת זאת הצטרפתי
לקבוצה הבוגרת יותר, שהפך לגרעין "נגוהות", והגעתי לקבוצת אלומות בגליל
התחתון. בקיבוץ למדתי מהר מאוד, שבחקלאות העיקר הוא בת האיכר, ובחרתי בבת זוגי
לחיים, מיכל, שהיא אשתי הראשונה עד היום.
קראתי את ספריך בשקיקה, ומהם למדתי שחיי
המייסדים בעין גדי, לא היו קלים, בלשון המעטה, אך מלאים באתגרים, בהתלהבות נעורים
ובחלוציות, שמזמן פסה מן העולם. אתה גר ליד ים המלח ההולך ונעלם. אימא שלי כבר
אמרה לי, שמלח הוא דבר מזיק בייחוד לבריאות, אך עליך זה כנראה לא משפיע, אולי
בזכות הפרות הגנובים, שהיינו אוכלים בנערותינו.
עין גדי של היום נראית כפנינה בנוף השומם
מסביב, ובנוף הכללי של מדינת ישראל, הרבה מאוד בזכותך.אני יודע להעריך מאוד חיים
במקום שקט ומקסים המבדיל אותנו מכל ההמולה והשאון, שהם נחלתם של מדינת ישראל כיום.
בבשורה אופטימית זו אנו מאחלים לך ולכולכם
בריאות ואיכות חיים. שלכם מיכל
ויעקב
גם רוחיק אראלי כתבה
משהו, אבל לא הזדמן לה להשמיעו.
אז, אלי, תקרא אותו
באפיק.
יש אנשים
יש אנשים שמעשירים את החיים
שרק מלראות
אתה נפתח.
יש אנשים שלא מבקשים
שסתם לידם
אתה רוצה לתת.
יש אנשים שקטים שקטים
שהשקט שלהם הוא יותר ממילים
יש אנשים מבורכים
שכלל לא יודעים
שהם כאלה.