21.12.07 100 שנים להולדת נחמן אלכסנדרון, ליקט את החומר : גייזי

איש קרית חיים (ראו רחוב ו' 73) ואיש השטח הביצועיסט של עבודות הקרן הקיימת לישראל

נחמן אלכסנדרון שהיה מנהל אגף הכשרת הקרקע של הקק"ל ויזם את פריצת הדרך בניאס - קלעת נמרוד.

נחמן מרחוב ו' 73 :

http://www.gshavit.net/wordDocs/KiryaSt/Vav%20St/Vav%20st.Families.htm

אבי גולדריך (גדריך ?) שבגיל 14 עבד כעוזר מודד בקק"ל כותב :

השתתפתי בסלילת הכביש כעוזר מודד בקרן הקיימת לישראל. הייתי נער בן -14 בחופשת הקיץ.הקרן הקיימת לישראל הייתה אז הזרוע המבצעת של מדינת ישראל במקומות נידחים ומסוכנים כמו הר דב , אנו קראנו לאיזור פשכול.

הטיפוסים שעבדו שם היו מעניינים,  מנהל הכשרת הקרקע והמודד הראשי נקרא נחמן אלכסנדרון, (אלכסנדרוביץ)  דמות כמעט מיתית, מוותיקי גדוד העבודה, ושולט ביד רמה ובמבטא רוסי על כל עבודות הכשרת הקרקע של הקק"ל., מתחיל לעבוד ב-3 בבוקר ומדבר רק על גאולת הארץ וציונות. הוא היה שכן שלי  מקרית חיים ולקראת חופשת הקייץ נאות לבקשתי וסידר לי עבודה כעוזר למודד בקרן הקיימת.

צורפתי למודד צ´רקסי  בשם יחיה תחוקה ,שהיה אחר כך במשך שנים רבות  ראש המועצה של כפר קמה.

בצוות המדידה היו 3 רומנים בשם זיסו ולייבוביץ וקלמר , ופולני  אחד בשם אקרמן כולם נשאו "עוזי"  כי האיזור נחשב למסוכן.שפת הדבור היתה אידיש גם תחוקה הצרקסי דבר אידיש על בוריה..אני הייתי הילד "דער קינד" והיו שולחים אותי מראש ההר למטה כדי להביא יתדות עץ וכיו"ב.

מידי פעם היו נתקלים בערבים או כפי שקראנו להם "חבלנים".פעם אחד הייתי עד למקרה בו אחד העוזרים בשם זיסו

רומני זקן ,(אני מאד מצטער אבל לנער בן 14 אדם בן 50 נקרא זקן )

נתקל פנים אל פנים ב"חבלן" עם רובה צייד , שניהם פנו לאחור ועשו "ויברח".

הייתי מושא לקנאה מצד בני גילי, קודם כל מפני שמצאתי עבודה, ושנית מפני שעסקתי בעבודה כל כך "ציונית " וחשובה כמו סלילת דרך  בגבול. רוב הנפשות הפועלות כבר נפטרו  מהעולם חוץ ממני, ואם אני מספר ספורים כאלה כנראה שגם אני כבר חתיכת הסטוריה. אבי

מסלול טיול מהחניון ע"ש נחמן אלכסנדרון :
סיור ההכנה נערך בינואר לכן ההתייחסות לצומח במסלול תהיה לעונה זו. תחילת המסלול מהחניון ע"ש נחמן אלכסנדרון שהיה מנהל אגף הכשרת הקרקע של הקק"ל ויזם את פריצת הדרך בניאס - קלעת נמרוד.
מצפון לשלטים מול הכניסה לקבר שייח נמצא סימון שבילים של החברה להגנת הטבע בצבע כחול היורד לכיוון האפיק . לאחר 3-2דקות הליכה אנו מגיעים לגשר אבן עתיק שהוקם מעל הנחל, הגשר בנוי בצורת קשת מאבנים מסותתות ונועד להולכי רגל ובעלי חיים.
נחצה את הגשר ונגיע לאחו ירוק משובץ בפרחים קטנים שעלי הכותרת שלהם לבנים ובמרכז צהובים שיוצרים כעין חצי כדור, שמם חיננית הבתה - צמח עשבוני רב - שנתי ממשפחת המרכבים. כשמו כן הוא מוסיף חן לאחו. נמשיך לרדת במורד הנחל עד לתחנת הקמח ההרוסה שמרמזת שבעבר לפחות בתקופות מסוימות בשנה היו בנחל מספיק מים שבעזרתם אפשר היה להפיק אנרגיה ולהפעיל תחנת קמח.
במורד הנחל תחנת קמח נוספת שיש אפשרות לרדת משמאל בצמוד לקיר - האבנים ולהגיע לחלק התחתון של התחנה ששם מוקם בעבר גלגל הכנפיים שקלט את המים מהארובה וייצר את התנועה הסיבובית לאבני הריחיים.
בצמוד לתחנה נבחין בצמח מעניין , עצבונית החורש . על פניו אנו רואים ענפים ועלים שמסתיימים בקוץ אך העלים הנ"ל הם בעצם ענפים צדדיים שהתפחסו , התרחבו ורק חלקם העליון בעל קצה דמוי קוץ הוא שריד העלה , וממנו בציר המרכזי , מחיקו יוצאים הפרחים שמופרים והופכים לפרי.
ברפואה העממית מיחסים לצמח זה תכונות של יכולת טיפול במחלות לב , סחרחרות דלקות וכו'.
ומדוע שמה עצבונית החורש? מפני שעצובה היא בגלל הקוצים , ולמה יש לה קוצים?
מסופר שפעם בעבר הרחוק לא היה לעצבונית קוצים וכל בעלי החיים והצמחים היו באים לראות את התופעה המיוחדת של פריחת הפרח ןהפרי האדום היפה על "העלה" והעצבונית הייתה גאה בכך והחלה להיות בררנית . יום אחד ישבו לידה הרבה בעלי חיים ודנו בתופעה ליטפו את העצבונית ואמרו לה כמה מיוחדת היא ופתאום בלי כוונה נגעה בה הארנבת שישבה קרוב . התפרצה העצבונית על הארנבת ביישה אותה ליד כולם וגירשה אותה, ראה מלך היער את מה שקרה , העניש את העצבונית ואמר "עכשיו אף אחד לא ירצה לגעת בך" הצמיח לה את הקוצים ומאז אף בעל חיים ביער לא בה לראות את העצבונית מפחד הקוצים. ולכן עצובה היא. העצבונית הינו צמח ממשפחת השושנים אנה אל תקטפו צמח מוגן, יש מתורבתים בכל משתלה שמכבדת את עצמה.

ממשיכים בזהירות במורד הנחל הירידה תלולה , יש לשים לב לדרך , ללכת בזהירות ולשמור את הילדים בקרבתכם . נעבור את הקטע הקשה ( הייתה היסחפות קרקע קטנה ) ע"י כך
שנרד מעט לכיוון הערוץ ונעלה חזרה על הדופן , נקפיד להישאר על סימון השבילים כחול לבן.
ואם במשפחת השושנים עסקנו מקודם אז בחודש ינואר אנו פוגשים כאן עוד שני צמחים מהמשפחה , הראשון נקרא כדן (כשהיינו ילדים קראנו לו פעמוני גשם או זומזום ) שהוא מראשוני הפורחים בפריחה כחולה סגולה מיד לאחר היורה והצמח השני יקינתון מזרחי שגם הוא עם פריחה כחולה סגולה והוא אביהם של מיני היקינתון התרבותיים.
כדאי שנשים לב לאורך המסלול יש מפלונים קטנים עם בריכות מים באביב ותחילת הקיץ יש אפשרות להיכנס למים ולהנות מצינתם. נמשיך ללכת ומידי פעם נעבור מגדה אחת לשנייה בנחל תוך כדי ניתור על הסלעים בזהירות לא להחליק .
לאחר כשעתיים שעתיים וחצי של הליכה במורד הנחל נגיע לנקודת תצפית יפיפייה לכיוון מערב , נראה את החלק המזרחי של קלעת נמרוד עם מגדלי הפינה העגולים.
נמשיך במורד הנחל ( בחורף נשתדל לא להירטב איתי ירדן ואני עשינו את המסלול ופרט לירדן שהחליט בשלב מסוים לקצר ולכן נרטב עד לשד עצמותיו, איתי ואני יצאנו יבשים כך שזה אפשרי ), בקיץ מומלץ ללכת במים , בכל מקרה כדאי שבסוף המסלול יהיו בגדים להחלפה .
לאחר כעשרים דקות הליכה עם סימון השבילים כחול לבן נפגוש סימון שבילים שחור לבן המגיע מצד ימין ( צפון ) - סימון השבילים של נחל ג'ובתה שאליו זורם נחל חזורי ויחד הם יורדים לבניאס. אנו נמשיך עם הסימון שבילים כחול לבן לכיוון דרום במעלה ההר עליה קשה מאוד וכדאי לעלות אותה לאט , להנות מהנוף מחד ולהתאמץ פחות מאידך.
שביל זה יוביל אותנו עד לגדרות מבצר נמרוד בתוך חורש ים תיכוני עם העצים האופייניים לו חברת האלון המצוי , ער אציל וכו'. סוף המסלול יהיה פינת הגדר עם הכביש לשם שלחנו מראש חלק מהרכבים.