כנס חנוכה תש"ע

העצמת הרוח בחינוך

הלכה למעשה – גישות ויישומים

מרכז חינוך ליאו באק, חיפה

ל' בכסלו תש"ע, 17 בדצמבר 2009

התנועה להעצמת הרוח בחינוך – מצע רעיוני

מטרתנו להביא לכך שהעיסוק במהות האדם, החיפוש אחר משמעות וערכיות, והשאיפה להתפתחות נפשית-מוסרית-רוחנית, יהיו חלק טבעי מהתרבות הישראלית, מהאקלים הבית-ספרי ומנפשם וחייהם של המורים והתלמידים. בכך אנו מבקשים לתרום ליצירת אדם וחברה מודעים, נאורים, אחראיים ומצפוניים יותר.

המפתח לקידום החינוך בישראל הוא, בעינינו, העצמת ממד הרוח שבו. ממד זה חיוני להצלחת תוכניות לימוד ושיטות הוראה-למידה חדישות למיניהן, ויש בו כדי להשפיע על הנעה חיובית של התלמידים בלימודיהם וביחסם לבית הספר ולחברה.

לממד הרוח בחינוך הֲכָלה רחבה ומזמינה: אפשר שיכללו בו חינוך למותר האדם, להתעלות, לשלמות האדם, לרגישות ועומק חוויה, לעצמיות, לתודעה, לחיפוש פשר ומשמעות, לאותנטיות, להומאניות, לערכיות, לזיקה לנשגב, ועוד. המכנה המשותף לכל אלה הוא החינוך הנוגע בספירה העילית של האדם, בצרכיו העליונים, במהות האנושית שלו ובשאלות קיומו כאדם וכחלק מהחברה האנושית ומכלל הבריאה.

גבולותיו של המושג רחבים מאוד, שהרי כל האידיאות הן פרי הרוח. אך סייג ברור הוא לנו: כל רעיון שכרוך בגזענות, במשיחיות פוליטית או בפגיעה בכבוד האדם ובזכויותיו הוא בעינינו עיוות וניצול נלוז של מושג הרוחניות.

ממד הרוח הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות. הוא מתקיים ופועל בתרבות מוגדרת, ובורר מתוכה תכנים, ערכים וסמלים שיש בהם לתרום לחיזוקה של האנושיות ולמפגש של האדם עם הספירה העילית שבתוכו ובבריאה. בעודו שואב תכנים מתרבות פרטיקולארית, פתוח ממד הרוח לתרבויות אחרות ושואף לקיים עמן שיח וקשר, במיוחד עם הספירה הרוחנית שבהן.

בחינוך בבתי הספר העבריים קשור הממד הרוחני בתרבות ישראל ובערכים האנושיים של היהדות, ובכללם ערכי פלורליזם והכרה בתרבותו ובזכויותיו של האחר. בדומה, בבית ספר שאינו יהודי תהיה העצמת הרוח קשורה לאמונה, לתרבות ולערכים המתבטאים ב"אני מאמין" של בית הספר.

בתנועה חוברים יחד אנשי חינוך ורבים אחרים, הרואים בחינוך מפתח לדמותה של החברה כולה, כדי לפעול למען העצמת הרוח בחינוך, וזאת ללא התחברות לזרם ספציפי או לשיטה מוגדרת. אנו מזמינים כל אישה ואיש המזדהים עם מטרותיה של התנועה להצטרף אליה ולתרום מרוחם ומניסיונם להעצמת הרוח בחינוך.

יעדי התנועה

§ עירור והגברת המודעות והשיח הציבורי בדבר חשיבותה של הרוח בחינוך להעלאת האדם ולהעמקת תודעתו על ידי ייזום מפגשים, כנסים, קבוצות דיון וימי עיון, ופרסום מאמרים וראיונות באמצעי התקשורת.

§ עירור והגברת המודעות בדבר חשיבותה של הרוח בחינוך להעלאת האדם ולהעמקת תודעתו במיוחד בקרב הגורמים המחנכים השונים כגון סגלי בתי ספר, הורי התלמידים, תנועות הנוער, אמצעי התקשורת ודמויות פופולאריות בקרב הנוער.

§ גיוס מנהיגי דעה ותרבות למעורבות בתנועה ולתמיכה פומבית ברעיונות התנועה וביעדיה.

§ קידום הלימוד והידע בנושא הרוח בחינוך, הפצת רעיונות ודרכי יישום בקרב מערכת החינוך.

§ עידוד מנהלים ומורים בבתי הספר לשכלל את ההוראה בכללה, לייעד שיעורים מיוחדים בתוכנית הלימודים ולבסס את התרבות הבית ספרית ברוח התנועה.

§ יצירת שיח מפרה בין מנהלי בתי ספר בנושא העצמת הרוח בחינוך ובחירה של בתי ספר מובילים אשר יקבלו על עצמם לכוון ולהדריך בתי ספר אחרים בנושא.

§ השפעה על המכללות האקדמיות לחינוך ומוסדות וחוגים אחרים להכשרת פרחי הוראה לכלול בתוכניות הלימודים שלהם קורסים המכוונים להבנת מקומה של הרוח בחינוך ולהעצמת אישיותם ותודעתם של המתכשרים להוראה.

§ עידוד המכללות האקדמיות לחינוך והפקולטות לחינוך באוניברסיטאות לעסוק במחקר ובפרסום בנושאי רוח ורוחניות בחינוך, לבנות ולהוציא אל הפועל תוכניות להעצמת הרוח במערכת החינוך

§ תחזוק והפעלה של אתר אינטרנטי של התנועה, כאכסניה לחומרים המזינים את רעיונותיה ופעילויותיה, כפלטפורמה לשיח וכאמצעי להפצת רעיונותיה ויוזמותיה, ושימוש בפורומים אינטרנטיים אחרים למטרות אלו.

§ הפקת חומרים מודפסים כגון חוזרים או ביטאון בנושא העצמת הרוח בחינוך

§ קיום קשר עם תנועות ומסגרות בעולם, בעלות מצע דומה למצע התנועה, וייזום פעילות משותפת.

§ גיוס כספים שיאפשרו את צמיחתה, התרחבותה והגברת השפעתה של התנועה ואת מימוש היעדים שנמנו לעיל.

מטרות ותכנית כנס העצמת הרוח בחינוך הלכה למעשה – גישות ויישומים

בכנס נכיר מספר ניסיונות בפועל של אנשי חינוך שמכוונים לחיזוק ממד החינוך במוסד החינוכי, להעמקת תודעתו של התלמיד ולהעלאת אנושיותו, נתוודע לתהליך הפנימי שהם עצמם עברו בגיבוש דרכם החינוכית ואת ההשפעה שראו על תלמידיהם, כפי שראוה, נצבור ידע ונעמיק את ההבנה שלנו באשר לשאלה: "איך מעצימים את הרוח בחינוך הלכה למעשה?" כוונתנו גם ליצור בכנס קבוצות עבודה, שימשיכו להיפגש ולפתח תחומים שונים שקשורים בהעצמת הרוח בחינוך.

המטרות העיקריות של הכנס הן:

v להכיר ולבחון דרכים להעצמת הרוח בחינוך (בעיקר כאלו שנוסו בשדה), ואת התהליך האנושי והחינוכי שהיה כרוך בגיבושן.

v להגביר מודעות ובהירות ביחס לעשייה שמעצימה את הרוח בשדה החינוך: למה אנו מכוונים ומה אנחנו רוצים להשיג בעשייה החינוכית-רוחנית שלנו? מהם הדברים שאנו עושים או רוצים לעשות, שיש בהם משום העצמת הרוח? איך אנו רואים ומזהים שינוי והתפתחות נפשית-רוחנית בעצמנו ובתלמידים שלנו? באיזו מידה העצמת הרוח בחינוך היא ספונטנית ובאיזו מידה הינה תהליך מכוון ומובנה? איך אנחנו מעריכים את הצלחתנו בממד החינוכי-רוחני?

v להמשיך ביצירת מערכת תומכת לכל מי שמכוון להעצמת הרוח בחינוך, ולאפשר הפריה הדדית, חקירה והתפתחות משותפים של אנשי חינוך שמעוניינים ועוסקים בכך.

תוכנית הכנס:

9:00- 9:45 –	התכנסות והרשמה
9:45- 10:10 –	פתיחה, קטעי הקראה
10:10- 10:30 –	הצגת המיזם של מרכז חינוך ליאו בק כדוגמה להעצמת הרוח בבית ספר
10:30- 11:45 –	הצגת ארבעה מיזמים וגישות כדוגמאות להעצמת הרוח בחינוך
11:45- 12:00 –	הפסקת קפה
12:00- 13:30 –	מושב א': הצגת דוגמאות נוספות להעצמת הרוח בחינוך ודיון בקבוצות
13:30- 14:15 –	ארוחת צהריים
14:15- 15:30 –	מושב ב': שש קבוצות דיון ממוקדות-נושא
15:30- 16:00 –	דיווח מהקבוצות וסיכום היום
16:00- 16:15 –	הדלקת נר שישי של חנוכה והתפזרות

קטעים מפרי עטם של חברים

טליה בירקאן, מנהלת שותפה של המרכז הישראלי לפילוסופיה בחינוך – מתוך ספרה "סימפוניה של אור – מסעותיי בעץ החיים":

חשבתי כי אני כאדם בוגר, ערה לכך שיש "ידיעות" שהן מעבר לזמן ולמקום. אך שאלתי את עצמי, האם דניאל, כשהיא מספרת על הקופסא שבה אלוהים הניח אותה, באמת יודעת בגילה את הדברים הללו או שהייתה זו פנטזיה של ילדה קטנה השוגה בדמיונות. ואולי היא נוהגת כמו ילדים רבים בגילה שהוריהם מתירים להם להמריא מעלה וללקט בדרך פיות, פאונים ומיני יצורים כדי שיארחו להם לחברה בימי ילדותם.

אני מניחה שאם הייתי הורה ספקן המבקש להוכיח כל דבר בחיים באופן מדעי או באופן רציונאלי; או הורה שמערב מידה של ציניות, לעג וזלזול סמויים בדבריו – אז הייתי מלווה את אמירותיה בגיחוך קל. כזה שהיה מלמד אותה אחת ולתמיד לגנוז מחשבות כאלה, בעיקר אל מול אדם שהיא מעריכה כל כך.

אבל אני הייתי שם וחייכתי. הרגשתי ברגעים אלה פעימה צובטת בחזה, אולי מהתרגשות מן המפגש עם עצמי, אולי ההתרגשות הייתה מן המפגש עם אלוהים או אולי אחזה בי ההתרגשות בגלל ההכרה המשותפת וההבטחה של יציאה למסע משותף – מסע החיים שמעבר. אמרתי לה שהיא בעיניי כמו זכייה בפיס וכמו מתנה בשבילי מאלוהים. אז גם הבנתי, כי ככל שחיינו יהיו נס עצום כך תהיה אחריות כבדה יותר מונחת על כתפיי, להיות ראויה להיקרא אמא וללוות אותה בדרכה. היה עליי לזכור כי בתוך הוודאות הקיומית, גם אם יש אמונה מלאה אין שום דבר מובטח.

הבנתי מן המקום הרוחני, כי הילדה הזאת אינה שלי והיא אף פעם לא תהיה שלי, כי היא שייכת ליקום הגדול או אולי לאלוהים. ואני זכיתי, אולי בגודל אמונתי שעוד תתגלה, לגדל אותה בכל עת שהיא תשכון במחיצתי וכל עוד תרצה בכך. שנים מאוחר יותר אמרה לי דניאל: "אם יום אחד אני או מיכאל נלך, אלוהים ייקח אותנו. אני מקווה שלא תהיי אז עצובה ושתקבלי את זה כי זה מה שצריך לקרות." הייתי נבוכה מהכרת המציאות הזאת ומתוכן השיחה ויכולתי רק לקוות שיהיה לי את הכוח להיות במקום אותו תיארה דניאל בקשר לשני ילדיי.

ברגעים כאלה הייתי מהרהרת בתוכי על המשמעות של להיות אדם ועל הביטחון המוחלט בקיומו של דבר גדול. אפשר לקרוא לזה אלוהים או טוב כללי, המשמש מעטפת לחברה צודקת בה מתקיימים יחסים אנושיים ראויים. הרגשתי, מתוך הידיעה הזאת, כי לעיתים נדרש מאתנו לפעול בצורות בלתי הגיוניות ובאופן המנוגד לחלוטין לשכל הישר. אז לא היה זה הזמן המתאים לעצור ולשאול שאלות על הודאות הזאת, על האמונה או על המשמעות של החיים האלה, רק תהיתי האם כאן טמונה מהות הטוב ואם כן, מהו המקום של הרע. שאלתי את עצמי היכן מתקיים בי קו הגבול הדק המבדיל בין טוב לרע. רציתי לדעת היכן הוא נמצא ביקום. ואולי, שיערתי, אנו בעצם מעבר לכל אלה במסע שהוא מעבר לטוב ולרע.

תומר פרסיקו, מורה לתנ"כ ולתרבות ישראל בביה"ס הריאלי בחיפה, דוקטורנט ומרצה בנושא מדע הדתות – מתוך רשומה שכתב אחרי השבוע הראשון של עבודתו כמורה:

שבוע ראשון של ספטמבר

הוראה בבית הספר היא סאדהנה. ידעתי את זה קודם אבל השבוע הזה הוכיח לי מעל לכל ספק שמדובר בתרגולת רוחנית מהמורכבות והמעודנות ביותר. אתה עומד מול שלושים וקצת זוגות עיניים, סקרניות, גועשות, תמימות, רעבות. עיניים שאי אפשר שיפספסו דבר עליך. לא רק מפני שהן רבות, אלא מפני שהן רגישות מאוד. דקות אבחנה. מסוגלות להריח בולשיט מקילומטר. ואתה שם, מולם, שעה אחרי שעה אחרי שעה אחרי שעה. אתמול זה היה שבע שעות רצוף.

לך יש תפקיד כמובן, מטרה. להם יש מטרות אחרות. מאבק. ואיך כג'ודוקה אלוף תתמרן אותם, בדרכי נועם, על פי דרכם, בכוח תנופתם הם, לכיוונך, זו אמנות החינוך כולה, לא? אבל גם אם תתכננן את מהלך הדברים בצורה מופתית, בפועל תמיד קורה אחרת. זה מאחר וזאת בדיכאון וההם רבים וההוא בהיפר ואז נכנסת המחנכת ואז תרגיל ואז טיול ואז צלצול. ואיך תתמודד. איך תגיב להפרעה לא מהאגו אלא מהשכל. ואיך תדע להבדיל בין הפרעה מתוך שעמום להפרעה מתוך קושי להפרעה מתוך נבזות. ולראות את עצמך הופך פחות סבלני ככל שעובר היום, ובעל פחות עניין ומוטיבציה, ויותר צעקני.

להיות מודע לעצמך. ולא להיות מודע לעצמך בצורה המגושמת, שבה אתה מתבייש מהעיניים שבוחנות אותך. לראות איך אתה מגיב כשאתה טועה, כשאתה מבין שאתה משעמם אותם, כשאתה מבין שלא הכנת את השיעור כמו שצריך, כשאתה מבין שמשעמם לך, כשאתה מבין שצעקת בצורה מוגזמת, כשאתה מבין שמי מהם שונא אותך.

ולכלול הכל במבט מקיף, מחבק, מקבל. אותם ואת עצמך, את האנושיות שלהם ושלך. את המצב האבסורדי הזה שבו מושיבים לפניך, בחדר קטן, שלושים ילדים ומכריחים את כולכם להיבחן על חומר שזה אתגר לעשות אותו מעניין.

שבוע ראשון, וכמה נהנתי מהפקחות והעצמאות של הילדים. דיברנו על האם בכלל חשוב ללמוד תנ"ך ותושב"ע, ורבים אמרו שאין אלוהים ולכן ברור שמדובר בקשקושים חסרי תועלת. לומר את זה בשבוע הראשון למורה עם זקן וכיפה זה יפה. יש עם מה לעבוד.

רחאב עבד אלחלים, שניהלה את ביה"ס במנשיית זבדה במשך עשרות שנים והפכה אותו מבי"ס מוזנח בפחונים למוסד חינוכי לתפארת, שמכל העולם באים ללמוד ממנו – שיר מספרה "תיאוריית נקודת האור – לחפש את הניצוץ שבאדם":

כמו טיפה של טל על עלי הוורד.

ניצוץ טיפת הטל יזהר עם זריחת החמה.

בתוך כל אדם ישנו ניצוץ של אור.

עלינו לגלותו ולהעצימו.

כך נגלה ניצוצות נוספים

בנפשו של האדם

ניצוצות אלה יתאחדו

ויהפכו למשואה גדולה של אור

שתאיר את דרכו ואת עולמו –

עולם המוזיקה, השירה,

האמנויות, המדע והספורט.

איש-איש וייחודו

איש-איש ומיוחדותו.

כך נגיע לעולם שיזהר באור גדול.

שלמה שהם, שהיה נציב הדורות הבאים בכנסת וכיום מלמד מנהיגות חינוכית מכוונת עתיד ומורה למדיטציה – קטע שכתב לאתר נציבות הדורות הבאים – "רגע הקסם הזה":

רגע הקסם הזה – שבו אנו מסתכנים בפרידה מדפוסי עבר מוכרים,

רגע הקסם הזה שבו העבר נעלם ואיננו – ואנו מעזים לצאת ממרחב הזמן המוכר,

להביט מלמעלה אל העתיד אליו אנו מכוונים.

רגע הקסם הזה – היוצר מציאות חדשה.

אל רגע הקסם הזה ייחלתי כל חיי.

יש ברגע הקסם הזה אויר פסגות, אהבה וקבלה מושלמת שלהיקום כולו,

יש ברגע הקסם הזה אהבת נצח אל הארץ הזו, ויש בו ריקוד הרמוני עם הטבע והאלוהים.

ברגע הקסם הזה – אנו הולכים אל מעבר לחרדת העתיד המצמיתה בחיי היומיום כל חלקה טובה,

אנו נותנים לניגון המיוחד שלנו לפעום ולהפעים.

ברגע הקסם הזה מרכין האלוהים את ראשו ואומר – צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.

רגע הקסם הזה הוא – ורק הוא, הערובה ליכולתו של בן האנוש – לברוא את עולמו, לעצב את עתידו.

רגע קסם כזה – הוא ורק הוא, יכול לברוא עתיד בחייה של מדינה, יכול ליתן בה עוז ותעצומות נפש –

להכיל את זהותה במלואה, להביט בעברה, אך לא להיות שבוי בעברה,

להוליך אותה כמות שהיא, על מאפייני ההיסטוריה שלה, על הטראומות שעברה,

למרחב של סליחה, למרחב שלמרפא, למרחב של קבלה, למרחב העתיד.

חמש דוגמאות להעצמת הרוח בחינוך

1. "אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף" – החינוך כמסע לחיפוש האמת ומימושה במעשה הצדק החברתי

דני פסלר, מנכ"ל מרכז חינוך ליאו באק בחיפה, הוא בעל תואר שני בניהול ותואר ראשון במדע המדינה והיסטוריה של עם ישראל, ושימש כראש מינהל החינוך, תרבות ורווחה בעיריית חיפה. מחנך ומורה בלב ובנשמה.

אופק מאיר, רב מרכז חינוך ליאו באק, מנהל חטיבת כיתות היסוד ומורה לתלמוד בתיכון, הוא בעל תעודת אמן בגיטרה קלסית מהרויאל קולג' אוף מיוזיק בלונדון, הסמכה לרבנות ותואר שני בחינוך יהודי מההיברו יוניון קולג', ומילא תפקידים שונים בחינוך וקהילה בקהילות רפורמיות בארץ ובחו"ל.

"מראשית קיומו עסוק האדם בחיפוש אחר אמת, משמעות ומימושה בחברה.
תכלית החינוך היא להעניק לאדם את הכלים והרצון לחיפוש זה ולאפשר מסע למחוזות תרבותיים עתיקים וחדשים, קרובים ורחוקים. האמת המתגלה במסע החינוכי צריכה לעיבוד רגשי וחוויתי על מנת שתהווה השראה וכח לבניית חברה שבה סולידריות, צדק חברתי, שיוויון ותיקון הם הערכים המרכזיים שבה. אנו שואפים לבניית מודל ובו השילוב של התפתחות אינטלקטואלית, רגשית וחברתית, משולבים ומזינים זה את זה כמאמר פרקי אבות:
 "על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות א' ב')
"התורה" – מערכת ערכים, חוקים ואמונות המהווה את התשתית הרעיונית במהלך חיינו. מתפקידנו לנכס, ללמוד וללמד אותה מחדש בכל דור ודור. היא לא רק הידע שהיה בעבר, אלא אף הרצון והשאיפה ליצירת ידע חדש.
"העבודה" – התהליכים הרגשיים והרוחניים הלוקחים חלק במסכת חיינו בתפילה, בשירה, באומנות, במדיטציה, בשתיקה ובהתייחדות. היא מאפשרת לחוות את הידע שזה עתה נרכש בתורה ולהפכו מחיצוני ומנוכר למשמעותי רלוונטי וקיומי.
"גמילות חסדים" – התהליכים החברתיים הכוללים עשייה כלפי הזולת.
הידע הנרכש "בתורה", והמעובד "בעבודה", חוזר לחברה במעשים טובים, רגישות, אחריות, סולידאריות וערבות הדדית. החינוך בבית הספר שם דגש על שלושת היסודות הללו: על הדעת, על הרגש ועל התנהגות.

2. "האמת היא ארץ שאין אליה שבילים" (ג'. קרישנמורטי) – מסה על חינוך – שאלות ראשוניות

זהר מליניאק, בוגר בית-הספר למנהיגות חינוכית, ניהל את בית-הספר הפנימייתי לחינוך סביבתי בשדה-בוקר והקים וניהל את בית-הספר העל-יסודי "הרטוב" במועצה האזורית מטה-יהודה. השנה מלמד בבית-ספר תיכון ובמכללה ומרכז פרוייקט העצמה של נוער בסיכון בחוות-רכיבה.

"לחנך למה? האם החינוך אפשרי? מה בין הסופי לאינסופי?

בראשית ישנה הזיקה, היחס, היחס אל ה"אחר" בלשונו של לוינס, שפורץ את ההכרה הסופית ומעין מסמן של המפגש בין הסופי לאינסופי. במפגש מציבה את עצמה כציווי האחריות ל"אחר" ומשאיר אותי, את ההכרה, "חסרת נשימה" וחסרת מוצא (אינשאללה). לא הידע הוא העיקר, הידע הוא "קרקע טובענית" וחסרה. מה יש ומה טיבו של היש? והאם יש דבר-מה מחוץ להוויה?

בראשית אני פוגש את עצמי ומה אני פוגש? לא ברור! תחושה עמומה, פעילות מחשבתית, תחושת גוף בעיקר בראש, חרדות וחששות עמומים. מה עוד? תחושת חלל מוגבל ולעיתים תשומת-לב לקולות של הסביבה החיצונית. ומה עוד יש כאשר אני לבד ללא זיקות חיצוניות? לא הרבה, לעיתים תחושת נוכחות (מה זה אומר תחושת נוכחות? מעין אמירת הן למה שבא לקראתי (בשמחה? באהבה? בחיוניות?) ).

החינוך הוא ליווי, מתן עדות, לקיחת אחריות פעילה על הזיקות, החינוך הוא בערה, תנועה של יחסים ושל התהוות, מסע אישי אל האמת. כן, "הנחת העבודה" שלי היא שיש ערך, טעם למסע אל עבר האמת. במצב עניינים כזה הידע הוא בסך-הכל "קצף על פני-המיים" ומה "שתופס מקום" הוא הלהט, "ריקוד משותף", ששופך אור אל מעבר להווייה ומאיר את הפער הבלתי-אפשרי שהוא מתח החיים. הכנות היא ההיצמדות וההודאה בפני עצמי וזולתי על הפער.

האם ניתן לא להתעכב, לשים-לב ולנוע, להתנסות בהיות עובר-אורח בעולם?

המחנך הוא זה אשר אומר בקול ולוקח על עצמו את המסע האישי אל האמת ואת האחריות ואת הניסיון לכנות.

המסע ביסודו פרדוכסאלי ואישי ומתחכך ביחס בין הידוע לבין הבלתי-ידוע. בהתבוננות שלי אודות עצמי, בנהייה שלי אחרי סמכות, ידע, דרך, אישור והכרה, אני מתנסה בהיות במצב של אי-הידיעה.

ומהו לא חינוך / חינוך רע? התכחשות לזה, ניסיון בריחה מהאחריות (שאיננו יכול באמת לעלות יפה) מהעול, מהציווי. ניסיון כזה מוביל לחיזוק החומות הכאילו-מפרידות (איך אני יודע? השד יודע!). ההכרה הסופית, נותנת השמות הגדולה, משתוקקת להגיע להשלמתה (הבלתי-אפשרית) ומנסה בכל כוחותיה ובאופן שבדרך-כלל אינו מודע לתת שם לאינסופי. משם ההשתוקקות אל המוחלט, השלם שבו כאילו כלול הכל (שהוא תמיד בסימן-שאלה, בכוח), שמטבעו "מחורר" / "מרסק" / "ממוסס" את ההכרה הסופית."

3. מדיטצית אנפאנה ככלי להעצמה אישית עבור ילדים ובני נוער

פרופ' יהודה בר שלום, מרצה בכיר וראש לימודי החינוך במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין.

נעמי אפל, אשת חינוך ומורה בקורסי מדיטציה לילדים ונוער מטעם העמותה לויפאסנה בישראל.

"בתחילת ההרצאה יתאר פרופ' בר שלום בקצרה את התרומה העצומה של טכניקות המדיטציה בכלל וויפאסנה בפרט, לאלה העוסקים בחינוך ומעוניינים בהגברת המודעות העצמית ובמפגש משמעותי עם האחר.  בהמשך ההרצאה תציג נעמי אפל את טכניקת  מדיטצית "אנפאנה" לפי שיטתו של ס.נ. גואנקה, שהיא טכניקה קלה ללימוד המסייעת למתרגל אותה להרגיע את התודעה ולשפר את כושר הריכוז. במרכז תרגול הטכניקה ניצבת ההתבוננות בנשימה הטבעית, הנורמלית, כמושא המדיטציה. בכך היא נבדלת ממדיטציות המבוססות על ויסות מלאכותי של הנשימה. התבוננות בנשימה הטבעית אינה כרוכה בהסדרת הנשימה ואינה מערבת דמיון, ויזואליזציה או סוגסטיה כלשהי, אלא מאפשרת למתרגל להיות שרוי ב'כאן ועכשיו', כשהוא מודע להוויה של הרגע הנוכחי. ככל שהתודעה ממוקדת זמן רב יותר בהתבוננות בנשימה הטבעית, כך התודעה נרגעת בהדרגה ממחשבות שנעות בין העבר לעתיד, וכך גם מתחדדת המודעות ויכולת הריכוז עולה. בהיותה פשוטה לתרגול וקלה להבנה מתאימה הטכניקה ללימוד גם לילדים צעירים. היותה אוניברסלית ונטולת שיוך לדת זו או אחרת איפשרה לשלבה בתכניות חינוכיות במסגרות שונות ברחבי העולם.  

בכנס נציג את הרציונאל של טכניקת אנפאנה, את אופן התנהלות הקורס ואת התועלות המופקות ממנו, כפי שעולה מעדויות של ילדים ובני נוער שהשתתפו בקורסים אלה. נראה שתרגול אנפאנה מספק למשתתפים כלים להתמודדות עם פחדים, חרדות ולחצים של גיל הילַדְוּת ושל גיל ההתבגרות. באמצעות תרגול הטכניקה מצליחים הילדים להשיג שליטה בפעולותיהם ולפתח חוסן פנימי, המאפשר להם לפעול באופן בריא ומועיל במקום להגיב בצורה מזיקה. רבים מהילדים המשתתפים בקורסים חוו שינוי חיובי בהתנהגותם, בגישה שלהם למצבים שונים וביחס הסביבה אליהם.  אנו גורסים ששימוש בטכניקה זאת במערכת החינוך עשויה לסייע ליצירת אקלים מיטבי במוסדות חינוכיים."

4. "רוחניות בהקשר חינוכי"

פרימה אלבז-לוביש, פרופ' חבר בחוג ללמידה, הוראה והדרכה בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה, שותפה בימים אלה לתכנון מגמת לימוד חדשה בנושא "אלטרנטיבות בחינוך", מלמדת וחוקרת נושאים הכוללים את התפתחותם המקצועית של מורים, רב-תרבותיות, תכנון לימודים, וכתיבה ככלי בלמידה פרופסיונאלית; מתמחה במחקר נרטיבי ומתעניינת בסיפורי חיים בכלל ובסיפורים של מורים ואנשי חינוך בפרט.

"קשה להגיע להגדרה ברורה, שלא להגיד מוסכמת, של המונח "רוחניות". אני מבקשת להציע הגדרה מתוך ההקשר של עבודתי עם מורים, עם פרחי הוראה ועם סטודנטים לתארים מתקדמים. אציין מספר איכויות שחשוב לי למצוא אותם בעבודתי האישית בפרט ובסיטואציות חינוכיות בכלל, ואבהיר כל אחת מהאיכויות תוך הדגמה: אציין חוויה, בדרך כלל רגע קטן ולא "אירוע מכונן", מהמפגש שלי עם סטודנטים, עם קולגות או עם עצמי, חוויה שמממשת במידה זו או אחרת את האיכות.
אני מציעה לנסח הגדרה טנטטיבית וזמנית של המושג "רוחניות", הגדרה לצורך חשיבה על החינוך. האיכויות שלדעתי חיוני לכלול אותן בתוך הגדרה כזו הן: נוכחות – עצם ההמצאות הפיזית-גופנית עם האחר תוך תשומת-לב אליו; הקשבה – היכולת לשמוע במלואן את המילים של הזולת, לנסות לשמוע את שמעבר למילים, ולהשתדל לעשות זאת תוך מודעות לאופן שבו דעותיי, רגשותיי וציפיותיי משפיעות על ההקשבה; הדדיות – תפיסת הקיום כמארג של קשרים הדדיים בין בני אדם באשר הם לבין עצמם, ובינינו לבין העולם הטבעי, ועצם מחויבותנו כפרטים בתוך מארג זה, שנקרא על ידי טיך נט האן interbeing; יראה – איכות לא צפויה בהקשרים חילוניים אבל נחוצה במיוחד בהעדר אמונה דתית ברורה. מדובר בראייה מפוקחת של מקומנו בעולם כיצורים נפלאים אבל גם קטנים, חלשים וטועים בדרך; והאיכות האחרונה היא צחוק או אולי, לפי בכטין, קרנבל – היכולת לחיות בשמחה ובלי מרירות עם הפרדוקסאליות והעדר המשמעות שיש לחיים ברגעים ובמצבים מסוימים, היכולת "לבחור בחיים" ולהפעיל מה שהבודהיסטים מכנים crazy wisdom הנחוץ כל כך במקום ובזמן שאנו חיים.
ניסחתי את האיכויות הללו בהתבסס על עשייה מחקרית, לימוד וקריאה במקורות שונים, ואתייחס לכמה מהמקורות הללו, אבל בעיקר אני מבקשת להציג את החשיבה שלי על סמך ניסיוני החינוכי, בתקווה שזה יהדהד עם הניסיון וסיפורי החיים של אנשי חינוך אחרים."

5. "אימון ופיתוח ההקשבה כבסיס להתפתחות רוחנית"

הרב דוב זינגר הוא ראש הישיבה התיכונית "מקור חיים", בה הנהיג תפיסה חינוכית הבנויה על אמון ושיתוף פעולה עם התלמידים, ומייסד "בית המדרש להתחדשות", פרויקט ארצי המיועד למנהלי בתי ספר וצוותי הוראה. היה תלמידו הקרוב של הרב שג"ר.

"הקשבה היא הבסיס להתפתחות רוחנית. בבית המדרש להתחדשות אנו מאמנים ומדייקים את כישורי ההקשבה, במרחב הבין אישי, במרחב התוך אישי, ובמרחב שבין הלומד והטקסט.
פיתוח יכולות ואיכויות ההקשבה כולל פינוי מקום פנימי, מתן מקום וכבוד לנוכח, ומציאת דרכים להעמקת ההקשבה כך שתפגוש גם את הדעת וגם את הלב של המקשיב."

מושב א': קבוצות דיון בנושא העצמת הרוח בדיון הלכה למעשה

קבוצה 1

מנחה: טובה קלמן

נעמה עדין, מאמינה בחינוך ואוהבת את העיסוק בו

להתאהב מחדש בהוראה ובלמידה

מהותו של ה"חינוך" הוא הקשר בין המורה לתלמיד. חשוב שהמורה יהיה אדם השלם עם בחירתו הערכית להיות אדם אחראי ומחויב באופן מלא לקשר משמעותי עם תלמידיו מתוך תחושה אמיתית שזה ייעודו. התלמיד בוחר לחוות למידה ולהיות שותף אמיתי ומחויב לחוויה.התלמיד מחויב לתהליך ולוקח אחריות על הלמידה.

כל המשאבים הארגוניים, הפדגוגיים והדידקטיים צריכים להיות מופנים ליצירת התנאים למפגש משמעותי ומצמיח בין מורה ותלמיד. ובקיצור : חינוך עושים באהבה או לא עושים בכלל.

ראובן גרבר, מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין

'מדרג האנושיות' - זהות ישראלית-ערכית לאור הציונות-הרוחנית ויישומה בחינוך

'מדרג 'האנושיות' הינו דרך רוחנית ומודל חינוכי. בדומה למשחק הילדים 'סולמות ונחשים', המודל מציג את משחק החיים כרצון להתקדם בחמשה ממימדי יסוד שלובים של קיומנו: ממד הפרט, החברה, הבין-אישי, הקבוצתי והטבעי. בחמישה ממדים אלה אנו פוגשים מדרג כפול-פנים: מדרגות יורדות של מצבים אנושיים-קיומיים גורמי סבל, ולעומתן, מדרגות עולות כסולם של התפתחות ערכית. העיקרונות הרוחניים עבור בחירות והכרעות אישיות יומיומיות, מתבטאים בכלל הזהב המקראי: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".

דרור גומל, איש קצב וחינוך מיוחד, בעל b.ed בחינוך מיוחד

חינוך ושיקום דרך הקצב והתופים

אצל כל אחד ואחת מאיתנו קיימת משיכה טבעית לקצב. כלי זה נגיש ואפשרי עבור כל אדם. בשנתיים האחרונות אני מפעיל תכנית לחינוך ושיקום דרך התופים והקצב בשבעה בתי ספר לילדים בעלי קשיים נפשיים רגשיים, לילדים עם לקיות למידה ולילדים בעלי קשיים התנהגותיים. בבסיס התכנית עומדת תפיסתי הרוחנית שאומרת : מקדושת המוסיקה לקדושת החיים – הקצב והלמות התופים מעוררים בנשמה את החיים מחדש עבור ילדים שחווים ביום יום חוייות קשות המעמעמות את הקשר עם הנשמה, הגוף והנפש. דרך שמחת הקצב ואהבת התוף חווים הילדים את שיחרור הנשמה המביא אותם למחוזות של שמחה, אושר, ואהבה. ואז נוצרת האטמוספירה בה יש מקום לחינוך, למודעות ולהקשבה.

גל גפני, רכז קו הזינוק גליל מערבי

עמותת קו הזינוק

קו הזינוק הוקמה בשנת 2002 ופועלת לצמצום אי שיוויון ההזדמנויות, הכשרת מנהיגות מוכוונת חזון הנשענת על יושרה, תפיסה ארוכת טווח ומחויבות חברתית רחבה. כיום פועלת העמותה בארבע שלוחות ברחבי הארץ-גליל עליון, גליל מערבי, מרכז ונגב, כאשר כל שלוחה מרכזת את ישובי הסביבה, ומונה 17 קבוצות המחולקות ע"פ מחזורי גיל.

הוגדרו שלושה מאפיינים עיקריים אשר יובילו תהליך פיתוח עתודות מנהיגות: עבודה לטווח ארוך, שימוש בכלים מקצועיים לפיתוח מנהיגות, ופיתוח מנהיגות באמצעות עשייה ויזמות.

קבוצה 2

מנחה: גילה הראל

איציק יצקן, מורה, מאמן ומלווה להתפתחות, יצירה והתמדה. מנחה סדנאות בהתפתחות אישית וקולנוע. במאי ותסריטאי

הוראה כיצירה

תוכנית "אימון מורים להוראה יוצרת" נשענת על תפיסת ההתפתחות ב-"דרך הבחירה הטבעית". המורה מתאמן להכיר את הדברים המשמעותיים לו ואת הערכים המניעים אותו באופן אישי במלאכת ההוראה, לומד לפָתח אליהם נתיבי גישה ולהשתמש בהם - ובאמצעותם לפעול מול התלמידים מתוך הרגלי יצירה.

נעה היימן, עובדת במסגרות שונות ועם בני גילאים שונים, מקימה וגננת המובילה בגן רומי ברוח שיטת החינוך לאלף השלישי של פטריציו פאולטי, ושולמית אסיף

שיטת החינוך לאלף השלישי

שיטת החינוך לאלף השלישי מאפשרת שימוש בכלים מעשיים כשבראשם ההבנה של מהות תפקידו של המחנך כמודל והצורך להשתפר תמיד, עבור הילדים ועבור הסובבים אותי. כמי שעבדה בבתי ספר במקומות שונים בארץ ועם אוכלוסיות מרקעים שונים, אני מרגישה את התכיפות בהבאת גישות של שיפור ושינוי למסגרות החינוכיות .

מיכל שרייבר, מצוות בי"ס ניסוי ממ"ד "שלום", פתח תקווה

"לגופו של עניין"

הצגת עבודתו של בי"ס ניסוי ממ"ד "שלום", פתח תקווה, מסגרת חינוכית לתלמידים בגילאי 12-21 המתמודדים עם לקויות למידה. מטרת העל של בית הספר: טיפוח מירבי של האוטונומיה של היחיד על מנת שיוכל לבחור בין חלופות, להפעיל שיקול דעת באופן שיוכל לשלוט על חייו ולחיות חיים של איכות. למימוש המטרה פיתח בית הספר שני מוקדים מרכזיים: חינוך חברתי מיני ופיתוח אישיות עובדת, ובשניהם יצרנו מודלים חינוכיים חדשניים הניתנים ללמידה להטמעה וליישום בבתי ספר ובמסגרות קהילתיות נוספות.

קבוצה 3

מנחה: שבתאי מג'ר

זיו שחר, תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה, מורה להיסטוריה ב 4 שנים האחרונות בכפר הירוק

מודל לימוד דמויות שהשאירו חותם תרבותי

בניית מודל חינוכי לעבודה מול מכללות להוראה ופרחי הוראה, שתמציתו הוא לימוד השוואתי של דמויות שהותירו חותם תרבותי, ושניתן להסתכל עליהם דרך הפריזמה הפדגוגית-רוחנית. מודל שיכלול את ס. יזהר הישראלי, גנדי בהודו ומרטין בובר היהודי-גרמני. הכוונה היא לפתח מודל שיש בו 2 רבדים: אוניברסלי ומקומי/פוליטי, והמסקנה הכללית ממודל כזה תהא שהרוח האותנטית בכל גילום אפשרי היא תוצר של גדילה והתפתחות עצמית.

מיכל יוגב, MA באומנות והתמחות בפסיכולוגיה מאוני' לידס, מאמנת מוסכמת מטעם אוניברסיטת ת"א, בוגרת וינגייט, מובילה תהליכים יצירתיים


אמנות לחיים

אמנות לחיים מקורה בשם Intelligence Creative – תבונה יוצרת וגם אינטליגנציה יצירתית, שהיא שורה של מיומנויות אינטלקטואליות וחווייתיות המאפשרות לפתור בעיות, שפתרונם הוא חידוש. ככל שאיכות החידוש תהיה גדולה יותר היא תאפשר התמזגות בין ההוויה של האדם עם מה שהוא עושה וזוהי החוויה הכי קרובה לאושר. גישה זו התפתחה מתוך יצירה בתחום המחול: הקשר בין חשיבה יצירתית ותנועה ואיך הם מסייעות לתחום של התפתחות אישית.

שלומי פרלמוטר, בוגר החוג לפילוסופיה כללית, מחשבת ישראל והסטוריה באוניברסיטה העברית, ומנחה ורכז פדגוגי בבית מדרש אלול בירושלים

זקנים חכמים בבית הספר

רעיון להתחדשות רוחנית ורגשית משמעותית בבתי ספר בארץ: ליצור חדרי 'חכמת חיים' בתוך בית הספר, מקום שיגיעו אליו גימלאים וילדים שיתרום איכויות דיאלוג, אהבה, והשכלה לשני הצדדים. זאת קבוצת גיל שהולכת וגדלה בהתמדה, אבל אין מספיק מחשבה איך לשלב את האוצר האנושי הזה, עם הניסיון וחכמת החיים, הפנאי והרצון הטוב באופן שיתרום להם ולחברה. מוצע כאן מבנה גילאי משולש (ילדים, מורים, סבים), מבנה קהילתי-משפחתי בריא ואורגני.

טליה בירקאן, מורה, מדריכה ומכשירת מורים. יועצת טיפולית ומנהלת שותפה של המרכז הישראלי לפילוסופיה בחינוך

פילוסופיה לחיים

ההשראה לדבריי נובעת מתוך הספר שכתבתי "סימפוניה של אור – מסעותיי בעץ החיים" וקלפים בעקבותיו "סימפוניה של אור – לגילוי האמת והטוב הפנימי" המייצגים ציורים של 52 ערכים מתוך הספירות שבקבלה. העצמת הרוח בחינוך היא מטרה ראשונה במעלה והיא חזון אפשרי. כפילוסופית, אני רואה את האדם כשלם כאשר הוא מטופח בארבעת המרכיבים שלו: הפיסי, הרגשי, השכלי, הרוחני. כאשת חינוך, אני חשה את המחוייבות בטיפוח שלושה היבטים מרכזיים: הפילוסופי, הפסיכולוגי, הרוחני.

מושב ב': קבוצות דיון ממוקדות-נושא

1. חינוך אחר – שיח והפרייה הדדית בין אנשי החינוך האחר והממלכתי. מנחה: איל בלוך

כיצד יוצרים דיאלוג פורה ומפרה בין החינוך האלטרנטיבי לבין הממלכתי? בקבוצה זו נתחיל את המסע בין המצוי לרצוי במפגש בין הזרמים החינוכיים השונים, כדי שיעצימו את רוחם של מורים ותלמידים.

2. איך מתפתחים מבחינה מצפונית-מוסרית? מנחה: יעל טריידל

בקבוצת דיון זו נעסוק בחינוך לחשיבה מצפונית-מוסרית דרך שאלת שאלות כמו: התפתחות מצפונית-מוסרית מהי? מהו חינוך שמעודד חשיבה מוסרית-מצפונית-אתית, מודעות, אמפתיה, הכלה ואחריות לאחר? מיהו המורה המשמש כמודל לכל אלה? מהם האתגרים בחינוך למצפוניות ומוסר ואיך מתמודדים עם היחסיות של מושגים אלה במערכת עם גיוון תרבותי? מהן הדרכים הפרקטיות לעודד עיסוק של תלמידים בשאלות של מוסר ואתיקה?

3. למה תנועה? דיון במהותה של התנועה להעצמת הרוח בחינוך ובחינת הצדקת ייסודה של תנועה כזו. מנחה: שבתאי מג'ר

למה לגעת ברוח? האם 'הרוח' זקוקה לנגיעה שלנו? האם הרוח זקוקה לתנועה ולארגון? מה אמורה תנועה לקיים? מה תועיל תנועה לקידומה של הרוח בחינוך? מהן הסכנות שעלולות לצוץ בגלל פעולה שבאה מארגון? האם ניתן לפעול טוב יותר ללא תנועה וארגון? למה לי להיות בתוך תנועה? למה לא לפעול לבד? מה תיתן לי ההשתייכות לתנועה? האם מתאים לי להיות מזוהה עם תנועה? בדיקת עומק על נחיצותה של תנועה להעצמת הרוח. בירור עד כמה מסוגלת תנועה שכזו לפעול באופן מהותי וממוקד בהעצמה של רוח, והאם יצליחו אנשיה להימנע מן הנטייה לפעול למען שימור התנועה במקום לטפח את ערכיה. בדיקת המניעים האישיים של החברים בתנועה שכזו ועד כמה הם פנויים לשרת את הרעיון.

4. אותנטיות – תנאי להעצמת הרוח בחינוך. מנחה: שלמה שהם
"השואף להיות מנהיג תכליתי יותר יהא הוא עצמו יותר במיומנות" – איש חינוך רוחני אותנטי אכפתי לחזון, לערכים ולרעיון, אמיץ, מוכן לחשוף את חולשותיו, יודע מהו הדבר המייחד אותו ויודע להעצימו, מעניק השראה, מלהיב ומעורר. קיימות דרכים להתאמן להיות איש חינוך ורוח אותנטי – להתחבר למקורות העוצמה שלנו, להתחבר לשורשים, להיות מנהיג קמאי, להתאמן ביכולת להיות  ביושרה, בדיוק ובבהירות. בקבוצת הדיון נשתמש באמור לעיל כבסיס, ונכוון ליצור הסכמה באשר למאפיינים של איש החינוך האותנטי ולדרכים להתאמן בכך.

5. העצמה ברוח תרבות ישראל. מנחה: אופק מאיר

מראשיתו ידע העם היהודי לבנות את עוצמתו ברוח, וההתפתחות הרוחנית של האדם הייתה תמיד מרכזית בהוויה היהודית. בקבוצה זו נבחן תפיסות חינוכיות-רוחניות שונות בתרבות היהודית ונבחן את הרלוונטיות של גישות אלו לחינוך בימינו אנו. האם וכיצד יכולה תרבות זו לשמש כמתווכת להתפתחות רוחנית כיום?

6. ערכיי החינוכיים-רוחניים – ואיך ממשיכים איתם? מנחה: אופירה גרבר

מבט על הערכים  הרוחניים/הדרך בהם אני מאמין ו/או עמם אני חי, חקירת השאלה: כיצד אוכל להביאם לביטוי הולם במרחב החינוכי-חברתי בו אני חבר (friend)? ובדיקה משותפת: האם ואיך מתאים לנו להשפיע על התפתחותם הנפשית והרוחנית של תלמידינו/חניכינו? בקבוצה ניפגש בהעמקה ובהבנה של התהליך הרוחני שלנו, שהינו חלק בלתי נפרד מיכולתנו לאפשר התפתחות אצל חניכינו, ונשאף לפתח תוכניות פעולה חינוכיות, בהן גם נמשיך לפתח את עצמנו, וליצור שתופי פעולה וסיוע הדדי בין חברי הקבוצה.

נשמח לראותכם בכנס הבא של התנועה, שיתקיים בשהם

בחסות מועצת שהם ביום חמישי, י' בניסן תש"ע, 25 במרס 2010

כיתבו אלינו ל: [email protected]