דברים בפתיחת ובסיום כנס
חנוכה תש"ע של התנועה להעצמת הרוח בחינוך
דברי פתיחה מאת ישעיהו תדמור, יו"ר התנועה:
ברוכים הבאים,
תודה לדני פסלר על האירוח. זכינו – אולי גם ליאו בק זכה – שכנס
היסוד של התנועה התקיים כאן לפני כשבעה ירחים, ועתה מתקיים פה הכנס השני שלנו.
תודה לרב אופק מאיר, איש ליאו בק, שאף הוא כדני חבר במועצת התנועה שלנו. לא בכדי
אנחנו כאן. בית הספר על שם ליאו בק עשוי לבטח לשמש מוסד מחנך מדגים, שהעלאת האדם
היא בראש מעיינו, והרי העלאת האדם היא ליבת החינוך, היא רוח החינוך ותכלית החינוך.
תודה לעמיר פריימן, יוזם התנועה, איש המשלב באורח מופלא סגולות רוחניות יחד עם
יכולות ביצוע וניהול, העושה ימים כלילות, במסירות אין קץ לקידומה של התנועה – תודה
כללית ותודה מיוחדת על חלקו בארגון הכנס.
תודה לחברי מועצת התנועה, לחברי ועדת הכנס מתוכה – שמותיהם מוכרים לכם מהתכתובות –
ולחברי ועדת הארגון והניהול, אף היא מתוכה, על ההשקעה הרבה של כל אחת ואחד מהם
בדיונים הרבים שקיימנו ועל העבודה בקידום ענייני התנועה בתחומי התוכן והארגון.
במהלך החודשים שחלפו קיימנו שיח מעמיק מאין כמוהו על מהותה ועל רזיה של הרוחניות,
על רוחניות בחינוך ועל משמעויותיה ודרכיה של העצמת הרוח בחינוך. התעשרתי מאד מהשיח
הזה ברכישת תובנות מחודדות יותר וברכישת חברים חדשים לרוח, אולי גם לחיים. תודה
להם.
תודה מקרב לב והערכה עמוקה לכולכם, שנעניתם להזמנה ובאתם לכאן. התנועה שלנו ראשיתה
מצער ואחריתה מי ישונה. אבל אני חושב שבמידה רבה המשכה ואחריתה תלויים בנו, כולנו.
הבה נעשה שלא ירחק היום ונהיה גאים לשור בה.
מצטרפים חדשים לתנועה להעצמת הרוח בחינוך, ואחרים ששמעו את שמענו, מקשים: מה אנחנו
רוצים להשיג? מהו החזון? – אשיב:
אנחנו חותרים להשפיע על הגברת השיח הציבורי בנושא מהות החינוך.
מהות החינוך היא, בעיניי, עיסוק באדם, בשאלות האדם, ביחסו של האדם לזולת, לחברה
וליקום ובזיקתו למוחלט, למטפיסי, לאלוהים, בערכיו, בשליחותו ובמחויבויותיו. נלווים
לכך שאלות בדבר קיומיות, אותנטיות, משמעות, דיאלוגיות, אהבה, ערכיות ומוסריות. מול
הגישה הרווחת כיום – בציבור, בקרב הורים וגם בקרב ראשי מערכת החינוך – הגישה
התכליתנית, המעשית, הרואה את חזות הכול בחינוך בהישגים ובציונים, הגישה שהלימודים
בה שטוחים, מישוריים, נעדרי פסגות, נעדרי חוויות חינוכיות, הגישה שבה ההוראה
והלמידה הן טכניות במידה רבה, בלא נגיעה בתלמיד האדם – אנחנו מבקשים להחזיר לחינוך
את נשמת החינוך.
אנחנו גם שואפים להשפיע על חברי סגל במוסדות להשכלה גבוהה המכשירים להוראה –
בפקולטאות ובבתי הספר לחינוך באוניברסיטאות, בחוגים לחינוך במכללות האזוריות,
ובעיקר במכללות האקדמיות לחינוך – להרחיב ולהעמיק את אותם החלקים שבתוכנית
הלימודים שיש בהם להעצים את אישיותם ואת רוחם של פרחי ההוראה ולהכשירם באורח מכוון
להיות מורים מחנכים ראויים. מובן שתהליך כזה דורש העצמה של סגלי המוסדות המכשירים
האלה.
במיוחד אנחנו מבקשים להשפיע, בדרך ישירה ובדרך עוקפת, על מערכת
החינוך – על בתי ספר, על מנהלות ומנהלים, על מחנכות ומחנכים, על מורות ומורים, על
יועצות יועצי חינוך ועל אחרים העוסקים בחינוך.
למעשה אנחנו רוצים להשפיע על טיפוחה שת תרבות בית ספרית המהווה
המאפשרת התרחשות חינוכית. לא סוד הוא שבבתי ספר רבים בישראל חסרה תשתית כזאת.
תרבות בית ספרית מתוקנת כוללת את היסודות: יסוד אחד, האינטלקטואלי; השני, הרגשי;
השלישי, הפיסי-גופני; הרביעי, המרחבי-אקולוגי; החמישי, המוסרי; והשישי, האמנותי.
כל אחד מהתחומים האלה צריך לבוא לביטוי ברכיבי תוכנית הלימודים – תחומי הדעת
והדידקטיקה – בפעילויות של החינוך החברתי-ערכי, במסורות, בטקסים ובשפה הנהוגה בבית
הספר. ניתן להרחיב באלה בהרצאה נפרדת.
לשישה היסודות שנמנו יש להוסיף את יסוד הרוחניות. כבר אמרנו
במצע של התנועה, לממד הרוח בחינוך הֲכָלה רחבה ומזמינה: אפשר שיכללו בו חינוך
למותר האדם, להתעלות, לשלמות האדם, לרגישות, לעומק חוויה, לעצמיות, לתודעה, לחיפוש
פשר ומשמעות, לאוטונומיה, לאותנטיות, להומאניות, לערכיות, לזיקה לנשגב ועוד. המכנה
המשותף לכל אלה הוא החינוך הנוגע בספירה העילית של האדם, בצרכיו העליונים, במחוז
החפץ הסופי שלו, ובמלֵאוּת קיומו כאדם וכחלק מהחברה האנושית ומכלל הבריאה.
יש לנו עניין בכל יסודות החינוך שמניתי, אבל העניין המיוחד של
התנועה, הייעוד שלה, מכוון ליסוד השביע הזה: הרוח.
הכנס של היום נועד לבחון דרכים להעצמת הרוח בחינוך – הלכה
למעשה ואת התהליך האנושי והחינוכי שהיה כרוך בגיבושן. בתנועה כשלנו, פטור בלא התפלספות
אי אפשר, ועל כן אני מניח שהתפלספות לאין שיעור תשגשג בינינו היום. אבל נלך בכנס
הזה מן הפרט אל הכלל, מן המעשה אל ההכללה, מן הניסיון אל ההמשגה. נשמע סקירות על
מסגרות חינוך, על מיזמים, על שיטות ועל ניסיונות שפועלים בשדה החינוך ושהשייכים
להם, תלמידים ואנשי חינוך, יכולים להעיד: כן, יש בזה הוויה מחנכת, היה בזה להעניק
חוויה מרגשת, הייתה בזה העצמה, הייתה בזה התעלות. ובדיונים שנקיים, בכנס ואחריו,
נבחן את הדברים שנשמע, את המכנה המשותף להם, את יסודותיהם, ואת לקחיהם לחינוך.
מראש אני מבקש להודות לכל מציגי המוסדות והפרויקטים, ולמנחי
קבוצות הדיון.
אורים שמחים לכולנו.
דברי פתיחה מאת עמיר פריימן, יו"ר מועצת התנועה:
התנועה להעצמת הרוח בחינוך התחילה לפני כשנה וחצי בפגישות של
קבוצות קטנות של אנשי חינוך, שהיו מעוניינים לקדם חינוך שנוגע בהתפתחות נפשית,
מוסרית ורוחנית. לפני כשבעה חודשים היא הגיעה לכנס היסוד שלה, שהתקיים גם הוא בבית
המדרש במרכז חינוך ליאו באק. אני חושב שכשליש מהאנשים שנמצאים כאן היום היו גם
במעמד ההוא, שבו הוצג לראשונה מצע התנועה, אחרי שעשרות רבות של שעות חשיבה ודיונים
הושקעו ביצירתו.
בכנס היסוד התדיינו רבות במצע הרעיוני של התנועה, ולכל אורכו
אמרו אנשים – אנחנו עומדים בלב שלם מאחורי הכתוב במצע, אנחנו בהסכמה מלאה עם
ה"מה" של התנועה, אבל עכשיו עלינו לגשת ל"איך" – איך מיישמים
את הרעיונות הנשגבים האלו?
מועצת התנועה, שמונה כתריסר אנשים וממשיכה לגדול בהדרגה, עסקה
בחודשים האחרונים, בסידרה של מפגשים, בשאלת ה"איך". הכנס הזה הוא צעד
ראשון בפתיחת הדיון הזה לכל, ואנחנו שמחים להענות הרבה שהייתה לפתיחה זו ולנכונות
של כולכם להצטרף אלינו בניסיון לתת תשובה, או תשובות, לשאלה זו.
לפני כחודשיים הוצאנו "קול קורא" למאה ושלושים חברי
התנועה ולאלפי הקוראים של "קו לחינוך", בו קראנו לכל איש ואשת חינוך שעוסקים
בליבת החינוך וחותרים לרוח שבחינוך – בכיתה, במוסד חינוכי, במודל ניסויי, או במחקר
אקדמי, לכתוב לנו על הפרויקט, המודל, הרעיון או הניסיון שלהם, שלדעתם תורם להעצמת
הרוח בחינוך. בתגובה קיבלנו כשלושים פניות. בשל מגבלות הזמן בכנס זה, בחרנו מתוכן
כחמשה עשר איש שיציגו בפנינו את הרעיון או הניסיון שלהם, והכנס הזה בנוי במידה רבה
על הצגות אלו ועל דיון בשאלות שנוגעות ב"איך" של העצמת הרוח בחינוך.
אני רוצה לומר עוד דבר אחד על התהליך שעברנו מאז כנס היסוד ועד
היום. מכנס היסוד יצאנו עם תובנה חשובה, והיא שהרבה אנשי חינוך כבר עוסקים, בדרכים
ובמסגרות שונות, באספקטים שונים של העצמת הרוח בקרב חניכיהם. מכך הבנו שהשירות
הטוב ביותר שהתנועה שלנו יכולה לתת בשלב זה להעצמת הרוח בחינוך הוא לקשר ביניהם,
לאפשר שיח והפרייה הדדית ביניהם, לתת להם במה ולהפיץ את החדשות הטובות. גם תובנה
זו פילסה את הדרך לכנס שלנו היום, שבו כולנו – עשרות אנשים שעוסקים כבר בנושא
ורוצים לשתף, לחקור וללמוד – יוצרים יחד את מבנה הכנס ותכניו, וכולנו גם נעצב יחד
את המשך הדרך להעצמת הרוח בחינוך.
אז שוב תודה לכם על שבאתם להשתתף בכנס זה, ויום פורה ומוצלח
לכולנו.
דברים בסיום הכנס מאת ישעיהו תדמור:
באתי הבוקר אל
הכנס דרוך ומלא בחשש. בעגה שנוצרה בין חברי הוועדה המכינה כינינו את הכנס הזה בשם
"כנס ביניים", זאת משום שאנחנו מתכננים, כידוע, כנס גדול יותר בסוף חודש
מרס 2010 ביישוב שוהם, וכן אולי גם כדי להפחית את גובה הציפיות. אבל אני ראיתי בו
"כנס אינדיקציה", "כנס סמָן", כנס שיוכל לתת לי מענה לשאלה:
האם אמנם אנחנו תנועה? בתקופה שחלפה למן הכנס הראשון נפגשנו, חברי מועצת התנועה
וחברי הוועדות, לישיבות רבות. קיימנו שיחות לאין ספור עם אנשים, גדשנו את הדואר
האלקטרוני במיילים ארוכים וכבדים. הייתה פעילות רבה. ובכל זאת כרסמה בי השאלה: האם
אנשים יגיעו לכנס. וכמה. ובעיקר, עד כמה יצליח? כלומר, האם עברנו את "המסה
הקריטית", את נקודת הצומת שממנה ניתן לומר: אף על פי כן נוע תנוע.
אני חושב שהכנס
שלנו היום היה מוצלח מאד. השתתפתי בקבוצת דיון אחת, זו שהונחה על ידי טובה קלמן,
וכן באותו הדיון שהזכרתי בנושא ערכים, בהנחיית אופירה. התרשמתי מאד מהדברים
שהושמעו בהם, דברי חוכמה ואמת, התפעלתי מאישיותם של המשתתפים, מסיפוריהם,
מיכולותיהם. בקבוצת הדיון של טובה התייחס אחד החברים, ראובן גרבר, לדיאלוג של
מרטין בובר. ב"אני-אתה" אצל בובר, ב"דו-שיח" שבין
"אני" ל"אתה" מתקיימות הזדהות והיספגות הדדית ביניהם ונוצרת
מציאות אנושית חדשה, מציאות נפשית ורוחנית, שהיא מעל ל"אני" ומעל
ל"אתה". בובר מכנה אותה בשם: "זיקת גומלין". הרגשתי היום
הייתה שלמרות שבין רוב המשתתפים לא הייתה היכרות מוקדמת, הסתמן בדיונים בינינו
הכיוון לאתה זיקת גומלין, כלומר אותה ההוויה האנושית הקיימת מעל ליחידים, מעל
לאישיויות.
דובר בדיונים על
ערך הקהילתיות. כפי שראיתם, הושפעתי מבובר, אבל גם הושפעתי מיוסף שכטר ומהשכטריזם,
שהיוו לפני שנים נושא המחקר שלי לדוקטורט. שכטר חיפש ביטוי שיבטא את ממד הרוחניות
העשוי להתקיים בקבוצה או בקהילה, את ממד הקדושה, והוא בחר במונח מן המקורות:
"עדה". עדה היא קבוצה או קהילה החורגת מן המישור החברתי והפוליטי
והכלכלי ומגלה רובד גבוה יותר של לכידות רוחנית. וכך בהקבלה לבובר, רואה שיח לא רק
בין "אני" ו"אתה" אלא גם בין "אני"
ו"עדה" - זיקת גומלין בין חברי העדה. הרגשתי שטעמנו גם מן הטעם הזה.
המתח הרוחני שבקבוצות הדיון דומה היה לזה שבעדה.
חברים ציינו את
התרוממות הרוח שהייתה להם היום ואת רגעי ההתעלות שחוו. אחד החברים הזכיר בהיסוס את
הביטוי "שכינה", ואחת החברות שאלה אותו: מדוע ההיסוס? אני חש בנוח עם
הביטוי הזה. חשתי בכנס בכללו ובדיונים שבו השכינה ביקרה אותנו, שרתה בינינו. אל
יהא הדבר קל בעינינו. העמידו לנגד עיניכם את מאות ואלפי ההתכנסויות והכנסים שאותם
אין היא פוקדת. כשבאה לכאן, בדחילו וברחימו אמרתי לה: "שלום לך שכינה, שובי
אלינו בכנס הבא". והיא חייכה.
לשאלות של הבוקר
- "היש לנו תנועה?" "האם מובטח שתמשיך?" – בסיכום היום אני
משיב לעצמי: כן, יש לנו תנועה! יש לנו תנועה, והיא לבטח תמשיך, תתרחב במספר אנשיה
ותעמיק את פעולותיה. אני גאה על היום הזה, אבל אינני שרוי באיפוריה. אומר לכם ממה
אני חושש: חווית היחד של היחידים שבאו לכאן היא כה גדולה, עד שאנחנו עלולים להתאהב
בה ולראות בה מטרה. היחידים זקוקים ליחד – לחילופי מידע ומחשבה ולחיזוק – אבל
המטרה שלנו, כתנועה, היא מעבר לנו ומעבר ליחד שלנו. המטרה היא: הגעה למורים
ולמחנכים ולחברי הסגלים במוסדות להכשרת מורים והנעתם לעשות למען העצמת הרוח
בחינוך. כולנו התפעמנו מדברי דני פסלר והרב אופק מאיר על בית הספר ליאו בק כמוסד
מחנך, גם התבשמנו מהמקום ומהאסתטיקה שלו העושים אותו "מקדש מעט" חינוכי.
אפשר לשוב לכאן ולהמשיך להתבסם מרוח המקום. אבל את המבחן שלנו אני רואה בכך שנגיע
לבית ספר ממלכתי "רגיל", הנמצא לא הרחק מכאן, שהתרבות הבית ספרית בו
רחוקה מתפיסתנו. או אז, רק אז, נוכל לומר לעצמנו: "כן, יש לנו תנועה".
אני מבקש לחזור
על הערה שהערתי בקבוצת הדיון בנושא "על ערכיי החינוכיים-רוחניים",
שהנחתה אופירה גרבר. היה ניסיון להגיע להסכמה על ערכים מוגדרים שאנחנו מאמינים
בהם. חינוך לערכים מקנה ערכים, כמובן, ואולם בעיניי עיקר החינוך הערכי הוא פיתוח
ערך הקודם לערכים פוזיטיביים מסוימים והוא: ערכיות. ערכיות משמעה היכולת לבחור
ערכים, להגדיר את תכניהם, לשקול אותם ולשקלל אותם מול ערכים אחרים. יש ערכים
שאנחנו מייחסים להם תוקף מוחלט, ואולם במציאות האנושית, בסיטואציה נתונה, עלול ערך
מוחלט, רלבנטי לסיטואציה, לעמוד בסתירה מול ערך מוחלט אחר, שאף הוא רלבנטי לאותה הסיטואציה (אהבה מול
נאמנות, חובה מול נאמנות, ערך האדם מול ערך כוד האדם). הערכיות היא אותה יכולת –
נוכל לומר: יכולת רוחנית – להכיר בתכונת הרוח של הערכים, במטה-פיזיות שלהם,
בהימצאותן מחוץ לעולם העובדות – וכן היכולת להעריך ערכים פוזיטיביים (כמו אלה
שהוזכרו, ואחרים כמו שוויון, חירות, אחווה, צדק, כבוד וכו') ולשפוט את משקלם לקראת
הכרעה ערכית.
כיוון שעסקנו
בערכים, אביא שתי הגדרות יפות ומעניינות. אחת של אברהם מינקוביץ, שהיה פילוסוף
והפסיכולוג מהבולטים ביותר באוניברסיטה העברית בירושלים: "ערך הוא הראוי
להיות רצוי". מוסתרת בהגדרה קומת הבסיס: המצוי. מעל המצוי - הפגום, הלקוי –
אנחנו מתווים את קומת הרצוי. אבל ערך איננו משמש רק להתוויית הרצוי. הוא מצוי
בקומה שמעליה, במעין מרפסת תצפית, שממנה בוחן, מתוך ביקורתיות, האדם לא רק את
המצוי, אלא את הרצוי.
ההגדרה השנייה היא של לודוויג ויטגנשטיין, הנחשב בעיניי רבים כפילוסוף החשוב ביותר
במאה העשרים. הוא כתב: "מובנו של העולם חייב להימצא מחוצה לו. בעולם הכול הוא
כפי שהינו, וכל מה שקורה, קורה כפי שקורה - - - אם קיים ערך שיש לו ערך, חייב הוא
להימצא מחוץ לכל מה שקורה, מחוץ למה שהינו כך-וכך, מפני שכל מה שקורה והינו כך-וכך
הוא מקרי". הערך, אם כן, הוא מעין נקודה ארכימדית, שמחוץ לעולם. הוא נוצר
באדם, אבל מצוי בספירת הרוח שלו ומשמש אותו לבחינת עצמו ולהערכת בני אדם ותופעות
סביבו.
אני מבקש להודות
למציגי המוסדות והמיזמים, למנחי הקבוצות ולכל מי שנטל חלק בארגון. ותודה מקרב לב
לכולכם.
עמיר פריימן
יציג מייד את מה שלפנינו. אני מבקש לציין, ובלא היסוס: יש לנו נשמה בתנועה, אבל
אין לנו גרוש על הנשמה. הגענו לשלב שבו המשך קיום התנועה והמשך התנופה מותנים
בכסף. נזדקק לגיוס כספים. אני פונה אל כל אחת ואחד מכם לראות כיצד אתם יכולים
לסייע בזה, במיוחד על ידי קישור לאנשים ולקרנות שימצאו עניין בתנועה.
חג אורים שמח.
דברים בסיום הכנס מאת עמיר פריימן:
הכנס הזה הוא חלק מתהליך, שמטרתו להעצים את הרוח בחינוך
בישראל, וכיוון שכך אין מתאים מלסיים אותו בהודעה על הכנס הבא של התנועה, שיתקיים בעוד
3 חודשים, ב-25 במרס 2010 בשהם, בחסות מועצת שהם. אני מקווה לראות את כולכם שם.
עוד אני רוצה ליידע את כולכם שהחל משבוע שעבר אנחנו נמצאים בתהליך הקמת עמותה, ואחת
המטרות הראשונות שלנו היא להקים אתר של התנועה בחודשים הקרובים. למטרה זו בלבד נצטרך
לארגן כ-6000 שקלים.
ברגע שתהיה לנו עמותה נפנה אליכם באימייל בהזמנה להצטרף כחברים
בעמותה ולהתחיל לשלם דמי חבר שנתיים, בהם נשתמש לפרסום והרחבת פעילויות שקשורות
בהעצמת הרוח בחינוך.
ומי שידבנו לבו וירצה לתרום למען העצמת הרוח בחינוך כבר עכשיו –
תבוא עליו הברכה והתודה מכולנו.
תודה לכולכם וחג שמח.