7.2.10 התקבל מעופרה קציר:
דן
מרגלית וה"עובדות ההיסטוריות".
לפני חודשים אחדים
יצא לאור ספרו של דן מרגלית "התפכחות",
הספר נמכר באלפים רבים. דן מרגלית נחשב
כעיתונאי אמין, רציני, שאין לפקפק
בדבריו. בספר הנ"ל כתובים דברים על
אולמרט שהיה חברו, על שרון, על נתניהו ולמרבה הפלא, בשני עמודים, מצא מקום גם
להשתלח בתהליך הרהביליטציה של דר' ישראל קסטנר, כ" שיא הפוסט-ציונות".
דן מרגלית מייחס
לקסטנר לפחות ארבע האשמות שלהלן נבחן את מידת אמינותן.
1.
"קסטנר העמיק את שיתוף הפעולה שלו עם קצינים בכירים באס-אס וסייע להם
להרגיע את מיליון
יהודי הונגריה שנשלחו למחנה המוות באושוויץ.
בתמורה עלה בידו להציל שתי רכבות של מיוחסים, אשר מנו יותר מ-1600 איש, שרבים מהם נמנו
עם מקורביו".
תגובה: לא הייתה שום הרגעה. במאמרו של פרופ' יוסף
שפר מתוך "הנהגת יהודי הונגריה" בהוצאת "יד-ושם", ירושלים
1975, בפרק "הנהגת המחתרת החלוצית בהונגריה" בעמ' 140,
בעמ' 141 ובעמ' 142, מסופר
על הנהגת המחתרת החלוצית בדעה אחת עם "ועד העזרה וההצלה" (שדר' קסטנר
נמנה על חבריה ואשר במשרדו נערכה התכנסות ההנהגה)כונסו שליחים מתנועות הנוער,
שלושה ימים לפני הכבוש הגרמני, ציידו אותם בכסף,תעודות מזויפות וכתובות קשר
ובאמירה מפורשת שלא לעלות לרכבות, לברוח ולהסתתר וכו'. השליחים יצאו לקהילות בפריפריה ופנו שם לדמויות
המרכזיות בקהילה כדי שיעבירו הלאה את המסר.
לדאבון הלב, ברוב המקומות גרשו את השליחים, לפעמים אף בכוח, כמעוררי פאניקה
מיותרת. מצוינת במיוחד בשמה השליחה חנה
גנץ שהגיעה לקלוז' (עירו של קסטנר) והאשימו אותה
כמעוררת בהלה שלא לצורך.
מכאן ברור שלא הייתה השתקה והרגעה. ההיפך הוא
הנכון.
באשר ל"מיוחסים
שרבים מהם נמנו עם מקורביו של קסטנר".
מתוך רשימת נוסעי הרכבת היו כ-15 ממשפחתו של דר' קסטנר ( שדרך-אגב לא הוא
שערך את רשימת הנוסעים. אוטו קומוי, ראש "ועדת העזרה וההצלה" כתב ביומנו (המצוי
ב"יד-ושם") שארגון הרשימה הוטל עליו). לדאבון הלב, חלק ניכר ממשפחתו של
קסטנר נספה אף הוא בשואה. באשר
ל"מיוחסים", בין נוסעי הרכבת היו לדוגמא: 187 עקרות בית, 139 תלמידים,
113 שכירים, 40 פועלים, 25 חייטים, 9 פרופסורים, 17 רבנים, 7 מכונאים, 2 כורים, קצב,
יצרן כפפות, 7 מסגרים, 12 סורגות, 4שענים, 3 צבעים, 3 רצענים, 35 רופאים, 5 מוכרי
פרחים ועוד ועוד בעלי מקצועות שונים וכמו-כן חברי
תנועות הנוער, יתומים ופליטים מפולין וסלובקיה ועוד כנ"ל. והיו , כמובן, אלו ששילמו בעבור כל הנוסעים,
סכום של 1000 דולר עבור כל נוסע ונוסע. (אולי אלו "המיוחסים"). רשימת נוסעי הרכבת ידועה וכמו-כן ידוע
משלח-ידם.
זו השמצה פרועה לכתוב שהרכבת הייתה של מיוחסים
ומקורבי דר' קסטנר.
2.
"בעודו עושה בהונגריה הגיעה אליו הצנחנית חנה סנש,
שנשלחה עם חבריה מארץ-ישראל. קסטנר הורה לה להסגיר את עצמה לשלטונות המקומיים. היא קיבלה את מרותו והסגירה את עצמה.... (במאמר שפרסם דן מרגלית בחינמון "ישראל
היום", הוא אף מרחיק לכת וכותב "קסטנר הסגיר...").
תגובה: בספרי ההיסטוריה כתוב בפירוש שחנה סנש נתפסה
מיד ע"י ההונגרים, עם חצייתה את הגבול מיוגוסלביה להונגריה ובידה משדר
בריטי. דר' קסטנר כלל לא היה מודע אז
לבואה של חנה סנש להונגריה.
אילו הוכחות יש לדן מרגלית לבסס דיבה
מרושעת כזו?
3. "אחרי המלחמה ומיגור הנאציזם
נטל קסטנר על דעת עצמו את חותמת התנועה הציונית והסוכנות היהודית והעניק מכתב מירוק חטאים לאיש
האס-אס הפושע קורט בכר...."
תגובה: ההיסטוריונים שלמה אהרונסון ושושנה אישוני-ברי
מוכיחים, שקסטנר נשלח לנירנברג ע"י הסוכנות
היהודית והקונגרס היהודי העולמי, שגם שילמו את הוצאות נסיעותיו לשם. (נמצא
בארכיונו של קסטנר אשר העבר ל"יד-ושם", ספח צ'ק מטעם הסוכנות היהודית,
על שמו של דר' ישראל קסטנר בגין אחת מנסיעותיו לנירנברג). כבר ב- 1945 נפגש קסטנר עם משה שרתוק (שרת)
לתיאום פעולתו ועדותו בנירנברג. (ישנו מכתב מנובמבר
1945 המדווח על-כך). יתרה מזו: גם התביעה
האמריקנית בנירנברג הזמינה את קסטנר (על חשבונה) לשמש
מטעמה חוקר של בכירים נאצים.
בארכיון הציוני
מצויה התכתבות ענפה של חיים פוזנר בשם הסוכנות היהודית
עם קורט בכר, התכתבות העוסקת בבקשת הסוכנות שבכר יסייע במציאת כספי-יהודים שנגזלו
בהונגריה וגם ברכישת מכונות לייצור תחמושת עבור "ההגנה". קסטנר אכן מסר עדות לטובת בכר, כדי להשיג את
שיתוף הפעולה שלו למען מטרות אלה של הסוכנות וכדי שיעיד נגד קלטנברונר
(סגנו של הימלר, האחראי על השמדת היהודים). בזכות עדות זו ,קלטנברונר
נידון למוות וניתלה.
מה בין זה ובין
"נטל קסטנר על דעת עצמו..."?
4. הטענה הרביעית מופרכת ומעוותת גם יחד. כותב
מרגלית:
"עוד ערעורו נדון וקסטנר נרצח. השנים חלפו והפוסט-ציונות גברה, ונשמעו קולות
אשר תבעו לקרוא
רחובות על שמו, ומשפחתו עודדה הפקת סרט...."
תגובה: למה "מופרכת"? מפני שיוצרת
הסרט החלה בהכנתו בלי ידיעת המשפחה, שבע שנים לפני שהגיעה לראיין את בני-המשפחה של
קסטנר. המרואיין העיקרי בסרט הוא זאב אקשטיין, רוצחו של קסטנר, ויוסף תמיר, בנו של
שמואל תמיר, קבל זמן-מסך יותר מההיסטוריונים שחקרו את הפרשה ולא פחות מבני-המשפחה.
למה "מעוותת"? מפני שאם הניסיון לעשות רהביליטציה לקסטנר
(שהציל אלפי יהודים!) היא "שיא הפוסט-ציונות", כדברי מרגלית, כי אז הרצח
עצמו ועיוות-הדין וההסתה שקדמו לו, הם "שיא הציונות", להשקפתו. זהו עיוות תפיסתי חמור: הרי גם יגאל עמיר מאמין שמעשהו הוא "שיא
הציונות".... וכי מה, אליבא
ד-מרגלית, ההבדל בין הרצח הפוליטי הראשון במדינת-ישראל (רצח קסטנר) והרצח הפוליטי
השני (רצח רבין)?