5.10.09
מנילי דיסקין
"כמה
טוב לחזור הביתה"
לפעמים " לחזור הביתה" אינו מתכוון לחזרה
פיזית. הייתי בבית בחמשת השבועות האחרונים- יותר מתמיד. כמעט שלא יצאתי , מלבד
לספק "אספקה שוטפת" לבנותיי + בעל ותינוק כל אחת מהן. היה נהדר ( בעיקר מפני
שהיינו כולם יחד, אפילו שבדירה קטנה וצפופה מאד,ובעיקר שהן הגיעו מארצות
רחוקות לחתונת אחיהן). אבל, אני לא יכולה לכחד ולאמר
שהיה רק אושר. חיי נלקחו ממני. גם ביתי.גם המחשב, שסבל איתי מהג'ט
-לאג של שוכני חדרו. אתמול הבאתי
את בתי לשדה התעופה, עם התינוק ( בא בן פחות מחדשיים,
וחוזר בן כמעט 3 חדשים, ממש ילד אחר! במראה, ובכל שאר
הפרמטרים). אבל הרגעים הגנובים, תוך כדי הביקור,
בהם הצצתי ב"אתר הבית" של הקרייתים,
שמרו לי על השפיות ( על הקושי הברור מאליו נוספה דלקת ריאות של אורי - נכדי בן
השנה ורבע, שהדביק את יונתן - נכדי בן החדשיים,שבמזל
חלה רק בדרכי הנשימה העליונות ולא בריאות, ובתי שחטפה דלקת בעין, ובגלל ההנקה
היינו צריכים רופא תינוקות שיגיד מה מותר לה לקחת נגד הדלקת. כל זה עם לילות חסרי
שינה מסודרת, וימים טרופים שנסתיימו בדרך כלל בתפילה "אנא, תן לי לעבור
את הביקור הזה בשלום". אז, לחזור היום למחשב, לקרוא
מי מת, מי נולד, איפה טיילו הגולשים, לראות מצגות של אלוני ואורן, ובכלל, לשוב
לפכים הקטנים ש"עושים את החיים" - מרגיש לי כמו לחזור הביתה
מטיול. יפה אבל מייגע במיוחד. תודה לכל מי שברך מרחוק ומקרוב. כף גדול
להיפגש עם כולם שוב. נילי דיסקין-טדניר.
אל הציפור כתב ביאליק ושרה נחמה הנדל.
http://www.youtube.com/watch?v=4Uqn-Gd0XD8