2.5.09 מאת ישראל קסטנברג: "השואה שלנו" ספרו
של אמיר גוטפרוינד
יש לספר "השואה
שלנו" של הסופר אמיר גוט פרוינד מקום בגלריה של
הקריה שכן יש בו תיאור מעניין של שרידי השואה שהגיעו ארצה עם תום מלחמת העולם
השנייה והשתכנו דווקא בקריתנו. הספר מתאר את מיקומה
של שכונת העולים , פרטים מתמונת הקריה בשנים ההן אף כי מירב הנפשות בספר
נראים כמשהו שאנו בני הקריה כמעט ולא נתקלנו בהם , אולי למעט חברי הקריה
שעסקו ממש בקליטת אחינו העולים באותן שנות הרזון של המדינה בדרך ומיד לאחר
תקומתה.כדאי שכל בני הקריה לדורותיהם יקראו ספר זה. בברכה, ישראל קסטנברג.
על הספר:
http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=3-13125
http://www.hofesh.org.il/books/shoa_shelanu/1.html
תקציר לספר: שואה שלנו. מתוך אתר : http://he.shvoong.com
גוטפרוינד מתאר כאן
את סבא לולק כאדם שיודע להלחם
מלחמת השרדות כמו שיהודים רבים אחרים למדו לעשות בגולה .כמו כל
היהודים ש"למדו" על בשרם איך להישרד , גם סבא לולק עוסק מכל
הבא ליד
והעיקר להמשיך לחיות . הסופר מסתכל על האיש עם
משקפים
של "צבר" מובהק.הוא בוחן אותו מכל הכיוונים כאילו יהודי מהגולה הוא
טיפוס מיוחד במינו ושונה . את השוני הוא
מחפש כל הזמן . סבא לולק מתעסק בכל מיני חובות ,הלואות , החזרת חובות וגם יודע לשמר
שקיות תה .הסבא הזה נבחר כסבא .הוא סבא אבל
השאלה
חוזרת שוב ושוב מכל מיני כוונים: "מי אתה סבא לולק?"
ושוב סבא לולק נוסע לחול
ומביא
איתו עוד סימן שאלה : סבא חינק אחיו של סבא לולק. אין הבדל גדול בין שני
האחים .
שניהם עושים הכל
ואני
מדגיש , הכל , כדי לשרוד להתקיים והוא נוהג בדיוק כמו
שהתנהלו
רוב היהודים בשואה . האחרים היו חסרי מזל . הספר " שואה שלנו " חשוב
מאוד בעיקר בגלל שכאן אנחנו מסתכלים על השואה מכיוון של ה"צבר" יליד הארץ שעדיין מגשש באפלה בכל הנוגע
לשואה. הצבר יליד הארץ עדיין מחפש
תשובות
להרבה מאוד שאלות שאינן ניתנות אם מפני שאין תשובות או שיש ולא נעים להתחבר אליהם. ודמות נוספת : סבא
יוסף. האיש הכי מבוקש
מכל
הבחינות. אם כשופט או בורר או מפשר בין יריבים -סבא יוסף יבוא וישפוט ויפריד. סבא יוסף היה עץ הדעת.סבא יוסף עבר 12 מחנות ריכוז . גטאות
ומחנות השמדה עבר סבא יוסף.סבא יוסף מאוהב בפייגה.
סבא יוסף מחליט ללמוד באוניברסיטה ותואר ראשון ושני
ולדוקטוראט
למרות גילו . שני נושאים היו למספרים הניצולים, על עצמם:.מה הוא עשה לפני המלחמה 2. מאיפה בא לפני המלחמה. המספרים משחררים הכל
במנות קטנות . כל אחד ושק משלו. מי שלא איבד את כל
משפחתו , לא זכה לשום כבוד. אובדן בן זוג לא נחשב. אובדן ילד אחד לא מספיק
.ילדים מספר נוגע יותר ללב. כל הימים גם מקשיבים לתוכנית - המדור לחיפוש קרובים. הקטנים
ניסו לצוד יותר ויותר ידע. עורך דין פרל טוען שלא היה
צריך
לתלות את הנאצים במשפטי נירנברג , אלא היה צורך להכניס אותם נמקים במחנות הריכוז כדי שהם יטעמו ויתחננו על הבירכיים
שרק יחסלו אותם. לרגע מסויים התחברו השואה שמצאו בבית עם השואה שלמדו עליה בבית הספר על הבריסטולים
השחורים +הדיקלומים +הדקה דומיה. הצעירים היו
מוכנים לכל , אפילו לגנוב כדורי פורמציל כדי לשחד את לברטוב. הסיפור על הנאצי שכונה
הבובה ואת כל מה שהתרחש בטרבלינקה. סבא יוסף מספר על החיים במחנה –כשהוא יושב על יד מיטתו של סבא לולק. את הכוחות המיוחדים להשרדות
שאף סבא יוסף מאהבתו את פייגה שהצליחה
לברוח יחד עם כל משפחתה .הוא מספר על הסבל הרעב , הדיכוי של האס אס . הנסיעה שלו בתוך מכונית הקצין אל הלא נודע והפחד שאס אס ירה בו בין ובין מתברר
שגם קצין האס אס איבד את האס אסניקית
שלו ולמעשה שניהם מחפשים.... ...וביום השואה עומדים כולם בצפירה ומתרגשים ומגדלים ילדים ולא יודעים ולא מבינים ...כל שנה
מחדש...1939.....