16.12.09 גייזי: בטרם יצאו העיתונים ומהדורת החדשות בבקר.
בחודש מאי 1957 על קו הגבול (כיום מעבר קרני) גורי קרגמן
ואני עלינו על מוקש כפול (סנדוויץ)נגד רכב ,למזלנו הטרקטור הכבד ספג את המכה, החלק הקדמי
התרסק ואנו עם הגלגלים האחוריים והמושב נפלטנו לאחור בפגיעות קלות יחסית. לאחר טיפול
קצר במרפאה (רסיסים בעין ובאוזן) יצאתי ברגל לצומת סעד ומשם בטרמפים לקרית חיים,
הגעתי לפנות בוקר,בטרם יצאו העיתונים
או מהדורת החדשות בכדי שאימי תראה אותי חי ובריא ...
במאי 1968 חברי זאב שגיא (זובה) נהרג במיקוש,אריק שרון ומוטה גור ישבו בחפ"ק
עם המזכירות וחילקו תפקידים:
אני נשלחתי בטנדר עם איתמר ויזהר חברי נעורים של זובה, לבשר למשפחה את הבשורה המרה בטרם יצאו העיתונים
ומהדורת החדשות בקול ישראל. זה היה הלילה הנורא בחיי, לא אשכח את פני אחיו
של זובה שקראנו לו החוצה, סיפרנו לו מה קרה וביקשנו שיבשר לאביהם.....כאשר ענה לנו
בקול רועד "איך אפשר לומר דבר כזה לאבא....?
לקראת אשמורת ראשונה הגענו לביתה של חמותו, נכנסנו לבניין קומות סמוך
וראינו כתובת: ד"ר רופא משפחה, צלצלנו בדלת, ביקשנו סליחה הסברנו לו את
הסיטואציה ובקשנו שיצטרף אלינו, ללא היסוס הוא מיהר
להתלבש והצטרף אלינו. ושוב הלב נקרע .בשעות המאוחרות של הבוקר חזרתי לדירתי
והדמעות חנקו את גרוני,
לעולם לא אשכח את הלילה הנורא הזה.