שבת א' ניסן תשס"ו 29.04.2006
רועי רוטברג ז"ל , חמישים שנה
להרצחו -מאת
אורי יסוד (נכתב לכנס לזכרו של רועי)
למחוברות החזקה בין המשפחות לבין חברי
הכשרת מעין ברוך בוגרי התנועה המאוחדת מקרית חיים , תל אביב , ורחובות מקימי נחל עוז , הייתה השפעה עצומה על הצעירים
במשפחות אלו , שגדלו בצלם של הבנים והבנות המופלאים הללו וסביב המיתוס הענק הזה
– נחל עוז . ואתם , בשליחות שלקחתם על עצמכם ושנאבקתם עבורה
, בסגנון חייכם המיוחד , ובחברות הכנה שביניכם הייתם עבורנו מודל לחיקוי .
בשנים הראשונות שלאחר עלייתכם על
הקרקע לפני כחמישים וארבע שנים , היינו באים אליכם בחופשות קיץ ואחרות , אלו שזכו
לכינויי ה"אחים של" ומסתובבים לצדכם
"אחינו הגדולים" , מבלים ימים נהדרים בקיבוץ צעיר ומאתגר ומתפעלים מהעשייה החלוצית
המיוחדת הזו . אני באופן די טבעי הייתי ברוב המקרים ליד אחי צ'ימני במסגרייה
שהייתה בשכנות למוסך ולנגרייה . שם
התוודעתי לראשונה לרועי ז"ל וכנער צעיר חוויתי יחד איתו השארות בשדה פתוח
שעות רבות עם טרקטור תקול (סמוך לבארי)
בהמתנה לחילוץ .
רבות סופר ודובר על האיש שהפך למיתוס
של התקופה החלוצית המיוחדת הזו רווית פעילויות חבלניות שבוצעו ע"י
פדאיונים ודי בטבעיות נשכח אט אט זכרו רועי רוטברג ז"ל . מקריאה ומעיון במסמכים
שונים ומגוונים אינני בטוח שאוכל להוסיף על כל שנאמר ונכתב עד כה .
אך בכל זאת ! ערב ל"ג בעומר
תשס"ו , במלאת חמישים שנה (ממש היום) לארבע חתונות שאחת מהן הייתה של אחי צ'ימני יבל"א עם בח"ל שוש ז"ל , רציחתו הנוראית של רועי ז"ל
והעובדה שהמאורעות האלו נחרטו בראשי כל כך חזק , רציתי להוסיף משהו מההיבט
המשפחתי והאישי שלי .
שלשה מבין שמונת המתחתנים בל"ג
בעומר תשט"ז 29/4/1956 , בנימין שמרון (שמעונוביץ) ,
שראלה שמרון (שלגי) , ושמעון (צ'ימני) יסוד , אחי – הם בני קרית חיים . ההכנות לחתונות
אלו חייבו הערכות לוגיסטית לא פשוטה כפי שבאה לידי ביטוי בצורך להסיע קרובי שלוש משפחות בנסיעה
קשה ומתישה (משהו כמו ארבע שעות) לנחל
עוז. וצריך לזכור שרכב פרטי בתקופה זו לא היה המצרך המצוי בכל משפחה .
בבוקרו של יום , במצב רוח מרומם ועם
המון שמחה בלב יוצאים לדרך , בהגיענו
(כמתוכנן מראש) לרחובות , בשקט בשקט ניגש אביו של ברוכיק לאבא שלנו ואמר , קרה משהו בנחל עוז
ועדיין לא ידוע מה ! אבא כמתבקש שמר על שתיקה ע"מ שלא לעורר רעשים מיותרים
ובהגיענו לאחר כברת דרך לא קלה נוספת בשעת צהרים לנחל עוז , מיד הבחנו שאכן קרה
משהו . צ'ימני צעד לקראתנו להקביל את פנינו
כשהוא לבוש בבגדי עבודה ולתימהונה של אמא שהעירה לו על לבושו ענה לה , אמא ! חבר שלנו נרצח !
בנקודת זמן זו זוהה הצורך בקבלת
החלטות וחלקן אף קשות , כשהראשונה שבהן הייתה , החזרתם של כל הקרובים שאינם מדרגה
ראשונה הביתה אך לא לפני שהתכנסנו בחדר המשפחה הראשון שלהם להרמת כוסית ואיחולי
מזל טוב לזוג הצעיר צ'ימני יבל"א ושוש ז"ל .
השמחה הטבעית נמהלה בעצב כבד גם עקב העובדה שמצדו
השני של קיר חדרם של צ'ימני יבל"א ושוש ז"ל , הוקם בית הילדים ובו ישבה
אלמנה צעירה ותינוקה בן החדשים אמירה ז"ל ובועז יבל"א , ובכו על מות הבעל/האב .
לעת ערב ובאווירה קודרת נתקיימו ארבע
חופות במושב גילת . ולמחרת הלוויה אולי המפורסמת ביותר באותה תקופה , לווייתו של רועי ז"ל בשדות נחל עוז , מקום שכל כך אהב .
השתלשלות העניינים וקצב התרחשותם היו
מהירים מדי עבור נער שטרם מלאו לו חמש עשרה שנה שאולי בפעם ראשונה בחייו עומד מול
מצב כזה מחד , ואשר היה כל כך מחובר
לאירוע הספציפי לחברים ולישוב מאידך
.
במעמד הקשה הזה שם בשדות נחל עוז
ולמשמעות הכל כך מיוחדת שהחתונה , הרצח וההלוויה
הקרינו עלי , נדרתי נדר שאם אי פעם אקים משפחה ויולד לי בן , אקרא לו רועי על שמו של רועי רוטברג ז"ל .
במרץ 1970 נשאתי לאמירה , בינואר 1971
נולדה בתנו הבכירה מירב .
בכ"ז תמוז תשל"ד 17/7/1974 נולד בננו הראשון ובמעמד זה קיימתי
עם אמירה שותפתי את נדרי ונתנו לו את השם רועי , על שמו של רועי רוטברג
המיתולוגי .חמש שנים מאוחר יותר ב – 18/8/1979 נולד בננו השלישי אייל .
חמישים שנה אחרי , מצאתי לנכון להביא
לידיעת החברים מהכשרת מעין ברוך מקימי נחל- עוז , אלו שעדיין חיים שם , אלו שפנו
לדרכים אחרות וביחד מקיימים קשרי חברות אמיצים ביניהם , לבני משפחותינו , למירב ,
רועי , אייל ולחבריהם . ולבועז רוטברג , את סיפור הקשר שלנו עם זכרו של רועי ז"ל בפרט ועם נחל עוז
בכלל .
יהי זכרו של רועי רוטברג ז"ל
ברוך .
אורי
יסוד
אייל –רועי-בועז בקליק>
http://www.pbase.com/geyzi/image/79798505
לאבא!
קראתי את הדברים שכתבת והרשה להגיד שמאוד
התרגשתי, אתמול בחרנו ליחד את יום העצמאות בין סטייק לקבב לשיחה על המשמעות של בניין
הארץ, קראנו קטע שירום קניוק כתב - "ביום שקברו את עטרה שטרומן" (אני
מאמין שאתה מכיר את האישיות), בקטע הזה מבקר יורם קניוק את החברה שבשנת 73 לא בחרה
לציין את מותה של אחת מהנשים המשמעותיות בהקמת המדינה, ובהלוויתה נכחו מעט אנשים
מהקיבוץ ואף אחד אחר לא הגיע, לאחר שסיימנו לקרוא נזכרתי בקטע שכתבת והבנתי את
גודל המשמעות שרועי רוטברג תפס בחייך ואת המשמעות המיוחדת של ציון האזכרה 50 שנה
אחרי המאורע עצמו, אשמח לבוא איתך לנחל עוז.
אייל יסוד 4/5/2006
אבא,
כרגיל אתה יודע לרגש אותי ולגרום לי להזיל
דמעה ,פשוט מרגש ,אמיתי וכנה.
יישר כוח
מירב 4/5/2006