9.8.07
" בוא נכסח את
המטע..." חוויות מטיולי סיני 1956 (וגם 1967 )
מאת גייזי.
אחד
משסתומי שיחרור הלחץ של חברי נחל עוז ,מייד לאחר כיבוש
עזה וסיני, היה טיול לשבוע בסיני, מאל עריש
עד שארם אל
שייך, וחזרה לאורך מפרץ סואץ. כולל ראס סודר, אבו רודס, סנטה קטרינה ועוד. הטיול אורגן
בשני
מחזורים, 5 חביות בנזין עבור הסופר וויט , מזון ,ציוד ומחצית מחברי הקיבוץ על ציודם בכל מחזור.
וכך דחוסים וארוזים יצא כל מחזור בתורו. הרישיון
שניתן בהתחשבות בקיבוץ נחל עוז , עד לאל עריש
וסביבותיה,
אנחנו נתנו
למושג "וסביבותיה" פרוש רחב וכך למרות ההוראות של דיין להחזיר אותנו
הצלחנו לעקוף את כל
המחסומים ולהשלים את הטיול. בייגה
סדרן עבודה באותם הימים, ואני מרכז ענף הפלחה הגדול , שעבד 24
שעות סביב השעון, עם בעיות לוגיסטיקה,
משמרות,זרעים דשנים דלק הבטחת עובדים וכו' . אנחנו התקשינו מאד
לעמוד במטלות העבודה שהיה צריך לבצע בקיבוץ , כאשר האחרים מבלים בסיני.....ואז ספק
בייאוש ספק בצחוק אמרתי לבייגה, בוא נעשה להם הפתעה כשיחזרו לקיבוץ וימצאו
שהמטע נעלם (ממילא לא שבענו נחת ממנו.) וכך זה הפך למטבע לשון בינינו, בכל
התייעצות על איך פותרים בעיות כוח אדם, היינו אומרים איש לרעהו "בוא נכסח את
המטע..."
בתמונה - הטיול: המחזור הראשון מן השניים ברחבי סיני 1956 :
http://www.flickr.com/photo_zoom.gne?id=456850220&context=set-72157600055298909&size=o
ב- 1967
חזר עניין הטיולים על עצמו, הפעם במקום הסופר וויט היה
לנו סקניה ,באחד המחזורים היה איתמר
דביר
ז"ל כאשר ליד סנטה קטרינה המנוע "שפך
לגר" והטיול תקוע ליד סנטה קטרינה. את
החברה שלחו בטרמפים דרך שארם ומפרץ אילת ,ואילו איתמר עם קבוצת פקודות נשארו לשמור
על הרכב והציוד. למזלם הזדמנה למקום
יחידת
דרוזים מסיירת מדברית, ובאמצעות מכשיר הקשר שלהם העבירו אלינו לקיבוץ את הידיעה.
הזמנתי מייד סט לשיפוץ מנוע , יצרנו קשר
עם זוריק לב ז"ל טייס בכיר בחיל האויר ,והוא לקח את ערכת התיקון וטס עם פייפר לסנטה והצניח שם לחברה את החבילה וכעבור כמה שעות המשאית יצאה
לדרך.