מיתוס רועי רוטברג 19.5.06 מאת גייזי שביט (חבר נחל עוז מהקמתה עד 1997 ויציאה לגמלאות)

רועי לא היה הראשון מבין חברנו אשר נרצחו ליד הגבול, קדם לו יעקב טוכמן (טומי) אשר נרצח בנסיבות טרגיות אשר

 הכו אותנו בתדהמה ! מאוניברסיטת בן גוריון באו לחקור למה טומי נשכח מן הזיכרון הציבורי ואילו רועי הפך למיתוס? התשובה בקיצור היא: "ההספד של דיין" אשר עשה ברצח רועי שימוש פוליטי ונתן להספד פרסום נרחב ועל כך בהמשך:

רועי היה בגרעין התנועה המאוחדת אשר הקים את נחל עוז, גרעין שהיה מורכב מתל אביבים, רחובותים וקרייתים.

רועי היה צעיר סימפטי, יזם, מלא שמחת חיים, מנהיג ואיש רעים, היה רומנטיקן שגדל שהתחנך על המיתוסים של שומרי השדות בעמק יזרעאל.....כבר בצעירותו חלם על אקדח וסוס, חלום שהתגשם מהר בנחל עוז... אלא שהמציאות על גבול הרצועה בשנות ה-50 לא התאימה לשיטות השמירה של שומרי השדות בעמק... רועי נפל קורבן לרצח מתועב בנסיבות שלא היו בשליטתו , במציאות פוליטית של תככים בצמרות המפלגה, הצבא והממשלה ,אשר אנו אידאליסטים תמימים לא היינו מודעים אליהם, וגם כיום רבים מעדיפים שלא לדעת את האמת. מי שחי בנחל עוז ועיניו היו פקוחות, שם לב לדברים שלא היו תקינים בסכסוכי גבול הרצועה, אבל ידע אישי לבד אינו מסמך שאפשר להישען עליו ,אלא אם כן נעשית הצלבה של מידע ממחקרים, ממסמכים ומדוחות הממשלה שנפתחו לאחר תקופת החיסיון.כאשר עושים זאת ומסתמכים על מחקרים ותיעוד רשמי של משרד הביטחון, צהל והוצאת מערכות,מתגלה התמונה הבאה: בשנות החמישים התחילה הנסיגה בכוחו של בן גוריון והאיש החזק שעלה, היה הרמטכ"ל משה דיין. דיין הביא לפורומים שונים ובכללם לממשלה את השקפתו, כי יש ליזום פעולות אשר יביאו למלחמה יזומה כוללת נגד מצרים, ובמקביל יזם משה דיין פרובוקציות נגד הצבא המצרי על גבול הרצועה, בכדי להסלים את תקריות הגבול ,הציב סוללות ארטילריה בנחל עוז ובנירים, ויזם תקריות אשר במהלכן השיבו המצרים אש אל הקיבוצים בהן הוצבו הסוללות וגרמו שם לנזקים. משה שרת גייס מדי פעם רוב בממשלה נגד התוכנית הלוחמנית של דיין, אשר נתמך על ידי שר הביטחון בן גוריון, דבר שגרם בסופו של דבר להדחתו של משה שרת מן הממשלה ...קומבינה אשר פתחה את הדרך למלחמה היזומה המוכרת בשם "מבצע קדש". אבל לפני שאנו מגיעים לשלב הזה ,פתח מזכיר האו"ם ביוזמה להפרדת כוחות בין צהל לצבא המצרי: כל אחד מן הצדדים , ייסוג חצי ק"מ מקו הגבול ובכך ימנעו החיכוכים והתקריות. בן גוריון במקרה הזה, מסיבות של שיקולי קואליציה ושיקולים

מפלגתיים נעתר והסכים ליוזמת ההפרדה. הרמטכ"ל משה דיין רתח מזעם, אבל נאלץ להיכנע לרצון הממשלה. נסלל שביל פטרולים במרחק של 500 מטר מקו הגבול, ודיין איבד את חופש התמרון לייצר תקריות אשר היו צריכות להתדרדר למלחמה כוללת.באותה העת נרצח רועי במארב יזום, לאחר שיום קודם רשם ביומנו על מסתננים אשר גורשו במכות על קו הגבול. דיין ניצל את המקרה המעציב של רצח רועי, וחיבר הספד פיוטי כיד כשרונו, ולאחר ההלוויה מיהר לאולפני קול ישראל להקליט את ההספד המוכר אשר מצד אחד היה האשמה חמורה על הדרג המדיני שהסכים להפרדת כוחות ("מעצמנו" נבקש את דמו של רועי, והקולות הצבועים וכד') ומן הצד השני הנאום השתלב בשידור תעמולה שבושל בכדי לשכנע את הציבור שיצאנו למלחמה היזומה בסיני מחוסר ברירה....

אתמול ביום חמישי התכנסנו חברים רבים מוקירי זכרו של רועי,בנחל עוז . את הקדיש קרא בועז בנו של

רועי אשר לפני מספר שנים התייתם גם מאימו אמירה. מבית הקברות נסענו לתצפית על הגבול ועל עזה, נאספנו למועדון בו רכז אפי(הפרופ' אפרים יער ) פנל של מומחים לנושאים ההיסטורים ולנושאים אקטואלים אשר בחלקם נשארו היום כפי שהיו לפני 50 שנה,למרות שהמציאות בה אנו חיים היום השתנתה מן הקצה אל הקצה. אפי היה חבר נחל עוז ומכר של רועי עוד מימי התנועה.

גייזי שביט

  <<  יחסי שרת עם דיין ובן גוריון