מכתב של רועי לאמירה:
אמירה,
אינך יכולה להעלות בדעתך ,איזו כמיהה
עזה וגעגועים עצומים עולים וגואים בי
מרגע לרגע, כל שעת פנאי, ותהי זאת הקטנה והרגעית ביותר, אני נזכר בך ואת
עולה בדמיוני בתסריטים
שונים, בצוהרי היום ראיתי אותך לפתע בחולצה בהירה ודהויה ללא שרוולים, במכנסיים קצרים כחולים וכובע רחב שמוט לנוי על הפנים השזופים והחמודים, האפון הסולד קמעה בהתפנקות, שפתיים ורדרדות נמשכות קמעה לחיוכן החביב, שווה זהב. עם רדת השמש המוזהבת,קרניה בשדרות ברושים חסונים וירוקים, פרדסים המצניעים בחובם ראשית פרי עסיסי. ....אני רואה אותך בחולצת רקמה מבהיקה וחצאית צבעונית רחבה, מבט מלא הבעה בעיניים החומות והמתוקות עטורי ריסים שחורים וארוכים, וחיוך עצוב ואהוב עד לאין קץ... רועי