27.2.07 רחוב י"ח שלי - נילי
דיסקין טדניר.
אני רוצה "לחנוך" באופן חגיגי
את מסע הנוסטלגיה לרחוב י"ח.
לספר קצת, ולאזכר את מי שאני זוכרת
,מאחר וגרתי בתחילת הרחוב ובינינו לבין כביש עכו חיפה היה רק שדה מקסים,
היינו בעצם בשולי הקריה ונוצר הווי של מעין "תת שכונה". היינו קבוצת
ילדים שמנתה את :דני קמפל והרצל (הרי) סיני (סניטקובסקי) כמנהיגים בלתי מעורערים
שהובילו את הקבוצה, והילדים שאותם אמנה לפי מספרי הבתים: חזרו לרשימה בדף הראשי
הקבוצה שלנו. זאת היתה קבוצה מאד תוססת. בין בית מספר י"ח
6 למספר 8 היה עץ תות ענק שהשתרע על פני מלא שתי החצרות. על העץ בנו דני והרי משטח
עץ וזה היה ה"בית"שלנו. ממנו יצאנו למשימות ש"המנהיגים" שלנו
שלחו אותנו כמו למשל לנתק למשפחה מסויימת את החשמל כי היא הפרה את חובת
ההאפלה(ניתוק החשמל היה כרוך בדילוגים לאחד הענפים וקריעת עלה של תות ממנו.... ),
או משחקי "הנדס אפ" כשנכנענו למי שהיו שוטרים בריטים במשחק ולבשו סמרטוט
אדום על הראש יעני "הכלניות" (החיילים הבריטים עם הכומתות האדומות).
בחול הקצת רטוב, שיחקנו ב"אולר" אותו היה צריך להטיל בצורות שונות כך
שיינעץ באדמה ולא סתם ייפול,כמובן במחבואים, תופשת,שלום אדוני המלך,קלאס וחבל (הכל
על הכביש שלא נסעה עליו שום מכונית, והגלגלים היחידים היו של עגלת הנפט (של
אלישע), עגלת הקרח, והעגלה (ללא סוס) שהוביל מיצקביץ החלבן. בשבת לעומת זאת רצנו
להמשך הרחוב (נדמה לי שהיום יש שם סופרמרקט) בערך מול בית משפחת שור, "לתפוש
תור"להורים לקרח. בשעה 10 בערך היה בא מוכר הקרח רק לשם, ולא כמו תמיד ליד כל בית, ולנו היו
"מתקנים" כאלה של ידית עץ המחוברת לשני מוטות ברזל מוצלבים שנסתיימו
במלקחי ברזל משוננים על מנת שיתפשו את בלוק הקרח היטב.עידן ה"פריזידרים חיסל
לנו את ה"תענוג"המפוקפק הזה. משחק נוסף היה הפרחת עפיפונים בחולות שבינינו לבין קריית מוצקין (אחר כך בנו שם רחוב
לעולים חדשים, נדמה לי שרחוב כ"ז) דני קמפל והרצל סיני היו מצליבים שני קטעי
במבוק, קושרים באמצע חוט משיחה, מדביקים דף נייר על כל המעויין שנוצר ע"י ההצלבה, ומכינים" זנב"
לטיירה הזאת מקרעי נייר. לא תאמינו אבל הם המריאו............ חלק מתת הקבוצה הזאת , ואני לא
מסגירה שמות, שיחק לפעמים גם במשחקי " רופא וחולה" היה לנו שם קוד לכך (
רק אלוהים יודע איך נבחר הקוד :"בקשר לעצים ולחשמל"), וכשכל ילדי הקריה
בנו בובות בשלג של 1950 אנחנו שיחקנו בבובות אנושיות.............. הנוכחות הבולטת
ביותר סביב הבתים היו החולות החמים בהם התפלשנו להנאתנו. אלו לא היו הדיונות
הנפלאות של שפת הים עם ריח שיחי הרותם והחבצלות, אבל היו חולות נפלאים עם
מציאות משלהם. נשלים של נחשים,
נדלים ארסיים (להם לא קראנו אפילו בשם הפופולרי "מרבי רגליים" אלא
"ארבעים רגליים). משחקים נוספים ששיחקנו :חמש אבנים שסותתו
מ"בלטות" (לא אריחים. אז דיברנו עברית "אסלית"), וכמובן
"בלורות" (גולות,גולים,בנדורות) היה משחק ב"ג"ורות, בורות
חפורים באדמה אליהן היה צריך לכוון, או "מור"- חצי גורן של בלורות בהן
צריך היה לפגוע ( זה היה ה"גולף" וה"ב אולינג" של ילדותנו).
הבלורות הנחשבות היו "ראסית" ו-"פרפרית". היה גם מסחר בתמונות
חלקות וב"זהבים" ניירות מוזהבים בצבעים שונים ש"קולפו"
מממתקים ויושרו בין שני דפי ספר.
בסוכות היינו הולכים ל"פוארה" הנחל שלייד מוסד "אהבה" לקטוף ערבות.
בשבתות – לגבעת הכלניות בכפר ביאליק (שם היו רק סגולות ולבנות, וקינאנו במי שהביא
ביום ראשון לכתה אדומות, מהכרמל) או לעמק הנרקיסים לייד ה"רפיינריס"
(ה"לבניות"המפורסמות של חיפה). בימים שאבא בא מוקדם מהעבודה, הוא הרכיב
אותי על ה"רמה" של האופניים לים. דרך ארוכה שחצתה את כל הקריה ממזרח
למערב, כשבקרבה ליים היה כביש מלוחות בטון עם רווחים צרים בינייהם, וקפיצת
האופניים כאבה ב"טוסיק". יש לי עוד הרבה זכרונות. האם גם לאחרים הדברים
האלה מהווים זכרונות ילדות? האם יש גולשים שיכולים להשלים שמות מהרחוב שלנו? הן
מתחילתו והן מהמשכו?
נילי דיסקין, לשעבר טדניר, שנתון 1942.