14.4.07
עץ הדקל מאת מגינה זיו/שנדרובסקי
הדקל 2 >
בחזית ביתנו
ברחוב ט' מס' 47 נטע אבי בתחילת שנות הארבעים עץ ממשפחת הדקליים, מאז שאני
זוכרת את עצמי ,אני זוכרת את העץ הזה המסוכך בענפיו הרחבים על הכניסה לבית . הבית
והעץ היו יחידה אחת, בלתי נפרדת, אינני יכולה להעלות בדעתי את הבית בלעדיו.
אבי שטיפח את הגינה שלו באהבה רבה והשקיע
בה עמל רב, אהב במיוחד את העץ הזה והיה גאה ביותר לראות אותו מושרש היטב במקום
גידולו . גזעו הולך ומרחיב משנה לשנה וגם כפותיו נפרשות לצדדים בקוטר ההולך וגדל
עם השנים.
דומה היה
שהעץ הזה סימל עבורו את השורשים
שהכה הוא עצמו בארץ ובבית שאותו בנה
במו ידיו, ואותו טיפח כל חייו .
לפני מותו,
באחת מאותן פעמים בהן ישבנו ושוחחנו שיחות נפש, הביע בפני כמה ממשאלות ליבו.הוא
מאוד רצה שמישהו מצאצאיו יגור במקום ,שתהיה המשכיות. אבל היה מפוכח דיו לדעת
שייתכן גם שהבית הקטן והישן ייהרס ובמקומו ייבנה בית דירות גדול ומודרני ואנשים
זרים יתגוררו בו.
שתי בקשות היו לו:האחת: שבכל תכנון שייעשה נדאג לשמור על העץ לבל ייעקר. והשניה :שבכניסה לבית שיבנה יהיה שלט
האומר שעל האדמה החולית הזו בנו ב-1935 את ביתם ובו הקימו את משפחתם יעקב ורבקה שנדרובסקי והם חיו בו 53 שנים .
שתי הבקשות
קוימו ,.
אחותי בתיק
ובעלה חנוך גורין ז"ל חזרו לקריה
ובנו במקום את ביתם, בתיק חיה שם עד היום. העובר כיום ברחוב ביילינסון מס'
47 יראה בחזית הבית החדש בן שלוש
הקומות עץ דקל מרשים במימדיו, ומי שיטרח וייכנס אל בין העמודים שבכניסה לבית יימצא
שם את השלט שאותו ביקש אבא לקבוע במקום.
דקל נטע
אבי בחצר,
שיצמח
ויגדל , למרום ייתמר.
חפר וסיקל
נטע וטרח,
למען הדקל
יגדל ויצמח.
אבי את הדקל נטע בחצר
השאיר
צוואה ששם יישאר.
עברו מאז שנים,
הבית נעלם,
אך הדקל
בחצר עדיין קיים.
אני שם
עוברת הכל כמו זר,
רק העץ של
אבי בגן שם נותר.
וליבי
מתרחב ובעיני האור,
העץ ואני
את אבי כך נזכור.
מגינה