ק מוכרח להמשך (חרוזים מאת יהודה שדמי)

מי שהיה איש מדע

סובל עכשיו מהרגשה ירודה.

זה באמת מצב עצוב-

מי רוצה להיות עלוב?!

התרופה השגרתית- לשפוך את הלב!

זאת הברירה,אך התהליך כואב!

קשה לראות איך 'מסתלקים' כולם

ואתה, לכאורה, יחידי בעולם!

'עולמו של אדם' הוא מעגל חייו!

חשוב שהוא יהיה די רחב!

אם עולמך הולך ומצטמצם,

תשאל בחרדה 'מתי כליל יעלם?

כך בדאגה על עולמי אשקיף,

זה אינו גורע, אך גם לא מוסיף!

בארץ החושך

בארץ החושך אני מטייל,

מזאת אין מציל ואין גואל!

מארץ זאת אין דרך חזרה

צריך בה לחיות לטוב ולרע

ל'אי קיו' אין כמעט שום ערך

אם אינך זוכר איפה הדרך!

'חולשת זכרון' היא שיא המכשלה!

אדם הופל לאסיר בגללה!

כשאינך זוכר מי הוא האיש

אתו הגורל אותך הפגיש-

אתה הופך לאדם 'מנוטרל',

קורבן עיור של אותו גורל!

מסתבר שאין ערך ל'כשרון'

אם אין לו גיבוי של זכרון!

בשבילי זהו מצב מביש

בו לא אוכל להאשים איש!

'בחושך באת ובחושך תלכה'

זהו גורל של איש חלכה!

לשחות בים בעיניים קשורות-

מקור אי-סופי לצרות צרורות!

'רצון החיים' הוא חזק מאד!

על אף הכל אני רוצה לשרוד!

נשאר לי עדיין רגש כבוד-

האם אוכל להמשיך לעבוד?

כתיבת חרוזים היא נחמה מוגבלת

'מה עוד לעשות?' נפשי שואלת.

איך ממשיכים להביא תועלת

כאשר רוחי בחשכה מטיילת?

מותר האדם זקוק לדו-שיח,

כך, לפחות, אני מניח!

אך איך אפשר לקים שיחה

עם זכרון הנופל לכל 'שוחה'?

עוד מחשבה במוחי 'משתוללת'-

'בכי' הוא מצב חסר תועלת!

מה לא מועיל קל להחליט,

אך מי ינחני לדרך חיובית?!

יהודה שדמי מזרע 25.03.1998