06/05/08 מאת יוסי וולך
לזכר הנופלים ולמשפחות השכולות.
לנופלים במערכות ישראל
אשר ציוו לנו במותם את החיים
את המשך קיומה ועצמאותה של המדינה
אשר נקראו ביום פקודה לדגל
אשר הגיעו לנקודות המפגש
מי ברכב ומי ברגל
אשר עזבו
בית, הורים, אישה, ילדים או חברה
שנפלו בקרב או במערכה
לכולם, אבל לכולם הייתה תקווה
היה חלום.
למצות את החיים עד תום.
ובהתייצבותם למשימה לא חשבו
שיותירו אחריהם בית בוכה
או ילד יתום.
הם ידעו שהמדינה זה הם
ואין מישהו אחר שילחם ויגן
אין מישהו אחר שיתייצב
מול האוייב ויאמר עד כאן.
כי זה היה טבוע אצלם בדם
הם יצאו אל מול פני האוייב
בקיץ או בחורף.
ביודעם שהם מגינים
בגופם
על המדינה, הבית והעורף,
ובחלוף השנים
נשארו רק התמונות והסיפורים
נשארת אבן ומצבה
ויש כאלו
שמקום קבורתם לא נודע
אך לגבינו
אתם לנצח תישארו
אחי גיבורי התהילה
אתם עומדים שורות שורות
בדרך על בלי די – לה
ועל חזה של כל אחד ואחד
תלויה מדליה
מדליה של ערכים
מדליה של חינוך
מדליה של המונים מול קומץ
מדליה של גבורה ושל אומץ
מדליה שהעניק לכם האל
על הקמתה, עצמאותה
שגשוגה, ופיתוחה
של מדינת ישראל
אתם ואנחנו מצטרפים
יחד לשרשרת
שלא תינתק לעולם
שרשרת שבנויה על ערכים
אותם השארתם כצוואה
לדורות הבאים.
צוואה שהיא לכולם מובנת ומובחרת
וכותרתה – אין לנו ארץ אחרת.
וביום הזיכרון
בהישמע הצפירה
בהינתן האות
כשירו לאוויר
שלשה מטחים של כבוד
הזרים יונחו
הנרות יודלקו
והמוני בית ישראל
בוכים וכואבים
יקשיבו לתפילת אל מלא רחמים
חובה עלינו להתנתק מהכל
כדי לחבק ולהתאחד
עם משפחות השכול
ולומר להם
בקול צלול וברור
שאינו משתמע לשתי פנים
אנחנו משפחה אחת
לנצח נצחים
יהי זכר הנופלים ברוך
כתב - יוסי וולך
ערב יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל.