‏רביעי כ"ו תשרי תשס"ז

‏18.10.2006

גייזי שלום !

על הסיפור המופלא שכתב אריה קוטיק ז"ל :

 לפני זמן מה נפגשתי עם חברי היקר שמחה (שליצקי) שלהב ,שיחד אנו צועדים ושומרים על קשרים מאז לידתנו , בית הספר , תנועות הנוער , הצבא , הקיבוץ (שאני עזבתי והוא ממשיך עד עצם היום) , ושלא לדבר על חיבורים נוספים כמו הקשרים שהיו בין האחים והחברים הבוגרים: מוסה שלהב /שליצקי ז"ל , צ'ימני , גייזי , חנן , גורי , אבישי , ועוד רבים וטובים אחרים שתבדלו לחיים טובים וארוכים ,

מהסיפורים ידעתי שהיינו פעם בהיסטוריה דיירי משנה אצל משפחת שליצקי (טרם שנולדתי!) . ובפגישותיי עם שמחה   תמיד עולה הנוסטלגיה למרכז הדיון . כך גם הפעם כשאני מספר לו (לשמחה) על הפעילות (נטו) הנפלאה הזו שלך ועל חיפושי מקורות לאינפורמציות וידיעות נוספות שאולי טרם שמענו וידענו , בין היתר גם לקראת אירועי שנת ה-75 לקרית

חיים ,ואז  מספר לי שמחה על איזה שהוא שיר שכתב קרוב משפחה במלאת שנה לפטירתה של לאה ז"ל המגולל את סיפור

הצריף של משפחת שליצקי שהיה מוקם על המסילה היכן שהיום תחנת הרכבת  ושימש כמטבח וחדר אוכל לפועלי המסילה.  למשפ' שליצקי נולדו 3 בנים :עמוס, חבר חמדיה, מוסה ז"ל ממקימי נחל עוז, ושמחה בקיבוץ צרעה. לאה ילידת 1904 חייה באחרית ימיה בצרעה ושם נפטרה ונקברה,   

  

את הסיפור המופלא לזכר לאה כתב  אריה קוטיק ז"ל, קרייתי רב  פעלים בזכות עצמו.

 

 יישר כוח לפועלך המופלא והאתר המקסים , המשך כך אנחנו אתך !  אורי יסוד