על שלמה שוורצשילד - הספד

אם יש גן עדן שאינו עלי אדמות (כי בעולם הזה גן העדן הוא רק בית קברות) – אז הוא הולך לקבל עכשיו תגבורת רבת משקל ובעלת ערך נדיר: מבחינת ההגינות, היושר, הצדיקות – יש לשלמה את כל הזכויות להשתכן שם, ולתפוס מקום בשורה הראשונה בין הגדוילים. אבל התרומה שלו לגן העדן תהייה הרבה יותר חשובה משל הצדיקים הותיקים. הוא הולך להפוך את גן העדן למקום עליז ושמח, עם החיוניות ושמחת החיים שלו ועם הסיפורים המרתקים והמצחיקים שהוא יודע להתאים לכל מצב. אפשר כבר לתאר איך תלמידי החכמים מניחים את תורתם ואיך המוסלמים נוטשים את הבתולות המקסימות – וכולם נוהרים לצפות בו ולהקשיב לפלא החדש שבא לנער את גן העדן משממונו.

ויש אצל שלמה עוד תכונה טובה, שהוא מביא אתו, וכלל לא בטוח שהיא מצויה בגן העדן במידה מספקת: הוא יביא לשם את האיזון הקדוש. שלמה יודע מתי לעבור משיחה קלה ומענגת אל המוסיקה הקלאסית האלוהית. הוא ישרוק להם בשפתיו את קטעי השיא של המתיאוס פאסיון מאת יוהן סבסטיאן באך בצורה כל כך מוסיקלית ומדויקת, שבאך בעצמו ישתומם לגלות, שמי שכל כך מיטיב להרגיש את היצירה שלו - אינו אחר מאשר יהודי, בן למשפחה יהודית דתית מהמבורג. מה ליהודי הזה ולמוסיקה הכנסייתית? ישאלו הצדיקים מבין הגרמנים שהשתחלו לגן העדן. ושלמה ירגיע אותם באיזו שהיא אנקדוטה חכמה, עד שכולם יהפכו לשפוטים שלו.

ואז יבוא השטן וילחש על אזנו של אלוהים: "שמח שם בגן עדן, וזה מעלה את המניות שלו בציבור. הסיוט שלי הוא שכולם מעכשיו ישתדלו להגיע לשם. אז מה כל כך מיהרת להוציא את השוורצשילד הזה מן העולם?"

ואלוהים ירגיע את השטן ויאמר: "תראה, האיש הזה בניגוד לכל ניסיון העבר שלי ביצירת בני אדם, יצא יותר מדי מושלם: חכם, מלא אהבה, אחראי, חרוץ, מסודר, מצפוני, נאמן וטוב לב, והוא מעולם לא התלונן ולא בא אלי בטענות, למרות שלא הקלתי עליו בחיים. תמיד הוא היה מאיר פנים, הסתובב בין בני האדם כמו מין פנס של אור... אז דווקא בתור שטן אתה צריך לשמוח שאני מפנה אותו מן העולם".

וככה יצא ששלמה נלקח אחר כבוד מן העולם הזה כדי לשדרג את האיכות של העולם הבא.

ואנחנו נשארנו כאן גלמודים ומתגעגעים.

שרה יוסף שוב